לכבוד בעלי הסינמה סיטי
"מה שקיבלתי בתגובה על תלונה לנציג הקומפלקס שאתם מנהלים, היה רצף של נזיפות וצעקות, שכמוהו לא ספגתי מאז שגנבתי את סוכריות העדשים של אחי בגיל 6" . דורון פישלר כותב לבעלי הסינמה סיטי
לכבוד,
ליאון ומשה אדרי, בעלי "סינמה סיטי"
את הסיפור הבא, האדונים אדרי, אני קצת מתבייש לספר. מתבייש בשבילכם. מפתיע איך אנשים שיכולים להוביל חזון עסקי כמו סינמה סיטי, יכולים להזניח את הטיפול בלקוח הלא-מרוצה שלהם באופן כל-כך מביש.
בסוף השבוע שעבר הלכתי לראות את "וולאס וגרומיט" בסינמה סיטי. לא מתוך חובה עתונאית, אלא מתוך רצון לראות סרט טוב. הסרט, אכן, נפלא. רק בעיה אחת קטנה הציקה לי: לא היו פינגווינים.
לפני שתתנפלו עלי, הרשו לי להסביר. על גבי הפוסטר של הסרט מובטח בפירוש, שהוא מוקרן בלוויית סרטון קצר של הפינגווינים מ"מדגסקר", כוכבי סרט האנימציה הקודם של חברת דרימוורקס.
שאלתי, בטח ששאלתי. אחד מהסדרנים במקום ענה, שסרטון הפינגווינים מוקרן רק לפני הגרסה העברית של הסרט, בעוד הפינגווינים דוברי האנגלית מוקרנים דווקא לפני סרט אחר ("הדיוקס קורעים את האזרד", לדבריו. לא שזה משנה, אבל מדובר בעניין מאוד תמוה, אם הוא נכון, בהתחשב בכך ש"הדיוקס" ו"וולאס וגרומיט" אינם שייכים אפילו לאותה חברת הפצה).
זה לא נשמע משכנע מדי, ולפיכך טרחתי והשגתי את גלובוס גרופ, מפיצי "וולאס וגרומיט" בארץ, שהופתעו מאוד לשמוע על העניין והבטיחו לברר ולתקן. יומיים לאחר מכן, צופים שהלכו ל"סינמה סיטי" דיווחו לי שכל הפינגווינים הושבו למקומם הטבעי.
בשלב זה בכלל לא הייתי בטוח שיש כאן סיפור - אתם יודעים, כולה טעות קטנה שתוקנה, ביג דיל - אבל בשביל הפרוטוקול, התקשרתי לסינמה סיטי כדי לנסות לקבל תגובה על העניין. הקופאית המנומנמת עימה שוחחתי אמרה (בין פיהוק לפיהוק) שהיא לא יודעת שום דבר על פינגווינים, והעבירה אותי לאדם שהזדהה בשם "סינמה סיטי" (כששאלתי אותו לשמו הפרטי, ענה "מה זה משנה?").
לפני שהספקתי לומר "פינגווין", מר סיטי כבר פלט את התשובה: סרטון הפינגווינים הגיע באיחור, ולפיכך - במשך יום אחד בלבד הוא לא הוקרן לפני הסרט, ומי שלא קיבל את התמורה המלאה לכספו, כולל פינגווינים, פוצה.
לגמרי במקרה, האדונים ליאון, ידוע לי בוודאות שהמשפט הזה הוא אינו נכון מכמה וכמה היבטים: לא צפיתי בסרט ביום הפצתו הראשון, ואני זוכר היטב שלא קיבלתי שום פיצוי. העזתי להעיר על כך.
מה שקיבלתי בתגובה היה רצף של נזיפות וצעקות, שכמוהו לא ספגתי מאז שגנבתי את סוכריות העדשים של אחי בגיל 6. להלן מבחר מפנינותיו הלא קוהרנטיות של מר סיטי:
"מאיפה אתה בכלל יודע?" (הייתי אומר שהייתי בסרט, אם הייתה ניתנת לי הזדמנות להשחיל מילה).
"זאת ההוראה שקיבלנו מהמפיצים" (ב"גלובוס גרופ", המפיצה, חושבים אחרת).
"זה רק בונוס שהמפיצים בארץ שמו" (לא נכון, הסרטון הזה מלווה את "וולאס וגרומיט" עוד מארה"ב).
"אף אחד לא הבטיח שתקבל את הסרט" (לא נכון. זה מצוין במפורש על הפוסטר).
"אנשים מתלוננים שהם לא רוצים לראות את הסרטון" (לפני או אחרי שהוא "הגיע באיחור"?).
"מה אתה עושה עניין גדול מסרט של 10 דקות?" (צודק. ואם אני אשלם על כרטיס 32 שקל במקום 35, גם אתה לא תעשה מזה עניין?).
"אין לך זכות לשפוט אותי" (נכון. שהקוראים ישפטו).
"זכותנו להקרין מה שבא לנו" (אין לי מה לומר. נותרתי פעור-פה).
ולסיום: "אתה חוצפן!", מלווה בניתוק בפרצוף.
הייתי מוסיף כאן כמה הערות מחכימות על אירועים מחפירים אלה, אבל נדמה לי שאין צורך לטרוח. אם זאת צורת ההתייחסות של עובדי סינמה סיטי למי שמזהה את עצמו כנציג עיתונות, אני מפחד לנחש איך אתם מנחים אותם להתייחס לסתם צופה מן השורה שבא להתלונן.
סרטון של 10 דקות, האדונים הנכבדים ליאון, הוא לא עניין גדול. רצף צעקות, תירוצים ושקרים בן 10 דקות הוא דווקא כן.
בברכה,
דורון פישלר
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
