גדר האשליות
כמו המזרח התיכון החדש, ערפאת וקו בר-לב, מתברר שגם גדר ההפרדה לא מספקת את התקוות המשיחיות שתלו בה
הפיגוע האחרון בחדרה סדק למספר רגעים את קונספציית הגדר הכל יכולה והמבטיחה כביכול שקט ברחבי ישראל הקטנה. אולם אל דאגה, לאחר מספר דקות של הרהורי כפירה, חזרו מאמיני הגדר לאותן קלישאות חבוטות, כי כשאר המאמינים האדוקים, גם אותם אסור לבלבל עם עובדות.
כל מאמיני הגדר גאים להציג את הירידה הניכרת בכמות הפיגועים מאז שנת 2003, ומייחסים זאת לסגולות הנפלאות של הגדר. כמובן (ולא במקרה) "שוכחים" לציין כי הירידה הניכרת בכמות הפיגועים וההרוגים התחילה עוד כשנה ורבע לפני השלמת הקטע הראשון של הגדר, לאחר מבצע "חומת מגן". במבצע הזה נתנו לצה"ל להתחיל לנצח, והוא אכן ניצח במלחמה סזיפית ומייגעת. לאחר שהוכח שניתן לכבוש מחדש את יהודה ושומרון בקלות יחסית, החל צה"ל בעזרת השב"כ ל"דוג" את המחבלים עוד במיטותיהם, ובכך למנוע את מרבית פעולות הטרור. מדובר בפעילות שכוחה בהיותה מתמדת ורציפה, ולמרות שקשה מאוד לייבש את ביצת הטרור לחלוטין, צה"ל הצליח להגיע קרוב מאוד לתחתית ביצה זאת.
במקביל, עמלו קשות מאמיני שלום אוסלו שהכזיב בבניית עגל זהב חדש בדמות גדר ההפרדה, תוך כדי מאמץ מתמיד למזער את הישגי הפעילות הצבאית בשטחים והגבלת היקפה. בניית הגדר הייתה בעיניהם הרבה מעבר לאמצעי הגנה מפני פיגועים. באמצעותה רצו הם להתחיל להגשים את חלום הנסיגה העתידית מיהודה ושומרון, תוך כדי השארת רבים מהמתנחלים מחוץ לגדר, על כל המשתמע מכך. לכן במקביל למאמצי השכנוע על עצם הצורך בהקמת הגדר, התרכזו תומכי הגדר הנלהבים במיצובה על הקו הירוק, והכל במעטה שיקרי ותמים כביכול של גדר ביטחונית בלבד. למרבה הצער, כמו בנושאים רבים נוספים, גם במקרה זה הצליחו תומכי אוסלו לשעבר להעביר לצידם את הליכוד בראשות שרון, ובחודש יוני 2002 החליטה הממשלה על הקמת הגדר בצפון השומרון.
וכמו בהתנתקות, כך עם הגדר - נעלמו לפתע כל הבעיות התקציביות של מדינת ישראל. למרות הקיצוצים הכבדים בכל חלקי התקציב, כולל בנושאים מצילי חיים, "נמצאו" לפתע עשרה מיליארד שקלים (ניחוש בלבד - הסכום האמיתי עדיין לא ידוע) המיועדים להקמת הגדר. סכום גדול זה לא עמד למבחן של עלות-תועלת סבירה, אלא הועלה כקורבן למולך הגדר ללא כל ערעור או דיון ציבורי. גם אם כל התקוות הורודות שתלו בגדר היו מתגשמות, כלל לא ברור שהוצאת סכום כה גבוה הינה הכרחית ומשתלמת, לעומת חלופות אחרות זולות בהרבה.
תומכי הגדר מאוד אוהבים להציג את יעילותה הנפלאה סביב רצועת עזה, כמודל להצלחה העתידית של הגדר ממזרח. אין ספק כי מכשול קרקעי הינו אמצעי מיגון לא רע, המסוגל לחסום מעבר של מסתננים לא רצויים למדינת ישראל - בעיקר שב"חים מחפשי עבודה תמימים, ולעתים גם מחבלים מתאבדים. המודל העזתי הקטן מצריך כמות אדירה של חיילים לשמירה על הגדר, כמות שספק גדול אם ניתן להקדישה לגדר הארוכה ביהודה ושומרון. ההתמוגגות הכמעט משיחית מיעילות הגדר בעזה מחד גיסא, ועצימת העין המשיחית לא פחות מירי תלול המסלול והמנהרות שפותחו בעזה כנגדה, הן כמובן תופעה מתחום הפסיכולוגיה הדתית, הראויה למחקר מעמיק. ממש ברגעים אלו עמלים פלסטינים רבים על הכנת ואחסנה של טילי קסאם, שיהפכו את ערי גוש דן לשדרות גדולה. במקביל חופרים אחרים בסבלנות ובנחישות מנהרות מבתי טול-כרם וקלקיליה הצמודים לגדר.
די להיזכר בגדר "הנפלאה" שהקים הצבא האמריקני בין צפון וייטנאם לדרומה, גדר שהפכה חסרת כל תועלת אל מול מאות המנהרות שחפרו לוחמי הוייטקונג מתחתיה. אולם אין כל צורך להרחיק עד וייטנאם; כולנו זוכרים את קו בר-לב, שנבנה אף הוא ללא כל מגבלה תקציבית, וחוץ מלהעשיר את קבלני העפר, היה חסר כל תועלת בשעת המבחן הראשונה שלו.
לאחר הפיגוע האחרון בחדרה "גילו פתאום" תומכי הגדר שיש בה מעברים רבים, אותם ניתן לחצות בקלות יחסית - והיא ממש אינה הרמטית. "גילוי אליהו" זה מצטרף לשאר ה"תגליות" הלא מפתיעות של השנים האחרונות - החל ברודף השלום ערפאת וכלה במזרח התיכון החדש ושאר חלומות הגאולה של השמאל הישראלי. הגדר היא לא יותר מעוד כלי מלחמה במלחמת 120 השנה של הערבים ביהודים. כלי זה, שיעילותו מוגבלת וניתנת לעקיפה בקלות יחסית, אינו מסוגל לספק את כל תקוות השווא שתלו בו, וככל שתקדם ההתפקחות מתקוות כן ייטב.
מומלצים
