יום המתים: חוגגים עם צאת הנשמה

כשאני טועמת ממתק מרציפן מיד עולים בדמיוני גולגולות ושלדים. חודש אחרי שהגעתי למקסיקו התמלאו החנויות והשווקים בעיר הבירה אדירת המימדים במגוון מוצרים מסקרן וצבעוני, טעים להפליא ובעיקר משעשע. עיטורי צלבים, מריונטות של שלדים בכל הגדלים, זרי ענק של פרחי נוריות וכרבולת התרנגול, "פאפל פיקדו" – מגזרות נייר מרהיבות ומגוון צעצועים מקאבריים אחרים, היצע מרשים לקראת החג הקרב.

במקסיקו התכוננו ל"יום המתים" החל ב-1 בנובמבר ואני התמכרתי ללחמניות "מוות" מתוקות שעוטרו בעצמות מבצק, לארונות קבורה משוקולד לבן, לגולגולות ממרציפן ולשלדים מסוכרים. עד אז לא תיארתי לעצמי שהטעם המתוק קשור לעניין. בת 17 הייתי, בתולה גם בענייני מוות, אז עוד לא ראיתי גופה ולא השתתפתי בלוויה וכל העיסוק במוות היה רחוק ממני כמו המרחק בין ישראל ומקסיקו. תוך כדי שיטוטי בעיר הגדולה גליתי את היחס המיוחד שפיתחו המקסיקנים לגבירת המוות- La Muerte. הוקסמתי ממלוויה הקבועים - הצבע והססגוניות.

מתים מהלכים

המנהגים במקסיקו האקזוטית משתנים בהתאם לאזור הגיאוגרפי אבל העיקרון מתקיים תמיד - ביום המתים הולכים לבתי הקברות וכמו בכל פסטיבל חוצות גם שם, ליד הגדרות, מתמקמים ה"גזלנים" עם דוכני אוכל, נרות, פרחים ושאר מזכרות.

אלפי נרות נדלקים עם רדת החשיכה על ידי המשפחות המתגודדות ליד הקברים. מתפללים, שרים שירי דיכאון ובכי, אליהם מצטרפים לפעמים נגני מריאצי'ס במוזיקה חמה ומלאת רגש. הרבה אוכל ושתייה כהלכה, בירה נפלאה או טקילה, מנעימים את המאורע. בחצות מצלצלים הפעמונים וקוראים למתים שיצאו לטייל, לחזור.

בבית נערכים המקסיקנים לביקור הגומלין של מתיהם - מאכלים שהיו חביבים על המת, מזבח מקושט, נרות, פרחים ועוד, פרי הכנה ויצירה כלל משפחתית.

ביקור מתים

לדיאלוג עם המוות מקורות עתיקים בתרבות הפרה היספאנית. אחרי שכבשו את מקסיקו, במאה ה-16, הזיזו הספרדים את "יום המתים" ליום הראשון בנובמבר, כדי שיקביל ל"כל הקדושים"- תאריך שנקבע עוד במאה ה-7 ע"י האפיפיור בוניפאס ה- 4 ועוגן רשמית בלוח השנה הקתולי כתחליף למנהגים פגאניים קדומים. לנשמות הקתוליות הוקדש ה-2 בנובמבר.

המקסיקנים השכילו במשך השנים להלך בין הטיפות שמטפטפת כל אמונה לנשמה האנושית. להאמין בישו ומריה ולשמור על קשר ישיר וחם עם אבותיהם הקדומים. וכך ביומיים הראשונים של חודש נובמבר, מתערבבים באובך האופף את מקסיקו סיטי הנשמות, המתים, האנחליטוס (מלאכים קטנים, כנוי לילדים שנפטרו) וכל הקדושים.

מהותו של היום - דיאלוג חי עם המנוחים, שיתוף המתים באירועי החיים, הבעת געגועים ודאגה ותקשורת בלתי אמצעית. כיוון שבעיני מטרתו האמיתית של דיאלוג עם המוות היא להזכיר ולהמחיש את עוצמת החיים, אני מעדיפה פרחים וממתקים על פני הפחד הכמוס ששוכן בליבנו מפני העתיד לבוא בסוף.

ולמי שמזדמן למקסיקו בימים הראשונים של נובמבר הנה תפריט מומלץ: לחמניית "מוות" עם חמאה תוצרת בית, בירה בכוס גדולה, טיול רגלי כהלכה ואל תחקרו במופלא מכם!