הכדור כמעט כבר לא בידינו

בפעם הראשונה קובע אסון סביבתי את הפוליטיקה בארצות-הברית, מעצמת העל היחידה בעולם. מה שלא הצליחו לעשות המלחמות באפגניסטן ובעיראק (וההרוגים האמריקנים בהן) עשתה סופת ההוריקן קתרינה: שיעורי הפופולריות של הנשיא בוש צנחו באחת מ-55 אחוז ל-38 אחוז. קתרינה מדגימה במרוכז איך נראה אסון סביבתי. כמו תמיד, כשאסון כזה מתרחש, כולם מופתעים לחלוטין, למרות שהכתובת התנוססה כבר מזמן על הקיר. וגם כאן היו, כמו תמיד, דברים חשובים יותר להשקיע בהם כסף מאשר במערכות הסכרים שאמורים להגן על העיר מפני הצפה.

בראשית המאה ה-21 התרגלנו, כבני העולם המערבי, לחשוב על עצמנו ככל-יכולים, עם הטכנולוגיות המתקדמות שלנו, שנטינו גם הפעם לזלזל בכך שבני-אדם מסוגלים בכלל להתקיים רק במנעד עדין מאוד של תנאים שהטבע מאפשר. כשמתרחש אסון סביבתי, נפגעים כולם, אבל כמו תמיד יש כאלה שנפגעים יותר. בניו-אורלינס נפגעו חסרי הרכב, העניים, השחורים, הזקנים. הם שנשארו מאחור לטבוע בנחשולי המים, להיפגע מהמבנים המתמוטטים או מחוטי החשמל הקרועים. קתרינה היתה אסון סביבתי, אבל לא לגמרי אסון טבע.

סדר עדיפויות פוליטי הוא שגרם לצמצום מערך ההגנות על העיר הפגיעה. העוני, ולא הטבע, הוא שחרץ למוות את דינם של מרבית ההרוגים. אבל האחריות האנושית לאסון לא נעצרת כאן, שכן דיון מקיף באסון קתרינה חייב להוביל אותנו לשאלה רחבה הרבה יותר, שאלת התחממות האטמוספירה ואחריותנו להיווצרותה.

שנת ההוריקנים

היווצרותם של הוריקנים תלויה בכמה משתנים. אחד החשובים שבהם הוא התחממות מי האוקיינוס. בשנים עברו, כשטמפרטורת המים היתה מגיעה ל-27 מעלות באוגוסט, עונת ההוריקנים היתה מתחילה בדרום מזרח ארצות-הברית. השנה הושגה הטמפרטורה הזו כבר בחודש מאי. אף-אחד לא היה צריך להיות מופתע מהעובדה שזו הולכת להיות שנה של הוריקנים קשים במיוחד. אבל השנה האחרונה אינה חריגה. כל השנים האחרונות חריגות. לרעה.

קתרינה היא חלק ממגמה עולמית של עלייה במספר סופות ההוריקן הקשות, עלייה שתוארה באחרונה במחקר שהתפרסם בכתב העת " Science ". פרופ' קרי עמנואל, מהמכון הטכנולוגי במסצ'וסטס, מגדולי חוקרי ההוריקנים בעולם, הראה, במחקר שפרסם באחרונה בכתב העת המדעי " Nature ", שעוצמתם של ההוריקנים באמריקה כמעט והוכפלה במהלך 30 השנים האחרונות. "הקפיצה הגדולה (בעוצמת ההוריקנים) בעשור האחרון היא חסרת תקדים, וככל הנראה משקפת את השפעת התחממות האטמוספירה", כתב. עמנואל אף צופה שהמגמה הזו תחריף בשנים הבאות.

תמצית של 1,200 סימולציות, שפורסמה בשנה שעברה בכתב עת מדעי לענייני אקלים, מראה שההתחממות עלולה להשליש את מספרן של סופות ההוריקן בדרגה 5 (קתרינה היתה "רק" בדרגה 4 כשהיכתה בלואיזיאנה). בקיץ 2000 קיימה קבוצת תיירים מסע לאזור הקוטב הצפוני על גבי שוברת קרח. להפתעתם, זה היה שיט רגיל לחלוטין. באותו קיץ הקרח באזור נמס. 107 שנים קודם, בשלהי קיץ 1893, התרחשה באותם אזורים דרמה גדולה, כשהפראם, ספינתו של ננסן, נתקעה בקרחונים.

מעטה הקרח מעל הים הצפוני עובר תהליך המסה מהיר, שהולך ומואץ משנה לשנה. תצפיות סוכנות החלל האמריקאית מראות שהשנה קטן היקף מעטה הקרח הצפוני ב-20 אחוז מתחת לממוצע הרב-שנתי: השנה הצטמצם הקרח בשטח הכפול משטחה של עיראק. זוהי, אגב, השנה הרביעית ברציפות של המסה גדולה במיוחד.

תהליך לא פחות דרמטי מתרחש בצידו השני של של כדור הארץ. ב-1995 ניתק מיבשת אנטארקטיקה מדף קרח יבשתי עצום, לרסן A (שטחו 8,000 קמ"ר – יותר משטחי הגדה והרצועה), התפורר ונמס לאוקיינוס. לא היה זה אירוע חד-פעמי. בתחילת 2002 ניתק, התפורר ונמס מדף קרח יבשתי נוסף, לרסן B , ששטחו היה 3,250 קמ"ר (כשטחו של הגליל).

ההתחממות מורגשת לא רק באזורי הקטבים. אחד הביטויים שלה הוא תהליך המידבור המתרחש במרכז אסיה ובאפריקה, מדרום לסהרה. באפריקה מתרבות בצורות, מצד אחד, ופרצי גשם קיצוניים מצד שני. בטנזניה של אמצע המאה, היתה כל שנה עשירית בממוצע שנת בצורת. בעשורים האחרונים מתרחשת הבצורת כל שנה שלישית. מדענים מתארים מידבור מהיר גם באזורים אחרים, למשל בחצי האי האיברי: חלקים גדולים של ספרד ופורטוגל נראו השנה כמו האזורים הצחיחים של אפריקה. קיים חשש שגם משבר המים בישראל, הממוקמת בספר המדבר, הוא ביטוי של מידבור כזה.

גל החום הטרגי בצרפת

סימניו של תהליך ההתחממות ניכרים גם בבעלי-החיים. סוכנות הידיעות "רויטרס" דיווחה באוגוסט האחרון על דגי סלמון שמרחיקים צפונה אל הים הארקטי ושוחים במיצרי ברינג, על נחילי ארבה שעוברים מאפריקה לצפון איטליה, ועל שרקרקים חובבי חום המקננים דווקא בבריטניה. בארצות-הברית מודאגים פקחי היערות מתופעה חדשה: ציפורים מסוג סיבכי, שעפות צפונה לקנדה. הפקחים חוששים, שאם הציפורים יעזבו, היערות עלולים להיות חשופים להתקפות תולעים, שנאכלות היום על-ידי הסיבכים, מה שיביא לכיליונם של העצים.

משבר האקלים פוגע כמובן גם בבני-האדם. בקיץ 2003 מתו בצרפת 11,500 איש מגל חום חריג. לפי ההערכות, בשנים הקרובות יהפכו גלי חום כאלה לשכיחים. דו"ח הבנק העולמי, שפורסם החודש, מייחס להשלכות משבר האקלים 150 אלף מקרי מוות בשנה. חורף 1999/2000 היה החם ביותר בהיסטוריה של ארצות-הברית. הסתיו של השנה שלאחריה היה החם ביותר בהיסטוריה של אנגליה: העצים עוד היו זהובים בדצמבר, כשבדרך-כלל הם כבר עירומים ומוכנים לחורף.

כל אלה אינן תופעות חריגות חולפות או חד-פעמיות. מדובר במגמה מדאיגה: שנות התשעים של המאה העשרים היו העשור החם ביותר בהיסטוריה המדודה של הטמפרטורה על פני האדמה. השנה החמה ביותר היתה 2001. 1998 ו-2003 היו השנים החמות ביותר אחריה. יש היום הסכמה מדעית רחבה שההתחממות המהירה מסכנת את מערכות החיים.

פורום המדענים הבינלאומי, שעוקב אחרי תופעת ההתחממות, פירסם בראשית 2001 את הערכת המצב השלישית שלו, פרי עבודה של מאות מדענים מכל רחבי העולם. בשפה מדעית שקולה ומאוזנת תוארה כאן תמונת מצב מדאיגה. הערכת המצב צופה התחממות משמעותית בהרבה מהערכות המצב המדעיות הקודמות. עד לשנת 2100 הטמפרטורה הממוצעת עלולה לעלות פי עשרה מאשר לאורך המאה העשרים. ההתחממות תגרום גם לעלייה משמעותית של פני הים. לפי ההערכה, במהלך המאה עלולים פני הים לעלות בעוד 90 סנטימטרים. המשמעות: שליש מהקרקע המשמשת כיום לגידולים חקלאיים עלולה ללכת לאיבוד.

האם נצליח לשנות בזמן? תולדות האנושות מותירות מקום לאופטימיות. בני-האדם הוכיחו גם יכולת הסתגלות וגם נכונות לשינוי, כשזה נדרש. הכדור עדיין בידינו, אבל אנחנו צריכים לפעול מהר וחזק בטרם יישמט.