שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הילד סובל, לא מרוכז? נסו טיפול באמצעות בעלי חיים
    מה יש בכלב, ארנבת, חמוס או אוגר קטן שעושה כל כך טוב לילדים? איך זה שפינת חי קטנה ורעשנית יכולה לרפא מחלות ובעיות שאפילו בבתי החולים הגדולים והמתקדמים לא נמצא להן פתרון? תשובות לכל השאלות על טיפול בעזרת בעלי חיים

    מה משותף לסוס, חמוס, צב וארנב? לא בדיוק מה שחשבתם... בשנים האחרונות צוברת פופולריות של ממש שיטת טיפול בילדים בעזרת בעלי חיים. הורים רבים נשבו בקסמה של השיטה האופנתית, המציעה פתרונות טיפוליים יצירתיים לילדים הסובלים מקשת רחבה של בעיות - מעיכובים התפתחותיים, דרך הפרעות התנהגותיות ועד נכויות פיזיות, זמניות או קבועות. כשאת ספת הפסיכולוג או את חדר הרופא מחליפה פינת חי עמוסה חיות, הופך התהליך הטיפולי המתיש למשהו ששווה לצפות לו.

     

    הגישה הזאת משתלבת היטב במגמת החזרה אל הטבע והניו-אייג', ובכלל שיטות טיפול אלטרנטיביות מקבלות היום לגיטימציה רבה יותר גם מהקהילה המדעית, והן מציגות סיפורי הצלחה ותוצאות מרשימות בשטח, גם במקומות שבהם נכשלו גישות אחרות.

     

    למה דווקא חיות?

     

    הקשר המיוחד בין בני אדם לבעלי חיים מקורו כנראה אי שם בשחר האנושות. מאז ומעולם התקיים קשר סימביוטי ומפרה בין בני אדם לחיות, אולם רק בעשורים האחרונים חדרה לתודעה ההכרה כי קשר אמיץ זה יכול לתרום תרומה משמעותית לבריאות הנפשית שלנו.

     

    כיום גוברת המודעות לחשיבות המגע הבלתי אמצעי עם חיות, וקיומו של קשר שכזה בין ילד לחיה נחשב חיוני ומועיל להתפתחותו התקינה. לצד הטיפול בילדים הסובלים מבעיות קשות ומורכבות, מסייע המגע עם החיה גם לילדים בריאים עם קשיים כלשהם, כגון קשיי ריכוז מתונים, קשיי למידה קלים או בעיות רגשיות מסוימות.

     

    הכנסת חיה נחשקת למרחב הביתי של הילד או יצירת מפגשים מבוקרים עם בעל חיים אהוב תורמים להגברת המוטיבציה להתמודדות, לשחרור ממתחים ומלחצים פסיכולוגיים ולהעמקת הקשר הבריא במשפחה. בעל החיים מרגיע ומנחם, מלמד מיומנויות חברתיות ומחנך לערכים כמו נטילת אחריות והתנהגות מתחשבת, והכי חשוב – הוא חבר נאמן ללא תנאי.

     

    לטיפול באמצעות חיות כמה יתרונות בולטים, המביאים לתוצאות משמעותיות במקומות שבהם שיטות מסורתיות נכשלו. לדעת מומחים, המפגש עם החיה טומן בחובו תחושות של קבלה, כנות ויושר, שלא תמיד קל להגיע אליהן ביחסים עם אנשים. חיות הן מקור מוכח לאהבה, חיבה, חום וידידות. הן נמצאות באזור כשזקוקים להן, והן מוכנות לתת ולקבל אהבה ללא תנאי וללא השיפוטיות המאפיינת בני אדם.

     

    לכן הברית שנרקמת בין הילד לחיה מושתתת על יסודות של ביטחון, אינטימיות, קרבה וקביעות. כל אחד מאלו הוא מרכיב חשוב בבריאות הנפשית של הילד כמו גם מרכיב חיוני להצלחתה של כל התערבות טיפולית. חתול וכלב אינם משקרים. אם הם אוהבים, האהבה היא אמיתית. הקבלה והכנות עוזרים לילדים להיפתח, להעיז ולהציץ פנימה לתוך עצמם.

     

    כמו כן, נוכחותם של בעלי חיים גורמת למצבים חברתיים להיתפס כפחות מאיימים ולאופיים של האנשים שלצדם להיתפס כחיוביים יותר. בעלי חיים נתפסים על ידי הילד באופן אוטומטי כ"טובים" ומעוררים תחושה מיידית של

    ביטחון, בעוד שבני אדם רוכשים את אמונו של הילד רק לאחר היכרות מעמיקה איתו. לכן הילד המטופל יכול להגיע לאינטימיות עם בעל החיים כמעט מיד ולבטאה בחופשיות רבה יותר מאשר עם מבוגר. עובדה זו כמובן תורמת להצלחת הטיפול.

     

    בעל החיים פועל כזרז ליצירת הקשר בין הילד למטפל בכמה אופנים. ראשית, ביכולתה של החיה "לשבור את הקרח" בכך שהיא מספקת נושא מרתק לשיחה ותחום עניין משותף לילד ולמטפל. שנית, בעל החיים עוזר לילד להירגע, לשכוח שהוא בטיפול ולחוש פחות מאוים.

     

    שלישית, הילד יכול להתרשם מיחסו החיובי של המטפל אל החיה ומכאן להסיק כי המטפל הוא "אדם טוב" ובעל רצון לעזור. ולבסוף, הטיפול בנוכחות החיה הוא פשוט מהנה ו"כייפי" יותר, ועל כן מגביר את המוטיבציה להתמדה בטיפול מצד הילד.

     

    מעבר לכך, ילד שמביע התנגדות עשוי להסכים להגיע לטיפול בגלל הימצאותו של בעל חיים אטרקטיבי. ילד שמסכים לקבל את בעל החיים של המטפל, מקבל בעקיפין גם את המטפל עצמו.

     

    ד"ר דוליטל כבר לא לבד

     

    לדבר עם חיות - נשמע מוזר? לא לגמרי. העובדה כי התקשורת עם בעל החיים אינה מילולית יכולה להיות יתרון בטיפול בילדים. ילדים קטנים, ובמיוחד כאלו הסובלים מהפרעות התפתחותיות או רגשיות, מתקשים לתאר ולבטא רגשות באופן ורבלי ישיר ומפורש, אך מוצאים במפתיע דרכים יצירתיות לתקשר עם בעל החיים ומוצאים שפה משותפת איתו.

     

    כאמור, בקשר טיפולי המשלב בעלי חיים הילד יכול לקבל על עצמו אחריות, להיות זה שמגדל ומאכיל, מנקה ודואג לחיה שנזקקת לו. לכן, בניגוד למסגרות המוכרות לילד מול ההורים או מבוגרים אחרים הסובבים אותו, הקשר עם החיה יכול ללמד את הילד שיעור חשוב בפיתוח עצמאות, דאגה לזולת, תחושת ערך ומסוגלות.

     

    זאת ועוד, ילד יכול להשיג בקשר עם בעל חיים קביעות, יציבות וביטחון שהוא זקוק להם ולא תמיד יכול לקבלם במערכות יחסים עם מבוגרים, בשל אופיים האנושי ולכן דינמי.

     

    מרתה לכסן, פסיכולוגית קלינית בכירה והמנהלת המקצועית של מרכז "בולבי" לחינוך וטיפול בעזרת בעלי חיים במושב גאליה, מספרת איך גילתה את סגולות התרפיה בשילוב בעלי חיים: "אני פסיכולוגית קלינית ורפואית, וההשכלה המקצועית שלי התבססה על פסיכותרפיה דינמית, כלומר תורתו של זיגמונד פרויד וענפיה השונים.

     

    "עם זאת, במהלך שנים של טיפול באנשים כפסיכולוגית יועצת בבית חולים, נתקלתי לא פעם במצבים שבהם חשתי שהאמצעים הטיפוליים המילוליים לא מספקים את המענה ההולם ואת הכלים היעילים לטיפול. בשלב מסוים עברתי

    התמחות בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ובמקרה הגעתי לשילוב בעלי חיים ככלי טיפולי. בשלב הראשון התבצע שילוב החיה באופן אינטואיטיבי, כדרך יצירתית להתמודד עם מצבים שבהם כל שיטת טיפול אחרת שנוסתה לא הניבה את התוצאות הנדרשות.

     

    "את האפקט המיוחד שיש לחיות גיליתי כשציפור נכנסה לחדר בשעת טיפול והבחנתי בתגובה החיובית של המטופל לביקור המפתיע שלה ולאפשרויות הטיפוליות שנוכחות הציפור פתחה עבורי. ממקום של אהבה לבעלי חיים והתעניינות בקשר המיוחד שיכול להירקם בין אנשים לחיות, התחלתי ללמוד את הנושא.

     

    "בארץ קיבל התחום תנופה ראשונית לפני כ-15 שנה, אולם בארצות הברית הוא מוכר כבר משנות השישים, מאז הוצג לראשונה על ידי ד"ר לווינסון, שתיאר בספריו איך שילב בהצלחה רבה את כלבו האישי בטיפול פסיכולוגי. כיום אני עובדת במרכז 'בולבי', הפועל כמרכז תמיכה בקהילה ועוסק בפעילויות חינוכיות, טיפוליות ושיקומיות בעזרת בעלי חיים. המרכז עובד בחינוך הפורמלי והלא פורמלי עם ילדים בגילים שונים ומנהל פעילויות קבוצתיות וטיפול פרטני. העבודה במרכז מוכיחה את עצמה פעם אחר פעם, ותחושת הסיפוק המתקבלת מהתקדמותו של ילד בטיפול היא עצומה".

     

    ד"ר סוס

     

    כאשר אנשים שומעים לראשונה על התחום של טיפול בילדים בעזרת בעלי חיים, הם מעלים בדמיונם פעילות עם חיות המחמד המוכרות מהמרחב הביתי, בעיקר כלבים או חתולים. בפועל, מתקיימת הפעילות עם מגוון רחב של חיות, וביניהן ארנבים, מכרסמים אחרים (כגון שרקנים, אוגרים או חמוסים), זוחלים (כגון איגואנות, צבים ונחשים), תוכים, סוסים ואפילו דולפינים.

     

    - איך בוחרים מכל אלה את החיה הספציפית שתתאים לטיפול בילד?

     

    "קיים פוטנציאל טיפולי למגוון בעלי חיים, ובמצבים שונים", מסבירה לכסן, "אך כשבאים לבחור את החיה, חשוב להאזין לרחשי לבו של הילד ולבדוק איזו חיה הוא אוהב ומעדיף. כשהמטפל הולך לקראת הילד בבחירת החיה, הוא שובר התנגדות פוטנציאלית לטיפול ומלהיב אותו לקראת הפעילות.

     

    "אחרי ההיכרות הראשונית עם הילד ושיחה עם ההורים או המחנכים, המטפל בונה תוכנית טיפולית וקובע מטרות מוגדרות בהתאם לקשיים שעליהם צריך לעבוד. בשלב זה המטפל בוחן אילו חיות יסייעו בצורה הטובה ביותר להצלחת הטיפול, ולכל בעל חיים פוטנציאל ספציפי לעזרה.

     

    "כך, למשל, רכיבה טיפולית על סוסים נכונה לעבודה על קשיים מוטוריים ובעיות בשרירים. התנועה של הסוס והתרגילים בשעת הרכיבה מסייעים בשימור היציבה והתנוחה של חוט השדרה. העבודה עם סוסים מועילה גם בטיפול בבעיות אחרות. במקרה אחד הגיעה לטיפול ילדה עיוורת שהלכה כל העת בראש מורכן. הרכיבה על הסוס לימדה את הילדה להזדקף ולהרים את הראש, ופנייתה לעולם ולסובבים אותה הפכה פחות חסומה.

     

    "עבודה עם נחשים יעילה בטיפול בילדים הסובלים מהפרעות רגשיות. הנחש הוא מקור עשיר לאסוציאציות רגשיות והאחיזה בו תורמת לחיזוק האגו ולהתגברות על תחושות של דחייה או פחד. תרפיה בעזרת תוכים משפרת את המוטוריקה העדינה והגסה ואילוף הציפור תורם לביטחונו העצמי של הילד וכן למיקוד הקשב והריכוז".

     

    לכסן סבורה כי מטרה חשובה בכל טיפול היא חוויה של הצלחה לילד. "ילדים עם בעיות חווים כל העת תחושה של כישלון וחריגות: 'רק לי אין חברים', 'רק אני לא תלמיד טוב', 'אני לא מצליח כמו כולם', 'אני לא שווה'. העבודה עם החיה מעניקה לילד הפגוע הזדמנות לחוות חוויה של הצלחה, הבאה לידי ביטוי באילוף או שליטה על חיה גדולה, כמו גם בקבלת אחריות על דאגה לרווחתה", היא מסבירה. "כשילד עם הערכה עצמית נמוכה מוליך ברצועה כלב גדול ממדים והכלב נשמע להוראותיו, הוא נמלא גאווה וסיפוק. מתן ההזדמנות לילד להציג את הישגיו עם החיה בפני חבריו מחזק אף הוא את ביטחונו ותורם לרווחתו הנפשית".

     

    איך מתחילים?

     

    בביתו של הילד, בפינת החי, בחווה הטיפולית או במוסד השיקומי? לבד או בקבוצה? באיזה גיל? לכסן עושה קצת סדר בפרטים.

     

    - מהו טווח הגילים המתאים לטיפול עם חיה?

     

    "כשמדובר בפעילות העשרה חינוכית, ניתן להיעזר בחיות כבר מגיל שנתיים. במקרים אלו מובאת החיה לגן הילדים, והמטרה המרכזית היא הגשמת מטרות חינוכיות וקידום ערכים כמו סובלנות לזולת. כשמדובר בפעילות טיפולית גרידא, מומלץ להיעזר בחיה לראשונה בסביבות גיל 4-5.

     

    "בשלב זה הילד בשל דיו להבחין בין יצור חי לחפץ דומם, מסוגל לגלות אמפתיה ורגישות, ומבין כי עליו לנהוג בחיה בעדינות ולא לפגוע בה. עם זאת, מחקרים הוכיחו כי ילדים צעירים מאוד נמשכים למשחק עם חיה ומגלים בה עניין רב יותר מאשר בכל צעצוע".

     

    כשמדובר בטיפול בפעוטות, ממליצה לכסן לשלב את ההורים במפגשים של הילד עם המטפל והחיה. "במקרים רבים מגלה המטפל שההורים זקוקים לטיפול, אך מגלים התנגדות לרעיון. במקרים כאלה, כדי להתגבר על ההתנגדות הראשונית, ניתן לבנות מערך של טיפול משותף, שמטרתו המרכזית היא עידוד התקשורת הבריאה בתוך המשפחה ועידוד הורות מוצלחת.

     

    "הורים ביקורתיים מדי או הורים מענישים מתבקשים 'ללוות' את הילד לטיפול וליטול בו חלק פעיל, וכך, בעקיפין, מטופלת גם ההתנהגות הלקויה או הפוגענית שלהם. שיטת הטיפול הורה-ילד יכולה להתבצע באופן פרטני או בקבוצות של כמה הורים וילדים".

     

    - היכן מתבצע הטיפול?

     

    "כשמדובר בסיוע לילד הסובל מנכות המרתקת אותו לביתו, המטפל מגיע לסדרת ביקורים עם חיה שניתן לנייד לבית הלקוח. ברוב המקרים האחרים, מומלץ להגיע עם הילד לבית הגידול של החיה, בדרך כלל פינת חי או חווה טיפולית. העיקרון המנחה שיטת טיפול זו הוא חיבורו של הילד לטבע תוך הפנמת הסדר האקולוגי הטבעי, פיתוח תחושת שייכות אליו ורכישת כבוד לסדר זה. שביל ביניים המהווה פתרון של פשרה הוא הבאת החיה לביקור במוסד, בבית החולים, בגן הילדים או בבית הספר".

     

    - האם את ממליצה להורים לפנות לטיפול פרטני או קבוצתי?

     

    "ההחלטה תלויה בכמה גורמים, וביניהם אופי הבעיה שממנה סובל הילד, המטרות הטיפוליות, נסיבות החיים של הילד והמשאבים הקיימים. לדוגמה, עבודה פרטנית מתאימה לילדים הסובלים מטראומה בעקבות חוויות קשות שחוו בעברם, בעוד שעבודה קבוצתית מתאימה לעבודה על אינטראקציות חברתיות.

     

    "בכל מקרה, כשמתבצעת עבודה קבוצתית, מדובר בקבוצות עבודה קטנות והומוגניות של כחמישה ילדים הסובלים מבעיה דומה. כך, למשל, מארגן מרכז 'בולבי' בכל קיץ סדנה מקדמת, שהיא קייטנה לילדים בעלי צרכים מיוחדים, המונחית על ידי מדריכים ועוזרים. אם המדריך מבחין כי הילד מתקשה בעבודה הקבוצתית, תתבצע עמו עבודה פרטנית בשולי הקבוצה, עד שיוחלט שהוא בשל להשתלבות מחודשת בקבוצת המטופלים".

     

    - ומה לגבי האפשרות לאמץ את החיה?

     

    "אימוץ החיה יכול להתבצע רק במקרים שבהם ההורים מגלים נכונות אמיתית לכך. על ההורה להבין כי גם אם הילד הבטיח ליטול על עצמו את תפקיד הטיפול והגידול של בעל החיים, בפועל מדובר במחויבות כבדה שקשה לעמוד בה בטווח הארוך. ילדים יכולים לקחת אחריות חלקית בלבד על הטיפול בחיה, כגון יציאה לטיול עם הכלב פעמיים בשבוע או תחזוק וניקוי הכלוב של הארנבת מפעם לפעם.

     

    "המצב הבעייתי ביותר נוצר כשלהורים ציפיות שהילד ימלא אחר הבטחותיו ויטפל בחיה לבדו. אז קיימת סכנה אמיתית של כניסה למערבולת של הטחת האשמות, כעסים וביקורתיות, שעלולים לגרור תחושות תסכול וכישלון אצל הילד. לכן חשוב מאוד להקפיד שמידת האחריות שמעניקים לילד היא ריאלית, מותאמת ליכולותיו ומהווה עבורו אתגר, אך לא מכשלה".

     

    הגדי הפצוע

     

    פרידה פילרסדורף, מנהלת "חוות החיים" ברעננה, עשתה היכרות ראשונית עם תחום הטיפול בסיוע בעלי חיים לפני כ-15 שנים. "אני מטפלת מוסמכת באמנות ובתקשורת חלופית", היא מספרת, "אולם שיגעון לדבר ואהבה לבעלי חיים הביאו אותי לתחום הספציפי המשלב עבודה קשה עם אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים בצד עבודה עם חיות".

     

    - האם המחויבות לטיפול היא ארוכת טווח?

     

    "משך הזמן של הטיפול תלוי מאוד באופי הבעיה שממנה סובל הילד ומהנכונות שהוא מגלה. באופן כללי, העבודה עם החיה לא נועדה לפתור את הבעיה לחלוטין אלא לקדם את הילד. הקשר עם החיה מעניק לו כלים להתמודדות, שעמם הוא יכול להמשיך הלאה. כך, למשל, כשעובדים עם ילדים שיש להם ליקויי למידה, בעיות התארגנות, הפרעות קשב וריכוז וכדומה - הכלים שהילד רוכש מסייעים לו בהתמודדות זמן רב אחרי תום הטיפול.

     

    "במהלך הטיפול לומדים הילדים להתייחס לבעיה שממנה הם סובלים כאל מנוף. כך, למשל, ילד היפראקטיבי ילמד לנתב את האנרגיות הבלתי נדלות שלו לכיוונים חיוביים, לדחוף את עצמו ולהשתמש במגבלה כיתרון. ילדים שפגועים בצרה מאוד קשה זקוקים לטיפול ממושך, בתהליך ארוך וסיזיפי. חשוב להדגיש כי כשמדובר בפעילות ארוכה, ניתן לגוון ולרענן ואין צורך להיצמד לאותה שיטה ולאותה חיה כל העת".

     

    - ומה באשר לחוויית הפרידה מהחיה או מותה, חלילה?

     

    "אנחנו במרכז מאמינים שהמוות הוא חלק טבעי ממעגל החיים. פרידה מחיה היא תמיד קשה, אך אנו משתדלים שלא להעלים את העובדה המצערת מן הילד. הוא לומד כי אף שהמפגש עם המוות הוא התנסות קשה ביותר, חייבים לקבל אותו.

     

    "הנקודה המרכזית היא שלילד ניתנת אפשרות להשליך מה'אני' הפנימי שלו על כל סיטואציה קשה שבה הוא נתקל במהלך העבודה עם החיה. לאחרונה קרתה לנו תאונה מצערת, כאשר גדי רך שנולד בחווה הותקף על ידי אחד העזים שהשתולל ומת מפצעיו. כששוחחנו עם ילד שהגיע מפרויקט של 'ילדים בסיכון' על המוות הטרגי, הצענו כי בפעם הבאה שייוולד גדי נפריד אותו מאמו ונטפל בו בעצמנו. הילד הביע זעזוע מהרעיון והציע להשאיר את הגדי עם אמו, אולם ללמדה לטפל בו כראוי. מובן שהילד השליך מהחוויות האישיות שלו על הטיפול בחיה, וכאן טמון היופי של השיטה כולה".

     

    חיה לכל בעיה

     

    ילדים מגיעים לטיפול מסיבות שונות, ביניהן פגועי שיתוק מוחין (C.P), ילדים בעלי ליקויי תקשורת, ילדים המגלים סימפטומים של מצוקה נפשית, כגון דיכאון או הפרעת דחק פוסט-טראומטית, ילדים בעלי הפרעות התנהגותיות ועוד.

    לכסן מסבירה על תרומת החיה בטיפול בילדים בעלי הפרעות שונות:

     

    הפרעות קשב וריכוז המלווה בהיפראקטיביות: כשניגשים לטפל בילד הסובל מהפרעות קשב וריכוז, המטרה המרכזית של העבודה עם החיה היא להרחיב את משך הקשב והריכוז, והחיה יוצרת אצל הילד מוטיבציה גבוהה לפעילות הטיפולית.

     

    כך, לדוגמה, מסבירים לילד שבמסגרת הכבוד שרוחשים לבעלי חיים, כדי להתבונן בגורים החדשים שהמליטה הארנבת, עליו להיות שקט ומרוכז, לשלוט על תנועותיו ולעבור כמה מכשולים בדרכו למקום הרביצה שלה. בקרב ילדים היפראקטיביים הידיים והרגליים כל העת בתנועה מתמדת. מדובר בילדים שמתקשים מטבעם לשלוט בתנועות, והפעילות עם החיה מעודדת אותם להתבונן בסבלנות, בשקט ובסקרנות.

     

    ליקויי למידה: החיה מעוררת עניין רב ומשמשת גורם מוטיבציוני חזק אשר משחקים או הפעלות אחרות אינם מסוגלים להתחרות בעוצמתו. כשבאים לטפל בילד הסובל מליקויי למידה, חשוב להתאים את המטלה ליכולות ולקושי שרוצים להתגבר עליו. כל פעם מדגישים היבט אחר של קושי במהלך הפעילות, וההתקדמות היא הדרגתית.

     

    מובן שחשוב מאוד לא לתסכל את הילד ולהעמיד בפניו אתגרים שביכולתו לעמוד בהם. כך, למשל, אם הילד מתקשה במתמטיקה, מסבירים לו כי החיה זקוקה לכלוב בעל מידות מדויקות ומחשבים עמו את המידות הנדרשות להכנת שטח המחיה עבור החיה. במקרה של קושי בקריאה ובכתיבה, ניתן, למשל, לעבוד עם הילד על הכנת מצגת לגן. הילד מתבקש להכין את החומרים, לקרוא על החיה ולכתוב כמה משפטים על אודותיה.

     

    בעיות רגשיות: הטיפול בעזרת החיה בילדים הסובלים מבעיות רגשיות מבוסס על העיקרון הפסיכולוגי של ההשלכה. הילד ניצב מול החיה ומתאר את תחושותיה, והתיאור מעניק למטפל תמונת מצב על רגשותיו. כך לדוגמה, כשהילד אומר: "התוכי נראה עצוב", יכול המטפל לדובב את הילד ולשאול "מדוע התוכי עצוב?" ולשוחח על כך. בהזדמנות זו יכול המטפל להעלות עם הילד אפשרויות שונות להתמודדות עם מצב של עצב.

     

    אוטיזם: השילוב של בעל חיים בטיפול בילדים אוטיסטים מניב תוצאות במקומות שבהם נכשל הטיפול הקונבנציונלי, כיוון שילדים אוטיסטים אינם יוצרים קשר ומתקשים לכוון את תשומת לבם אל המטפל. האינטראקציה עם החיה מעודדת את הילד ביצירת קשר מעבר לגבולות ה"אני" שלו ומעודד יצירת אינטראקציות חברתיות. כמו כן מסייע הטיפול במיקוד תשומת הלב של הילד בפעילות אפקטיבית, בעידוד שימוש במיומנויות חברתיות, בפתיחת אפיקים חדשים להמשך השימוש בשפה, בקידום ההתפתחות הכללית של הילד ובפיתוח מיומנויות מוטוריות וארגוניות.

     

    נכויות ומוגבלויות פיזיות (כגון חירשות, עיוורון או שיתוק): במקרה זה נעשה שימוש בבעל חיים פצוע או נכה, המסייע לילד להגיע להשלמה עם המוגבלות או הנכות האישית שלו. ילדים פגועים מוצאים נחמה וחיזוק בהזדהות עם בעל חיים פצוע. בעזרת החיה יכול המטפל לשוחח עם הילד על גורמים רבים הקשורים לנכות: תפקוד באמצעות פיתוח יכולות אלטרנטיביות כפיצוי, השלמה עם מגבלה או יחס פרטים אחרים בקבוצה לבעל החיים הנכה.

     

    ילדים שחוו התעללות פיזית או נפשית: ההתקשרות של הילד עם בעל החיים מספקת התנסות בחוויה מתקנת, המתרחשת, בדרך כלל, באופן ספונטני, ביוזמת הילד ובהכוונה מינימלית של המטפל. הקשר עם בעל החיים מעניק לילד הזדמנות להרגיש שייך, נאהב, מקובל ללא תנאי ואף תורם, מעניק ונחוץ.

     

    בעל החיים מספק לילד הפגוע גם את הצורך במגע. עבור ילדים שנפגעו ממערכת יחסים מנצלת או אלימה של בני אדם וזקוקים למגע חם ומנחם אך בו בעת פוחדים ממנו, ההזדמנות לקשר עם החיה מסייעת לפתרון הקונפליקט הפנימי. הילד ילמד שניתן להתקרב וליהנות ממגע, ללא צורך בהסתבכות הרגשית המכאיבה שחווה במגע עם בני אדם.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הילד סובל, לא מרוכז? נסו טיפול באמצעות בעלי חיים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איל פישר
    עבודה פרטנית מתאימה לילדים הסובלים מטראומה
    צילום: איל פישר
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים