שובו של הפלא

"זמן לאהוב" האלבום החדש של סטיבי וונדר מגיע אחרי עשר שנים שבהן הוא הוציא רק אוספים. אבל הסטטוס שלו כמוזיקאי-על הוא כל כך יציב, שלמעשה גם אם לא היה מוציא יותר אלבומים הוא עדיין היה נשאר במעמד של אייקון תרבותי.

למרות מעמדו הרם אצל המכורים הכבדים למוזיקה שלו, שלושת אלבומי האולפן הקודמים של וונדר השאירו תחושת אי נעימות קלה. ההרגשה היתה שמאז האלבום Hotter Then July מ-80' הוא לא מצליח לחדש את התשוקה העצומה שלו למוזיקה, זאת שפשוט השפריצה בכמויות עצומות מכל אלבומיו הקודמים.

את האלבום החדש אפשר לצלוח בקלות ללא שום תחושת אי נעימות. העשור שבו וונדר התנזר גרם לו לחזור לכושר מעולה. הוא קיבל בחזרה את יכולת כתיבת ההימנונים המרגשים וגם את התעוזה המוזיקלית. השיר Seetest Somebody I Know הוא שיר אהבה מושלם שיכול בקלות להפוך לשיר החופה האולטימטיבי של העשור הקרוב. שיר הנושא הוא תשע דקות של הרפתקה מוזיקלית נפלאה, שהולכת ומתעצמת מדקה לדקה. בחוויה הזאת שותפים אינדייה ארי בשירה וסר פול מקרטני בגיטרה.

הסינגל הראשון מהאלבום So What's The fuss נשמע כמו ג'ם סשן Fאנקי במיוחד עם החברים שלו, שהם בין השאר פרינס עם הגיטרה ובנות אן ווג בקולות רקע. וונדר כבר לא פוחד להתפזר מוזיקלית. אפשר למצוא באלבום טיפה סטנדרט ג'אז, כמו בשיר המקסים Moon Blue ואפשר למצוא גם נגיעות קטנות של היפ-הופ וכמובן מלא סול. כל אלה מרכיבים את הפסקול למילים האופטימיות שהוא יודע לכתוב ולהגיש כל כך יפה.

גם בגיל 55 סטיבי וונדר מוכיח שעדיין יש לו את הנשמה הגדולה ביותר בעולם המוזיקה. אפילו כשהוא שר את החומר הכי מסחרי שרק אפשר, הוא מצליח לגרום לזה להישמע הכי כן והכי מרגש בלי להגיע למחוזות הפלסטיק של הקיטש. בשביל אלבום כזה היה שווה לחכות עשור.