שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המלצה: לחייב ספורטאים להשתמש במגיני פה
    מה הקשר בין בריאות הפה והשיניים לשיפור ושימור הפעילות האתלטית? ד"ר דני פרידלנדר, מומחה לרפואת שיניים בספורט, מפרט את הפגיעות העלולות להיגרם כתוצאה מענפי ספורט שונים ומציג את הפתרון הטוב ביותר, גם לילדים הרוכבים על אופניים: שימוש במגיני פה לצורכי מניעה

    ברפואת ספורט מעורבים רופאים כלליים ורופאים אורתופדים, המקבלים תמיכה ממקצועות משלימים כגון פיזיותרפיה, דיאטולוגיה ופסיכולוגיה. אבל רופאי שיניים?

     

    כל ספורטאי מצטיין משקיע שעות רבות בחתירה למצוינות ומשתדל להגיע לביצועים ספורטיביים גבוהים ככל הניתן. בנוסף לעמידה באימונים המפרכים מושקעת עבודה רבה בפיתוח הכוח, הכושר, הגמישות, הסבולת ומרכיבים נוספים החיוניים לביצועים הספורטיביים. במהלך האימונים הספורטאי משקיע זמן רב בפיתוח הכישורים השונים של גופו, ובכלל אלה טיפוח השלד, השרירים ומערכות הדם והנשימה.

     

    עם זאת, לעתים קרובות מדי מזניח הספורטאי את השמירה על בריאות הפה והשיניים, אשר לה השלכה מרכזית על השגת המטרה הספורטיבית. מאמר זה סוקר את חשיבות השמירה על בריאות הפה לקידום ההישגים הספורטיביים.

     

    רפואת שיניים בספורט: על מה מדובר?

     

    כרופא שיניים שמרבית עיסוקו בשיקום (כתרים, גשרים, שתלים ועוד) אני מטפל בלקוחות שגילם הממוצע מעל 50. אי-שם בשלהי המאה הקודמת הופתעתי לקבל לטיפול שיקומי במרפאתי כמה בחורות ובחורים צעירים, שהגיעו עם שיניים שבורות וחתכים בשפתיים וברקמות הרכות השונות שסביב הפה.

     

    תשאול קצר הוביל לסיבת הפציעות: כולן היו קשורות בספורט. האחד קיבל מרפק בפנים במשחק כדורסל, השני קיבל בעיטה בפרצוף מהשוער במשחק כדורגל, והשלישית קיבלה מכה בפה מחברתה לקבוצה במשחק כדורעף.

     

    כמובן שכולם קיבלו מיד טיפול ושיקום לשביעות רצונם, אך שאלה אחת חזרה והדהדה בראשי: לא ייתכן שבחורים צעירים כל כך יצטרכו לעבור טיפולים מורכבים, ארוכים, כואבים ויקרים עד כדי כך. חייב להיות פתרון אחר.

     

    מיד לאחר מכן נדלקה הנורה ובמוחי צץ המשפט החשוב שדיקן הפקולטה לרפואת שיניים נהג לשנן באוזנינו: הטיפול הטוב ביותר הוא המניעה. הכי מהיר, הכי זול, הכי טוב.

     

    התחלתי לחקור את הנושא, וכבר בהתחלה גיליתי שקיים ענף הנקרא "רפואת שיניים בספורט". הנושא מפותח מאוד בסקנדינביה, בארצות הברית, בקנדה, ביפן ובארצות אחרות, שבהן ענפי הספורט הפופולריים כרוכים בחלקם במגע פיזי חזק ואלים והם בעלי פוטנציאל לגרימת פציעות קשות.

     

    בהגדרה, רפואת שיניים בספורט היא מקצוע שמטרתו לטפל ולמנוע פגיעות, פציעות ומחלות באזור הפה והפנים, המשפיעות על עיסוק בספורט והפעילויות הנלוות לו. הפה הוא התחנה הראשונה בדרכה של מערכת העיכול, ולכן ברור כי שמירה על השיניים ורקמות הפה חיונית להבטחת בריאות הגוף כולו.

     

    במשחקים האולימפיים האחרונים, באתונה, נבדק מצב בריאות הפה של המשתתפים ונמצא כי אף על פי שהספורטאים אמונים על טיפוח גופם ברמה הגבוהה ביותר, ניכרת בהם ההזנחה של השיניים והחניכיים. הסיבות לכך רבות, וביניהן חוסר חינוך לחשיבות השמירה על בריאות הפה; חוסר ידע בנושא השלכות המצב הדנטלי על הביצוע וההישגים הספורטיביים; אי-ידיעה לגבי ההשלכות של פציעות בשיניים וברקמות הפה; ועלות טיפולי השיניים.

     

    שלא נדע: מחלות שיניים ופה

     

    מחלת השיניים הנפוצה ביותר היא עששת השיניים, המתפתחת כאשר רובד חיידקי נותר על השיניים לתקופות ממושכות. בנוכחות חומרי מזון מתאימים החיידקים מייצרים חומצות שממיסות את החומר המינרלי הבונה את השן. בהיעדר טיפול מתאים עששת השיניים עלולה להמשיך ולחדור אל מוך השן, תוך גירוי תגובה דלקתית חריפה והתפתחות מורסה, אשר גורמת לכאב חריף, נפיחות וחום.

     

    מחלת פה נפוצה לא פחות היא מחלת חניכיים. חיידקי הרובד אשר מתיישבים על חניכיים מפרישים רעלונים (טוקסינים), ואלה גורמים לדלקות בחניכיים, המלוות בנפיחות, דימום וריחות לא נעימים. כתוצאה מתהליכים אלה נגרמות תופעות כגון נסיגת חניכיים, פגיעה בעצם התומכת בשורשי השיניים ובעקבותיה התרופפות האחיזה שבין השיניים לעצם ובהמשך אובדן שיניים. נשאלת השאלה במה שונה ספורטאי מאדם אחר, וכיצד יכולות מחלות פה ושיניים לפגוע בביצועיו?

     

    הנזק הישיר הברור ביותר שגורמות מחלות הפה והשיניים לביצועי הספורטאי נגרם כאשר הוא אינו יכול להתאמן או להתחרות כתוצאה מכאבים או זיהומים הנובעים מ"משבר דנטלי". גם אם מצב זה אינו מונע השתתפות בפועל, הוא בהחלט מסוגל לפגוע בריכוז וברמת הביצוע.

     

    זמן פציעות

     

    בתחומי הספורט השונים היתקלות של ספורטאי בכדור, במחבט או ביריב היא חלק בלתי נמנע מהתחרות. קיימים ענפי ספורט רבים, לכאורה תמימים, אשר טומנים בחובם פציעות פה ופנים רבות. דוגמאות לכך הן רכיבה על אופניים, הרמת משקולות והחלקה על הקרח. בענפי ספורט אלימים יותר כגון כדורגל, כדורסל וכדוריד, הסיכוי לפציעות מסוג זה גדול אף יותר.

     

    הסיכוי להיפצע בענפי ספורט כמו קרטה, ג'ודו ואגרוף מובן מאליו, ולכן שימוש באמצעי מיגון במקרים הללו הכרחי. סוגי הספורט השונים ודרגת האלימות והמגע הפיזי שבהם מהווים גורם מכריע בסוג הפציעה שהספורטאי עלול לספוג.

     

    סיווג פציעות הפה והפנים:

     

    פציעות של הרקמות הרכות: חתכים בשפתיים, לשון ו/או חניכיים, חבלה בשרירים, עצבים או כלי דם של הפנים.

     

    חבלות בשיניים: שברים בשיניים (כותרת, שורש, שברים משולבים), נקיעה של השן (השן זזה ממקומה הטבעי אך עדיין נמצאת בפה), תלישה של השן (השן יוצאת ממקומה).

     

    חבלות בעצמות: משברים קטנים בעצם המכתשית אשר סביב שורשי השיניים, ועד לשברים בעצמות הפנים, הלסת העליונה ו/או הלסת התחתונה.

     

    חבלות במפרקי הלסת: שברים בעצמות הקשורות למפרקי הלסת, פריקת המפרק הטמפורומנדיבולרי (TMJ Dislocation).

     

    זעזועי מוח קלים (Minor Brain Trauma Injuries): זעזוע מוח מוגדר כשיבוש בהכרה והפרעות בראייה ובחוש שיווי המשקל, הנגרמים כתוצאה ממכה ישירה בבסיס הגולגולת או מחבטה אנכית באזור הסנטר. בזמן חבטה בסנטר פוגע הקצה העליון של הלסת התחתונה בעצם הטמפורליס שבבסיס הגולגולת. הלחץ התוך-גולגולתי עולה כתוצאה מעיוות העצם, והעצבים וכלי הדם העוברים בסביבה נלחצים אף הם. התוצאה יכולה להיות איבוד הכרה, והפרעות בחושי השמיעה והראייה ובשיווי המשקל.

     

    פציעות משולבות: שילוב של שתיים או יותר מהפציעות אשר תוארו בסעיפים הקודמים.

     

    מדוע נושא פציעות הפה והפנים חשוב כל-כך לספורטאים?

     

    פציעות בפה ובפנים מחלישות מאוד ובכך משפיעות על הבריאות הכללית של הספורטאים. בנוסף, הן עלולות לגרום לספורטאי להחמיץ השתתפות בתחרויות בעלות חשיבות גדולה, ויש להן השפעה פסיכולוגית רבה. כמו כן, מדובר בפציעות בלתי הפיכות, אלא אם כן חלה התערבות מקצועית, והטיפול בהן בדרך כלל ממושך ויקר.

     

    לפציעות אלה השלכות נוספות: בתעשיית הספורט, שבה השיקול הכספי הפך כבר מזמן להיות בין השיקולים המובילים, המאמן ודאי ישמח לשתף את השחקנים המובילים בקבוצה, בפרט במשחקים הגורליים, ומבחינה עסקית, הבעלים של הקבוצה משתמש בכוכביה כגורם משיכה של הקהל. כל זה יכול לרדת לטמיון בן רגע אם השחקנים יושבתו כתוצאה מפציעה חמורה, כגון שבר בעצם הלסת, זעזוע מוח וחתכים עמוקים.

     

    מניעה - אמצעי ההגנה הטוב ביותר

     

    את כל הפציעות הללו ניתן למנוע או להפחית בצורה ניכרת את עוצמתן ותוצאותיהן על-ידי שימוש במגן פה (Mouthguard).

    מגן הפה הוא מכשיר גמיש המורכב בתוך הפה ותפקידו למנוע או להפחית פגיעות ברקמות הפה ובחלקים אנטומיים הקרובים אליו.

     

    על מנת שמגינים אלה יבטיחו הגנה ונוחיות מרבית ויעילה הם חייבים להיות מיוצרים במעבדת שיניים תחת ההדרכה של רופא שיניים מנוסה בתחום ולהיות מותאמים על ידי הרופא עצמו. על המכשיר לעמוד בדרישות הבאות: עליו להיות נוח, יציב ובעל אחיזה טובה בשיניים, עליו לאפשר נשימה חופשית וטבעית ודיבור והיגוי נכון, עליו לאפשר סגירה נוחה ונכונה של השיניים, לא לגרום יובש בפה, ולא לעורר את רפלקס ההקאה.

     

    קיימים ארבעה סוגים של מגיני פה:

     

    1. מגינים מוכנים (Stock Guard): את המגינים הללו ניתן לרכוש באופן ישיר מחנויות

    למכירת ציוד ספורט, הם מוכנים לשימוש ומחירם נמוך. למרות יתרונות אלה, חסרונותיהם הרבים, ביניהם התאמה לקויה ורופפת והגנה לא מספיקה, אינם מאפשרים להמליץ עליהם.

     

    2. מגינים מסוג "חמם ונשוך" (Boil and Bite): גם אותם ניתן לרכוש בחנויות הספורט. על הספורטאי לחמם אותם במים חמים ואז לנסות להתאים אותם לפי הנחיות היצרן. רוב ניסיונות ההתאמה מסתיימים בכישלון מבחינת ההגנה שמגן זה יכולה להקנות. הוא בנוי משכבה אחת, אשר הופכת לדקה מאוד אחרי החימום וההתאמה, ולכן אינה מספקת הגנה טובה. בנוסף הם מתכלים במהירות.

     

    3. מגינים בעלי התאמה אישית - עשויים במכשיר ואקום (Custom Guard – Vacuum Formed): יתרונותיהם של מגינים אלה בכך שהתאמתם יחסית טובה, הם מקנים הגנה ראויה ומחירם אינו גבוה באופן יחסי. החסרונות: הם דורשים התערבות של רופא שיניים ומעבדת שיניים, ניתן לבנות אותם רק משכבה אחת, הם אינם יציבים לאורך זמן ומתכלים יחסית מהר.

     

    4. מגינים בעלי התאמה אישית - עשויים במכשיר למינציה בחום ודחיסה (Custom Guard – Heat & Pressure Laminated): מגינים מסוג זה מקנים התאמה מעולה ולכן פופולריים במיוחד בקרב ספורטאים. הם יציבים מאוד ולכן מאפשרים לנשום בחופשיות ואינם פוגעים בכושר הדיבור. ניתן לבנות אותם ממספר שונה של שכבות, ולכן אפשר להתאים אותם לסוגי ספורט שונים מבלי לאבד מכושר ההגנה שלהם. בענפי הספורט שבהם המגע הפיזי מהווה מרכיב חשוב, כמו איגרוף, המגן חייב להקנות הגנה טובה ולכן הגיוני שיהיה בנוי ממספר שכבות, עם הגנה נוספת באזור השיניים הקדמיות.

     

    במקצועות ספורט אחרים, שבהם המגע הפיזי הוא מקרי, סביר שהמגן יהיה דק ועדין יותר על מנת להקנות לא רק הגנה טובה, אלא גם כושר נשימה ודיבור טוב. עם חסרונותיהם של מגינים אלה ניתן למנות את הצורך בהתערבות מקצועית (רופא שיניים חייב לקחת מטבע מהשיניים וגם למסור אותו לספורטאי על מנת שיוכל לבדוק שההתאמה לשיניים ולסגירת הלסתות טובה). מגינים אלה עשויים מחומרים יציבים מאוד, ויש צורך להחליפם בערך אחת לשנתיים.

     

    מגיני שיניים לילדים

     

    במה שנוגע לילדים חשוב להקפיד להחליף את מגיני הפה כל ארבעה חודשים לערך, גם אם לכאורה הם מותאמים ומתפקדים היטב. הילדים מצויים בתהליך מתמשך של גדילה והתפתחות. מגן שיניים המותאם היטב עלול למנוע או לעכב את הגדילה וההתפשטות התקינה של עצמות הלסת, ולכן על הרופא ליטול מטבעים ולבנות מגן חדש בתדירות גבוהה.

     

    לצרכים אלה ניתן להסתפק במגינים בעלי התאמה אישית העשויים בוואקום, אשר יספקו הגנה טובה ועלותם 150-50 שקל (המחיר תלוי בסוג החומר, עוביו, צבעו ועוד).

     

    טוב יעשו הורים אשר יסבירו, ימליצו ואולי אף יכריחו את ילדיהם להשתמש במגן שיניים בכל הזדמנות שהם בסכנה לפגיעה בשיניים. רכיבה על אופניים, גלישה על גלגיליות וענפי ספורט אחרים, תמימים לכאורה, עלולים להסתיים בפציעות קשות כגון שברים בשיניים ובעצמות הלסתות.

     

    אני נוטה להשוות את השימוש במגיני פה ושיניים לחגורת ביטחון במכונית. כולם מכירים את החשיבות ומודעים לתוצאות הטרגיות ועם כל זאת, עד שלא חוקקו חוקים והמשטרה לא החלה לאכוף אותם, אנשים לא הרבו לעשות שימוש בחגורות.

     

    מבחינה זו אנו עדיין בפיגור גדול, שכן רוב רופאי השיניים בארץ אינם מקדישים מספיק זמן וחשיבות לנושא, וחלקם אף אינם מודעים לקיומו. במאמר שפרסמנו בשנת 2003 בכתב העת Dental Traumatology, המתבסס על מחקר שנערך בקרב 433 משתתפים בגיל 18–19 העוסקים בענפי ספורט שונים, נמצאו הממצאים הבאים:

     

    1. 153 משתתפים (35%) עברו פציעות ספורט בשיניים ו/או ברקמות הפה השונות.

    2. כדורסל, כדורגל ורכיבה על אופניים היו סוגי הספורט ה"מסוכנים" ביותר מבחינת פציעות הפה והשיניים.

    3. מתוך 153 המשתתפים שנפצעו, הפציעות התחלקו כדלקמן: 67% פגיעות ברקמות הרכות, 31% שברים בשיניים, 1% איבדו שן אחת או יותר כתוצאה מהפציעה, ו-1% סבלו מפגיעות או שברים במפרקי הלסת.

     

    עוד עלה מהמחקר כי 83% מהמשתתפים כלל לא היו מודעים לקיומם של מגיני הפה ולאפשרות להשתמש בהם, 16% ידעו על מגן השיניים ולא השתמשו בו, ורק 1% ידעו ועשו שימוש במגן באופן שוטף. 73% מהמשתתפים ציינו שהם מבקרים במרפאות שיניים לפחות פעם בשנה.

     

    המסקנה ברורה: קיים כשל הסברתי חמור בהעברת המידע הקשור לחשיבות מגיני הפה והשיניים ולידע בכלל בנושא רפואת שיניים בספורט.

     

    אך לא רק רופאי השיניים אשמים בכך. מעטים גם המאמנים, הרופאים ואנשי הצוות הפרה-רפואי הבקיאים בנושא זה, ומאמר זה נועד לתרום ולו מעט לידע בתחום ואולי גם למנוע עוגמת נפש מן העוסקים בספורט.

     

    • ד"ר דניאל פרידלנדר - רופא שיניים; בוגר מסלול התמחות ובעל תואר מסטר בשיקום הפה (אוניברסיטת אינדיאנה ארה"ב); חבר באיגוד לשיקום הפה בישראל; חבר באיגוד הבינלאומי לרפואת שיניי בספורט; חבר באיגוד האמריקני לרפואת שיניים בספורט. לכתבות נוספות בנושא בריאות, תזונה וכושר ממגזין "דינמי", לחצו כאן 
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "המלצה: לחייב ספורטאים להשתמש במגיני פה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סי די בנק
    שמירה על בריאות הפה חיונית לקידום ההישגים הספורטיביים
    צילום: סי די בנק
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים