יש לומר את האמת בגלוי. אחיי האשכנזים ממפלגת העבודה אינם יכולים לשאת את המחשבה שמרוקאי שחור עם שפם גדול יעמוד בראשם. ברגע האמת, כולם מתקפלים ועומדים לצד המנהיג הקשיש. מנסים להקפיא את הזמן. העיקר שלא יהיה שינוי. זה מובן, הפחד משינויים הוא פחד עמוק ומושרש אצל בני אדם. אבל מפלגת העבודה חולה. יש לה מחלה כרונית. היא מסרבת למות ובאותה נשימה גם מסרבת לחיות. מפלגת העבודה חייבת שינוי.
כמה מהאנשים שעתידים להצביע היום בבחירות ליושב ראש מפלגת העבודה מוכרים לי היטב. יחד ישבנו, אשכנזים ומזרחיים, וייחלנו למהפך במפלגה. יחד קיווינו, תיכננו, חיפשנו דרכים איך להפוך את המפלגה הזאת, המקרטעת, לכח אמיתי שיהווה אלטרנטיבה לשלטון. יחד שברנו את הראש איך לשנות את פניה, איך להביא אנשים צעירים איכותיים ומעודכנים לפוליטיקה, איך להילחם במיאוס שלנו מפוליטיקה ומפוליטיקאים. איך מנצחים את הייאוש ,האדישות והסיאוב. רצינו למצוא דרך להשפיע ולהפוך את חיינו בישראל לטובים יותר בשבילנו ובשביל ילדינו. ניסינו למצוא דרכים מקוריות לשלב חדש עם ישן, אבל כולנו הסכמנו ששמעון פרס צריך ללכת הביתה. שהזמן שלו עבר. רק לא ידענו מי יבוא במקומו. משבר מנהיגות אמיתי. קיווינו שנצליח למצוא דם חדש לפני שגם אנחנו נזדקן.
זה לא יאומן, אך אותם אנשים שבאו מתוך רצון כן ואמיתי להשפיע ולחולל שינוי, יעמדו בתור לקלפי כדי להצביע לאדם שכבודו כמו גם קלונו מונחים היטב כבר מאחוריו. זה טמטום גמור. מאידך, אני יכול לדמיין את הקלות בה שינו את עמדתם, מעמדה המחייבת שינוי רדיקלי - כי נמאס מהפוליטיקה הביורוקרטית של העבודה - לעמדה מסתגרת, שמרנית ופחדנית.
כשאני שואל לסיבה הם מגמגמים: "אני לא יכול לראות את עמיר פרץ כראש המפלגה". כשאני תוהה מדוע, אני שומע: "עמיר פרץ יחזיר את המפלגה לעבר, לימי מפא"י". הנה לכם פרדוקס. דווקא פרס, הארכאי, שעבר כבר את גיל הגבורות (שמונים פלוס), נתפש בעיניהם כמודרני ונאור. ואילו עמיר פרץ, אדם צעיר בשנות החמישים של חייו, במלוא אונו, שמחובר לחיים, אדם שמציג קבלות של עשייה, מנהיג שמציב דרך עקבית, רלוונטית ועדכנית בכל הסוגיות - המדינית, החברתית והכלכלית - דווקא הוא, שהצליח להביא למפלגת העבודה צבעים חדשים וקולות רעננים, נתפש כמי שיחזיר את המפלגה לאחור. מדהים.
מדהים איך כשמגיע רגע האמת, פתאום צצים כל מיני תירוצים כדי להסביר מדוע ולמה המנהיג משדרות, שמדבר בקול צלול ובמבטא מקסים, יחזיר את המפלגה אחורה. הוא הרי פרימיטיבי לא?
ודאי תאמרו: פרץ שלח את אבוטבול להעלות את השד העדתי (כאילו שלאבוטבול לא יכולה להיות מחשבה עצמאית. ואיך תהיה לו? פרימיטיבי לא?) אבל זה לא נכון. פרץ לא יכול ולא רוצה להזכיר את הנושא העדתי. אחים שלי: השד העדתי נמצא אצלכם, האשכנזים. הוא קופץ ומתריע, מזהיר ומאיים, בכל פעם שפרץ, או כל מנהיג מזרחי אחר מתקרב לעמדת השפעה אמיתית. אולי הפעם לא תפחדו משינויים, לא תפחדו מהשחור.
השחקן אלון אבוטבול הוא חבר מפלגת העבודה
