"ישראל צריכה להשקיע 200 מיליון דולר בשנה בחלל"
החזון של סוכנות החלל הישראלית, לפי היו"ר החדש, אלוף (מיל.) יצחק בן-ישראל: להרחיב את היתרון היחסי של ישראל ולהציב אותה בקבוצת חמשת המדינות המובילות בעולם בחקר החלל וניצולו
כשפנו לאלוף (מיל.) וכיום פרופסור יצחק בן ישראל ושאלו אותו אם הוא מסכים לקבל על עצמו את תפקיד יו"ר סוכנות החלל הישראלית (בשמה הרשמי סל"ה, הסוכנות לניצול החלל), הנטייה שלו היתה להשיב בשלילה. אולם כשהתברר לו שמדובר בהחלפתו של פרופ' יובל נאמן הוא הסכים.
"התגייסתי לצה"ל אחרי מלחמת ששת הימים לעתודה והלכתי ללמוד פיזיקה באוניברסיטת תל אביב. בשנים האלה יובל נאמן היה הדמות הראויה ביותר לחיקוי. גם כמי שהקים את הפקולטה לפיזיקה באוניברסיטה וצפה את קיומו של האומגה מינוס - תגלית שהפכה אותו למדען בעל שם עולמי. וגם משום שקודם לכן היה לו עבר צבאי כאחד ממניחי היסוד של התפישה הביטחונית הישראלית; באמת איש אשכולות. בשבילי זה כבוד גדול להחליף אותו". הוא אומר בראיון ל"גליליאו" עם כניסתו לתפקיד יו"ר סוכנות החלל.
במהלך שירותו בחיל האוויר מילא יצחק בן ישראל תפקידים במערך המבצעים, המודיעין והפיתוח. בין היתר היה ראש ענף חקר-ביצועים בחיל האוויר, ראש מחלקת מחקר במודיעין חיל האוויר וראש המו"פ (מחקר ופיתוח) בצה"ל ובמשרד הביטחון. בינואר 98' הועלה לדרגת אלוף כראש מפא"ת (מחקר ופיתוח אמצעי לוחמה ותשתית טכנולוגית) במשרד הביטחון. כיום משמש פרופ' בן ישראל ראש התוכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת ת"א, כך שגם הקריירה האקדמית בה החל בשנת 2002 הוא עושה בתחום האסטרטגיה הביטחונית ואת הפיזיקה הוא משאיר לצעירים.
בחלל הוא מתעניין מגיל שמונה, בשנת 1957, כאשר צפה מחצר בית הוריו במעוז אביב השמימה לנסות לראות את האור המוחזר מהלוויין ספוטניק. ואולם כעת הוא יתווה את האסטרטגיה של מדינת ישראל בתחום החלל, אותו הוא מתכוון לאזרח. תשובתו לשאלתנו האם בהכרח מומחה לחלל שמתאים להיות יו"ר הסוכנות חייב לבוא מהרקע הביטחוני:
"השנים הראשונות לפעילות של ישראל בתחום החלל היו רובם ככולם בתחום הביטחוני. המוטיבציה, התקצוב, הניהול כולם היו ביטחוניים ורק לאט לאט, עם התקדמות היכולת הישראלית בתחום, הלכו היתרונות האזרחיים של תחום החלל ונעשו יותר ויותר בולטים. לכן זה אולי רק טבעי שכשאתה מחפש היום אנשים שיש להם רקע וניסיון אתה מוצא אותם יותר עם רקע וניסיון ביטחוני. תעשיית החלל בארץ היא תעשייה צעירה. ראשיתה באמצע שנות השמונים. באופן טבעי היא התמקמה לה בתעשיות הביטחוניות, אבל בעשרים השנה שעברו מאז כניסתן לתחום מתרכזות תעשיות אלו פחות בביטחון ויותר בפיתוחים טכנולוגיים כוללים לשימושים אזרחיים ומדעיים. הלוויין הראשון ששיגרנו לחלל היה לוויין ביון צבאי (כל סדרת האופק). לא עבר הרבה זמן שהתעשייה האווירית, שבה נצברה המומחיות והידע לבניית הלוויין הזה, וחברת אלביט-אלאופ שבה נצברה המומחיות והידע למצלמה בלוויין, חברו יחד והקימו את פרויקט ארוס שהוא פרויקט אזרחי כלכלי טהור שמתחרה עם חברות אחרות בעולם על מכירת הדמאות מהחלל (תמונות). וישנו כמובן פרויקט עמוס שהוכיח יכולת בבנייה ובתפעול של לווייני תקשורת שניתן היום לייצא אותה למדינות רבות".
ישראל צריכה להשקיע 120 מיליון דולר בשנה רק בתחום החלל האזרחי
עוד דרך להבין כיצד ישפיע אזרוח תוכנית החלל היא להשוות אותנו למדינות מערביות אחרות. "ההשקעות בחלל פשוט מחזירות את עצמן מבחינה כלכלית ולכן הרבה מאוד מדינות בעולם נכנסות אליהן. אנחנו רגילים לומר שכל מדינה משקיעה כך וכך אחוז מהתל"ג שלה בביטחון, אבל אנחנו לא שמים לב לכך שב-20 השנה האחרונות כל המדינות שאנחנו רוצים להשתייך אליהן - המערב במובן הקונספטואלי, כולל יפן ודרום קוריאה - משקיעות משהו כמו בין 0.05 ל-0.1 אחוזים מהתל"ג שלהם במיזמי חלל אזרחיים. מובן שיש מדינות שמשקיעות הרבה יותר, כמו ארה"ב.
"במונחים ישראלים, אם התל"ג שלנו הוא בערך 120 מיליארד דולר, עשירית אחוז זה בערך 120 מיליון דולר. זו השקעה כלכלית שתחזיר את עצמה. במדינת ישראל זה היה צריך להיות שיעור גבוה עוד יותר: אולי אפילו כדאי להשקיע 200 מיליון דולר לשנה כי אנחנו מבודדים. אין כמו החלל להחזיק בארץ כוחות מדעיים טכנולוגים מעולים החשובים לנו. אחרת כל הטובים בורחים למקומות שבהם אפשר לחקור את הדברים הללו. כך למשל פגשנו בכנס 100 שנה ל'שנת הנס' של איינשטיין באוניברסיטה העברית את חתן פרס נובל לפיזיקה דייויד גרוס. הוא סיים את כל התארים שלו פה כולל הדוקטורט ונסע לעשות פוסט-דוק בארה"ב ומאז אבדו לנו עקבותיו, והשאלה היא איזו מדינה אנחנו רוצים להיות - מדינה שהדיויד גרוסים שלה נוסעים לארה"ב ומקבלים את פרס הנובל כאמריקנים או שיש להם היכן להתקדם פה ולהביא לנו את הכבוד כישראלים".
לעסוק בחלל ולא בתעשיות המסורתיות
"אני רוצה שישראל תעסוק בחלל ולא בתעשיות המסורתיות. אומר בן ישראל. לדבריו, הערך המוסף של תעשיית החלל כפול אף מזה של ההייטק: "חברות התעשייה הטכנולוגית מוכרת בעולם סדרי גודל של 250-200 אלף דולר בשנה לעובד. בתעשיות החלל הממוצע הוא 500 אלף דולר. הערך המוסף של המוחות הוא מאוד גבוה. הכיוון הוא חיובי. זה התחיל ממתן מענה לצרכים ביטחוניים, עבר ליוזמות כמו ארוס, וממשיך לעמוס, למכירת לוויינים: עמוס 3 שאושר החודש בממשלה והשותפות של חברות מישראל בפרויקט גליליאו. השנה חתמנו על חוזה שנקרא ונוס - מיקרו-לוויין שאנחנו מפתחים עבור סוכנות החלל הצרפתית. הסיבה שהאירופים באו ובסוף קנו את הלוויין הזה אצלנו היא כי במדינת ישראל – בגלל הגודל שלנו, הצרכים שלנו והיכולות שלנו – התמקדנו בתחום של לוויינים קטנים יחסית. לווייני האופק שלנו, למשל, הם מסדר גודל של 300-200 ק"ג ללוויין. אתה מסתכל בעולם על לוויינים בעלי ביצועים מקבילים והם שוקלים לפחות טונה.
"הצורך נבע מזה שרצינו לשגר בעצמנו, מכיוון שרצינו להוזיל את הפרויקט. העולם גילה את זה פתאום. למה לבנות לוויין יקר ששוקל טונה וחצי אם אפשר לקבל את אותם הביצועים בלוויין של 250 ק"ג? ולכן האירופאים החליטו שהם רוצים להיכנס לתחום הזה. החוזה הראשון שהם חתמו היה איתנו. במימון משתתפת גם הממשלה מתוך הבנה שזה תחום שיש לו עתיד כלכלי וכדאי להיות בתוכו, עם כל היתרונות האחרים: שזה מחזיק את האנשים, את המוחות".
במסמך שכתב בן ישראל לחברי הוועדה המנחה של סוכנות החלל הוא מציין כי "מטרות העל הן לבנות ולקיים בחלל מערכות לוויינים לחקר החלל ולמחקר כדור הארץ מהחלל; לפתח את הטכנולוגיות, הידע והתשתית המדעית (כולל מעבדות וכ"א מתאים) הנחוצים לחקר החלל; לקדם שיתופי פעולה בינלאומי בחקר החלל וניצולו על מנת לחזק את האינטרסים הכוללים של מדינת ישראל; לפעול לחיזוק הקשר בין המחקר והשימוש בחלל ובין החברה בישראל."
"כדי להפוך את החזון הזה למציאות יש צורך לעסוק בתחומים הבאים: לוויינים - לרבות לווייני תצפית; מיקרו לוויינים; לווייני תקשורת ; לווייני ניווט; מערכות לוויינים במסלולים מתואמים Formation Flight; כמו כן ישראל חייבת לשמר לעצמה יכולת שיגור והנעה.
בנוסף על ישראל לעודד פיתוח טכנולוגיות חלל באמצעות הקמת תשתית מדעית, טכנולוגית ותעשייתית בתחום החלל; יצירת שת"פ בינלאומי (באמצעות הסכמים ואמנות) בתחום מחקר החלל וניצולו; קידום יישומים תעשייתיים ומסחריים של טכנולוגיות חלל ועידוד יזמות ומרכזי מצוינות בתחום; עידוד חקר החלל והיקום (אסטרונומיה, מדעי החלל וסביבת כדור הארץ); מינוף טכנולוגיות החלל לקידום שטחי מחקר ופעילות ייחודיים לישראל כמו אנרגית שמש וחקלאות מדברית.
לטווח הארוך יותר מקווה בן ישראל לפעול להצבת אדם בחלל (בשיתוף עם סוכנויות אחרות, ככל הנראה במסגרת תחנת החלל הבינלאומית); עידוד ופיתוח המודעות של החברה לנושאי החלל; חינוך הוראה ועבודה עם הקהילה בכל הגילים; וכן לפעול לשימור המורשת וטיפוח תערוכות ומוזיאונים.
לסיום ביקשנו מפרופ' בן ישראל לענות על כמה שאלות מסקרנות. אחת מהן קשורה כמובן לתפקידו הקודם במערכת הביטחון, כמו מתי ישוגר הלוויין אופק 7?
"הלוויין נמצא בקנה. הייתי ראש ועדת החקירה של התקלה שארעה ללויין אופק 6 וגרמה להפלתו לים. ההמלצות שהמלצתי למשרד הביטחון התקבלו כולן. אחת התוצאות שלהן היא האטה בקצב השיגורים בגלל האילוץ התקציבי, תוך הקדשת הזמן לניסויים נוספים במשגר לפני שמשגרים עליו לוויינים נוספים. למשרד הביטחון יש תוכנית רב שנתית - לפחות ל-10 שנים קדימה של שיגורים כל הזמן. שנה וחצי לא שמענו על שיגורים. ב-2006 התוכנית תחזור למסלול. כמו כן בונים יתירוּת בתוך התוכנית. בסוף כשמשגרים – זה יהיה שיגור פומבי, שכן קיים חוק שכאשר שמשגרים משהו לחלל צריך להודיע עליו לאו"ם".
האם יש בכלל צורך בשיגור אסטרונאוט ישראלי לאחר האסון בו נספה אילן רמון ז"ל?
"אני מאוד מקווה שנוכל לשגר אסטרונאוט שני. כפי שהדבר מופיע בחזון שלנו, אולי באמצעות שיתוף פעולה עם האמריקנים או הרוסים. יש מגעים בעניין ואני אישית חושב שזה חשוב מאוד, שכן זה מהווה אתגר וסמל, בעיקר לנוער. אינני יכול לומר מתי, אבל סוכנות החלל תעשה הכול כדי שיהיה ממשיך לפריצת הדרך של אילן רמון ז"ל. באשר לתחנת החלל הבינלאומית - זו שאלה של כסף, כי כל המדינות החברות בתחנה משתתפות במימונה ולכן אם נרצה להיות חברים, נצטרך להשתתף".
לפנייה לכתב/ת 
