לא נהנות מאוכל, פוחדות מסקס

מי שלא רצה למקרר כשרע לה, כשעזבו אותה, כשפגעו בה, כשלא העריכו אותה בעבודה או כשהיא רבה עם בן זוגה – שתקום. כי מה כבר אנחנו רוצים בחיים אם לא קצת אהבה ונחמה, שהאוכל יודע כל כך טוב לספק? אז נכון שיש מי שדווקא ברגעים האלה לא יכולה להכניס כלום לפה, אבל רובנו שבויות בקשר הבלתי נפרד הזה של נפש ואוכל.

תפיסת האוכל כגורם שמעניק אהבה ונחמה היא אוניברסלית ובאה לידי ביטוי בכל התרבויות ובכל התקופות. "המשוואה אוכל שווה חיים, שווה אהבה, שווה הגנה, שווה נחמה – מלווה אותנו מרגע היוולדנו", אומרת אילנה ארד-לוין, פסיכולוגית קלינית ומטפלת מינית מוסמכת. "היא הבסיס להתחברות של התינוק לעולם. אוכל מבטא את האהבה הבסיסית ביותר. תינוק יודע תמיד כמה אהבה יש בכל רגע נתון בציצי של אמא. ציצי טוב ייצור אדם בטוח בעצמו ובאהבה אליו, ציצי רע ייצור חוסר אמון ביכולת לאהוב ולהיות נאהב, בעיות אכילה ובמקרים רבים גם בעיות במיניות.

"אם האנרגיה מהשד היתה לא טובה, נרצה להסתגר מפניה או להוציא ולפלוט אותה החוצה. נערה שזה נסיונה, תגיד שאנרגיה כזו היא לא רוצה להכניס לתוכה. בהמשך היא תפתח, בנוסף לאיבוד הדחף לאכול ולהימנעות מאוכל, גם איבוד של הדחף למין ובעיות בתפקוד המיני, כמו התכווצויות, כאבים ודלקות שונות באיבר המין".

אהבה כביטוי של תוקפנות

איריס (30) זוכרת עד היום איך הכריחה אותה אמה לאכול כשהיתה קטנה. "אמא היתה מושיבה אותי ליד השולחן כשלפני צלחת עמוסה באוכל. הייתי חייבת לסיים הכל. לפני כן אסור היה לי לקום מהכיסא. יכולתי לשבת ככה שעות. בימים שלא אכלתי כמו שצריך, חטפתי מכות. היא העבירה לי עם האוכל הרבה מאוד לחץ וכפייה".

איריס רזה מאוד, על גבול האנורקסיה. "אוכל לא גורם לי הנאה", היא אומרת. "אני אוכלת כי צריך להתקיים, כי אני רעבה והבטן מקרקרת. אני מודעת לכך שזה פגם: אני לא יכולה ליהנות מדבר שאמור להיות מקור הנאה".

לחוסר ההנאה של איריס מאוכל נוסף גם חוסר הנאה מיחסי מין. "אין לי חשק מיני", היא מודה. "סקס לא מעניין ולא מושך אותי. אני לא נהנית כשנוגעים בי וקשה לי כשמלטפים אותי. אני מוכנה להתגייס ולתת לבעלי ליטופים, זה סוג של עבודה בשבילי, אבל אני לא יכולה לקבל ממנו ליטוף. כשהוא נוגע בי, במקום להתמסר ולהיות רגועה אני נכנסת למתח. כתוצאה מכך נוצרה בעיה ביחסי המין שלנו ואנחנו עושים את זה בערך פעם בחודשיים. בעלי, כמובן, מאוד מתוסכל מזה".

"ב-30% עד 40% מהמקרים של בעיות בתחום המיני אצל נשים אנחנו מוצאים גם רקע של בעיות אכילה", אומרת ארד-לוין. "נשים שסובלות משתי ההפרעות לא מסוגלות להפריד בין אהבה לתוקפנות ויש להן חוסר אמון וקשיים באהבה ובאינטימיות. מבחינתן אהבה היא רגש שמלווה בשליטה, פחד, כפייה וכוח, ולכן אי אפשר לתת בה אמון. מאותה סיבה אינטימיות היא דבר מסוכן עבורן. הן תופסות אותה כחדירה לעולם הפנימי שלהן.

"הפרעות מיניות אצל נשים שסובלות מהפרעות אכילה מתבטאות בעיקר בחוסר חשק מיני, רתיעה ממגע והימנעות מיחסי מין מלווים בחדירה. בחלק מהמקרים הן יפתחו וגיניסמוס (כיווץ לא רצוני של הנרתיק שמונע אפשרות חדירה) או וסטבוליטיס (דלקת תת עורית שגורמת לכאבי תופת באזור הערווה). חלק מהנשים האלה עברו התעללות או טראומה מינית בעבר, ופיתחו בעקבותיה הפרעת אכילה שהופיעה חודשים או שנים אחר כך. הן שונאות את גופן ועל ידי הפסקת האכילה הן 'מענישות' אותו על מה ש'גרם' להן. הן מאשימות את גופן בנשיות שלו וגורמות לו להיראות שדוף וגרום, ללא כל סממן של נשיות – אפילו עד כדי הפסקת המחזור החודשי.

"חלקן פוחדות מהנשיות ומהמיניות שלהן גם אם לא עברו טראומה מינית. עבור מתבגרות רבות מהווה הפעילות המינית המוחצנת של בנות גילן איום ולחץ, והן חוששות להתמודד עם הפתיחות המינית המקובלת היום. בנות כאלה יעצרו את התפתחותן המינית בכך שיפסיקו לאכול.

"אחת המטרות הלא מודעות של הפרעת אכילה היא לא לפגוש את הנושא המיני. זו דרך להימנע מעימות עם נושאים כמו אהבה ומיניות, אמון, פתיחות ואינטימיות. יש בי המון כעס ועוינות ותוקפנות, שאותם אני מעבירה לזירה של האוכל".

פנטזיות על התעללות

נשים רבות שסובלות מהפרעות אכילה ומבעיות בתחום המיני מדברות על משאלת התעללות בבן זוג או על פנטזיות שיתעללו בהן, מספרת ארד-לוין. "הן מתקשות להאמין באהבה של עצמן: אהבה מוציאה מהן רע והן חוששות ממנה, כי הן יודעות כמה הן יכולות להשפיל, לפגוע ולהתעלל רגשית בבן הזוג. אהבה בשבילן היא מקור לפורענות, כשפעם הן ופעם הגברים הם המסוכנים. חלקן אף טוענות שהן לא מסוגלות לאהוב בכלל.

"במקרים רבים הנשים האלה יודעות למצוא בני זוג מאוד נאמנים וטובים, שהופכים עם הזמן להיות מתוסכלים מינית: הם לא מקבלים תמורה מינית סבירה כי לאישה שאיתם אין חשק, אי אפשר לגעת בה ולפעמים אי אפשר לחדור אליה. חלקן מוצאות גברים לא דורשניים מינית, מתחשבים, שנותנים להן המון ספייס. אז הן יודעות שהן נאהבות, כי הגברים איתן והם מסורים להן, אבל מצד שני הם גם קצת סמרטוטים בעיניהן, מה שיוצר אצלן חוסר הערכה כלפיהם".

לימור (28) סובלת מבעיה של חוסר חשק ובעיות חדירה. בעבר סבלה מבולימיה ואחר כך מאנורקסיה. היא נישאה לגבר אוהב ותומך, החבר הראשון שלה ובן הזוג היחיד שהיה לה, שחותך עבורה עד היום את הירקות לסלט, מבשל לה ודואג לה.

כמו הרבה נשים אחרות במצבה, הפנטזיות המיניות של לימור נסובות סביב התעללות, אונס וסצינות סאדו-מזוכיסטיות. למרות שאין כל קשר בינן לבין המציאות, לא ידעה לימור להתמודד איתן בחיי היומיום שלה וביחס לבעלה. היא הרגישה שכל מגע פיזי ביניהם הופך אותה למלוכלכת, זונה, זולה וחוטאת – ולכן האהבה שלה היא מלוכלכת ורעה.

"לימור לא חיה בשלום עם הפנטזיות שלה כי מלכתחילה היא לא מאמינה באהבה וביכולת שלה לאהוב", אומרת ארד-לוין. "אדם חזק ומאוזן יודע לא להרעיל את עצמו בתחושות של שנאה והשפלה. פנטזיות מיניות 'סוטות' לא מפחידות אותו, כי הוא מאמין בעצמו, בכוחות שלו ובגבולות שלו. הוא לא מרגיש אשמה על כך שיש לו פנטזיות כאלה ולא מענה את עצמו בגללן. לימור, לעומת זאת, מפחדת מהצללים שלה. בגלל שהיא לא בוטחת בעצמה, היא גם לא בוטחת ביכולת שלה להתמודד עם פנטזיות מיניות".

רוצות להיות טהורות

אישה אנורקטית רוצה להיות טהורה. ככל שהיא תהיה יותר רזה – כך היא תהיה יותר טהורה, נקייה ונטולת דחפים מיניים. "נשים שנמנעות מאוכל אומרות למעשה אל תחדרו אלי", אומרת ארד-לוין. "אל תכניסו לי אנרגיות מבחוץ, כי אני לא מאמינה שהן טובות. הן יפצעו ויהרסו אותי. במין זה מתבטא בפחד שאיבר המין של הגבר יזיק לי ויפגע בי.

"הרעבה עצמית היא ביטוי של שנאה עצמית והיא תמיד גם נקמה – בעצמי או בסביבה. וככל שהשנאה העצמית יותר חזקה, כך גם ההתעללות בעצמי תהיה יותר גדולה. מצד שני, אם אני שונאת את עצמי, אין לי אהבה שמספקת אותי או אני חרדה מאהבה, הפרעת האכילה יכולה להתבטא באכילה כפייתית. אם אני רעבה כרונית ברמה הרגשית, אני אחפש אוכל ללא הבחנה כדי למלא את הבטן ואת הנשמה".

הטיפול, ברוב המקרים, יהיה קודם בהפרעת האכילה ורק אחר כך, לעיתים אחרי חודשים ושנים, בהפרעה המינית. "נשים שסובלות מהפרעות אכילה נמצאות תחת שליטה של מנגנון כפייתי ואינן מסוגלות להתרכז בדבר פרט לאוכל", אומרת ארד-לוין. "הן לא חושבות בכלל על הפן המיני. הן רק עסוקות במחשבה אם אכלו היום שליש או רבע תפוח או ירדו עוד 100 גרם. ההפרעה כל כך אובססיבית עד שהיא משתלטת על כל המרחב הנפשי. רק אחרי שהבעיה הזו נפתרת ברמה כזו או אחרת או מיוצבת, תעלה הבעיה המינית. ורק אז ניתן לטפל בה".