שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ומאז הם חיו בעושר ועושר בגליל
    הנה דרך נוספת לשדרג את חופשתכם הבאה בצפון: חוץ מלראות את בית המלון שלכם, לכו תראו בתים נוספים, שמציעים לא רק ארכיטקטורה מעניינת או סביבה מטופחת, אלא גם הצצה לסיפור חייהם של כמה מעשירי ארץ ישראל מאז אמצע המאה ה-19 - ממנהיג הבהאים ועד סוהא ערפאת

    "אתם הישראלים אוהבים אקטיביטיז", אמר לי הנרי, תייר שפגשתי בבר בנהריה, דקות אחרי שחזרתי מסיור לילי בתרשיחא ושעות לפני שאצא לטייל לאור ירח בטיילת של העיר. "מה עם קצת שאנטי? למה שלא תיהני מהחופשה שלך?" הוא הוסיף. לא היתה לי תשובה.

     

    אני לא יודעת איך אצלכם, אבל אצלי כמעט כל הכרזה על חופשה היא יריית פתיחה למירוץ מטורף אחר היעד המתאים, הדיל הראוי, האטרקציות והמסעדות הכי שוות, והאתרים והנופים שאסור לפספס. מירוץ שסופו, אמנם, בשינה ארוכה וענוגה, אבל רק ביום שאחרי החזרה לשגרה. ככה זה כשלוקחים פסק זמן רק "פעם ב...".

     

    עבור נופשים רודפי פעילויות בני מיני, ועבור אלו שרוצים לתבל בקצת "אקטיביטיז" את החופשה הקרובה, מיועדת החדשה הבאה. כל השאר מוזמנים לדלג היישר לפסקה האחרונה.

     

    הגליל המערבי לא מה שחשבתם

     

    זה התחיל מקבוצת חברים, חברים של אורגד רונן, מנהל בית המלון פארק פלאזה בנהריה, שהתקבצו לסופי שבוע ספונטניים של טיולים ואוכל בגליל. זה נמשך בסופי שבוע מגובשים ומאורגנים שיוצאים וחוזרים למלון אחת לחודש (פלוס-מינוס) וכוללים לצד כל הפסיליטיז השגרתיים - ארוחת ערב חגיגית, הופעה בלובי, דרינק בבר, טיפולי ספא (בתוספת תשלום), חוף ים (בעונה) ושאר אלמנטים
    נחוצים לחופשה - גם פעילות ראויה למאותגרי מנוחה: צעדה לכיוון ראש הנקרה (6 ק"מ!), השאלת אופניים לרכיבה באזור (ללא תשלום), וגולת הכותרת: טיול שבת בניצוחו של מדריך הטיולים אמנון גופר.

     

    הם כבר היו בפקיעין ובראש פינה, טיילו לעומק בעכו וצפת, עשו שוק בשווקי הגליל, פגשו נשים שיוזמות ויוצרות בצפון והלכו בעקבות אמונות וסיפורים בסמטאות מעלות תרשיחא. בכל סוף שבוע יעד אחר, בכל סוף שבוע מצטרפות לגרעין של אורגד עוד ועוד משפחות ומטיילים, ולמי שפספס הם מבטיחים שיהיו סיורים חוזרים. אני הוזמנתי להצטרף לסיור שבת בבתי אפנדים בגליל, בורגנים נוסח המאה ה-19, ימי השלטון הטורקי בישראל.

     

    הקדמה (בית ראשון)

     

    איך נולדים עשירים? שובו של השלטון הטורקי לארץ באמצע המאה ה-19 הוביל לתמורות וחידושים שאחד החשובים והמשמעותיים בהם היה חוק הקרקעות החדש (1858), ממנו נגזר המושג "טָפּוּ", שמוכר לנו כ"טָבּוּ" בעקבות האינטרפרטציה שהעניקו למושג הערבים. החוק קבע רישום ותשלום מס על פי גודל האדמות (הרשומות בטבו). הפלאחים המקומיים, שלא היו מסוגלים לשלם מס על כל השטח, מכרו חלקות לבעלי ממון זרים ששילמו עבורם את המס, "גזרו קופונים" מהיבול, ובנו על הרכוש החדש אחוזות ובתי קיט מפוארים - שמשרידיהם וחורבותיהם אנחנו מתרשמים היום. 

     

    הבית של סוהא ערפאת

     

    בין סמטאות עכו העתיקה שוטטתי וניגבתי חומוס אין ספור פעמים, אך באף אחת מהן לא הבחנתי שבלב שכונת גנואה המשקיפה לנמל עומד בגאווה מבנה עתיק ועליו השלט "המתנ"ס החדש של עכו העתיקה". החזית מסותתת, הגג רעפי מרסיי, מרפסת תולה צופה אל פיאצה שבמרכזה מזרקה – אין ספק, המבנה
    מרשים. הסיפור שמסתתר מאחוריו, מסתבר, מרשים עוד יותר  – הבית גדול המימדים היה בבעלות שפיק חביב ובשכנות עם חביב חווא, סבה של סוהא ערפאת.

     

    מספרים שאדון חביב נהג לארח בבית מכובדים. הוא עצמו היה סוחר סיטונאי בעל מעמד וממון. היום מתארחים ויוצרים בבית ילדי המתנ"ס העירוני ובתיאום מראש עם המנהל אפשר לבקר בו ולהתרשם מריצפת ההיכל שעשויה שיש שיובא ממרמרה, מתקרות החדרים המעוטרות בקורניז עץ ארז, וממעקי המתכת העשויים בעבודת יד של חרשי ברזל, ללא ריתוך.

     

    • איך מגיעים? נוסעים על הכביש המערבי, לאורך חוף הים והחומות, לכיוון העיר העתיקה. חונים מול הבית של הבהאים (מבנה עם תריסים כחולים), חוצים את הסמטא ומגיעים לכיכר גנואה.

     

    הבית של כל הדתות (כמעט)

     

    בשולי הכפר הערבי מזרעה, צמוד לשרידי אמת מים עתיקה, מסתתרת חווילה מרשימה, שעברה הרבה ידיים וגילגולים. שם רשמי אין לה וגם לא בעלים

     מפורסמים. גופר מכנה אותה "בית הקולונל מקניל". עצי ברוש תמירים בצידו של המבנה הם העדות אחרונה לאחוזה הערבית שנבנתה כאן בשלהי המאה ה-19, ככל הנראה עבור בנו החורג של מושל עכו, אחמד ג'יזאר.

     

    לקראת סוף אותה מאה הושכרה האחוזה לבָּהָא אללה, שבין גניה המטופחים וחדריה הצופים לנוף גלילי, הגה וכתב את ה"בהא‭,"‬ תורת הבהאיים. בשנות ה-30 של המאה שעברה התיישב בבית הקולונל הבריטי מקניל, והקנה לבית הערבי חזות אירופאית מודרנית. אחר כך, כידוע, נטשו הבריטים את השטח לטובת הציונים, והאחוזה נשארה שוממה, עד שנציגי הבהאים החליטו לרכוש אותה ולהפוך את האזור כולו למקדש מוקפד למנהיג הנערץ.

     

    הבית מגודר וסגור למבקרים. ביקור בו מחייב אישור של הגנים הבהאים בעכו וזה לא עניין פשוט. אך די בהצצה מבעד לשער המפורזל על הבית המרשים ועל הגנים המושקעים שמסביבו (כמו שרק הבהאים יודעים לשמר ולטפח) כדי להבין כמה טוב חיו כאן פעם אדוני הממון והשררה.

     

    • איך מגיעים? נכנסים בכניסה הצפונית של הכפר מזרעה (לכיוון "שוק פייסל"). הבית נמצא אחרי העיקול בדרך.

     

    הבית של ה"אפנדי" היהודי

     

    "מעיין השמחה" ("עין שריח", אם לדבוק במקור), כינתה משפחת טועאני הלבנונית את שטח האדמה שרכשה מדרום לנהריה של היום, עליו
    בנתה את בית הקיט שלה. בשנת 1935 נמכר השטח לפיליפ ליברמן, תעשיין יהודי מצליח מפולין, שהסב את המקום ואת שמו ל"עין שרה", ע"ש רעייתו המנוחה. ליברמן הקים מסביב לבית הקיט משק חקלאי נסיוני עם פרדסים, רפת ומכון חליבה. לימים תוקם כאן שכונת מגורים ממנה ייצאו חברי שבי ציון וקיבוץ עברון. אל בית האבן גם יגיעו באישון לילה מעפילים שנחתו לחופי נהרייה ובין כתליו יפעל בית הספר התיכון ראשון של המושבה. היום, אחרי שנים בהן עמד נטוש ופרוץ, וכיאה לבית שעשה כל כך הרבה היסטוריה, מארח הבית את המוזיאון העירוני והארכיון לתולדות נהריה. הכניסה בתשלום.

     

    • בית ליברמן, רח' הגדוד ה- 21, טלפון 9821516 - 04.

     

    הבית של השכן צבעוני יותר

     

    לטייל עם אמנון גופר זה כמו להתלוות למוכתר הגליל. בכל מקום מכירים אותו, בכל סימטא עוצרים אותו, ומי שעובר בסמוך מקשיב לרגע להסברים המרתקים ולסיפורים השנונים שהוא שולף בזה אחר זה.

     

    כשאנחנו נכנסים לעומק מטעי האבוקדו של קיבוץ כברי, הוא מספר לנו על אדון אל-סעיד מרעי, שכנו של האפנדי עפיפי, שהבטיח אמונים לארבע נשים שונות מהן צימח לו דור של 27 ילדים, לא פחות. לכל אישה בנה חדר באחוזתו, כל חדר צבע בצבע שונה וקישט בציור תיקרה ייחודי. מהבית המפואר שבנה אי שם בתחילת המאה הקודמת נותרה היום רק חורבה מכוסה קוצים, בה אנחנו ניצבים ומדמיינים את מה שאמנון יודע לספר על המקום, או אולי ממציא.

     

    •  איך מגיעים? על "כביש הבקשיש" שעובר דרך מושב בן עמי, אל "עין שפע", עד לשלט "בית עפיפי" שמוביל אל מטע האבוקדו ואל החורבה.

     

    אפנדית לשעה אחת

     

    הטיול מסתיים בכפר יאסיף, הקטן והמנומנם, באחת ממסעדות החומוס שעשו לו שם
    לפחות עד אזור המרכז. לכל אחד יש את החומוסיה הכי טובה, שרק שם הוא אוכל כשהוא בטיול בצפון, ואליה הוא לוקח את הקרובים מחו"ל. אנחנו אכלנו ב"אבו אדהם" והיה משובח. משם, אחרי כנאפה בממתקי "אלוו אליד", היישר לבית המלון כדי להספיק ליהנות מהחופש ולתפוס קצת סִיאֶסטה בעיר נהריה שנערכת לשקיעה.

     

    מלון פארק פלאזה נהריה נבנה לפני כשנתיים סמוך לשפך הגעתון, והוא צופה על הטיילת של נהריה ועל חופי ראש הנקרה ומפרץ חיפה. במלון יש 90 חדרים מעוצבים, לובי חמים וחדר אוכל אינטימי וכשר. פרוספקט של בית המלון שתחבתי בתיק מספר לי בדרך הביתה שבצמוד לו יש קאנטרי קלאב אליו רשאים אורחי בית המלון להיכנס ללא תשלום, ושבמלון פועל מרכז ספא עם כל מיני טיפולים מתקדמים ששווה לנסות. אולי בפעם הבאה.

     

    • סופי שבוע הכוללים טיולים מתקיימים אחת לחודש (בתאריכים משתנים). עלות: החל מ-600 שקל לזוג, כולל ארוחת בוקר וטיול. בחודשי הקיץ המחיר צפוי לעלות. פרטים נוספים: 9000248 - 04. ניתן להירשם לרשימת התפוצה של המטיילים הקבועים ע"י שליחת אימייל ל: orgad@pplaza.co.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ומאז הם חיו בעושר ועושר בגליל"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המתנ"ס בעכו. סיפורים ועיטורים
    צילום: מיכל כרמון
    בית הקולונל. גנים מושקעים
    צילום: מיכל כרמון
    בית ליברמן. מוזיאון וארכיון
    צילום: מיכל כרמון
    מומלצים