מי מאיתנו לא חלם פעם להירשם בספרי ההיסטוריה כהוגה של רעיון מבריק ומהפכני, כממציא של המצאה חדשה ששינתה את פני ההיסטוריה וזכתה להערכה?
את ההמצאות הגדולות ניתן לחלק ל-2 סוגים: אלו שדורשות מממציאן ידע מעמיק בנושא מסוים, ומומחיות שמאפשרת לפתח משהו חדש, ואלו שנוצרו על ידי
מישהו שפשוט ראה את מה שאף אחד אחר לא ראה לפניו. לטעמי, האחרונות הן המבריקות באמת. נעל הגומי של מותג הנעליים "בירקנשטוק", ה"בירקי", היא דוגמא כזו: לקחו את הכפכף ההולנדי המסורתי והמירו את העץ בגומי כך שהנעל תהפוך לקלת משקל וקלה לניקוי. מקרר פחיות השתייה, המתחבר לפתחי האיוורור של המכונית ומנצל את הקור הנפלט מהמזגן לקירור המשקה, הוא דוגמא נוספת. מול שתי המצאות אלו עשוי המתבונן לאחוז את ראשו בשתי ידיו ולשאול "איך לא חשבתי על זה קודם?"
הבלאדי מרי (Bloody Mary) הוא דוגמא להמצאה מהזן השני, הלקוחה מעולם האלכוהול. בתצורתו המקורית, הבלאדי מרי הוא לא יותר מאשר ערבוב של וודקה ומיץ עגבניות, שכל אחד מהם מהווה משקה בפני עצמו, ואילו יחדיו הם יוצרים את אחד הקוקטיילים המוכרים והנמכרים ביותר בעולם. הוגו של הבלאדי מרי (או אולי הוגיו – הסבר בהמשך), אכן זוכה למקום של כבוד בקרב קהיליית חובבי האלכוהול.
כשהחלטתי לכתוב על הבלאדי מרי, התכוונתי לספר גם על מקור השם ועל פיסת ההיסטוריה העקובה מדם הסובבת סביב סיפור חייה של מרי ה-1, ביתו של הנרי ה-8 שמלך באנגליה באמצע המילניום הקודם, שנודעה גם בכינוי "בלאדי מרי". אבל אז גיליתי שככל הנראה, אין בין המלכה מרי והקוקטייל כל קשר, ומכם נחסכה קריאת פרק בהיסטוריה הבריטית. אז במקום זה קבלו סיפור היסטורי אחר, על שניים "שעשו את זה":
הסיפור הרווח הוא כי ממציאה של הבלאדי מרי היה הברמן פרננד פטיו (Fernand Petiot), שעבד ב- Harry's new york bar בפריס ופיתח את המתכון אי שם בשנות ה-20 של המאה הקודמת. מקור השם, לדברי פטיו, היה אחד ממכריו שהמשקה הזכיר לו מועדון בשיקגו בשם "דלי מלא בדם" (Bucket full of blood), ונערה שהיתה שם שנקראה מרי. בשנות ה-30 עבר פטיו לתפוח הגדול והחל לעבוד בבר בניו יורק, king cole bar שמו. שם ניסו לכפות את השם רד סנאפר (Red Snapper) למשקה. בנוסף, ובכדי להתאים המשקה לטעמם של הניו- יורקרים, הוסיף פטיו למתכון המקורי תבלינים שלא נכללו בו במקור, ביניהם פלפל שחור, רוטב וורצ'סטר ורוטב טבסקו.
גירסה אחרת טוענת כי את המשקה המציא בכלל בחור אמריקני בשם ג'ורג' ג'סל (Goerge Jessel), בביתו בפאלם ביץ', וכי המשקה זכה לשמו כאשר ידידתו של ג'סל, בחורה בשם מרי, שפכה בטעות מהמשקה האדום על חולצתה ואמרה לו בהלצה, כי מעכשיו יוכל לקרוא גם לה "בלאדי מרי".
פטיו עצמו, אגב, אמר ל"ניו יורקר" בראיון שניתן בשנת 1964, כי התבסס על השילוב של וודקה ומיץ עגבניות אשר יצר ג'סל, וכי הוא פיתח אותו והוסיף לו תבלינים עד שהגיע למתכון הנוכחי על שמו קרוי המשקה. פטיו הוסיף וסיפר כי בימי עבודתו בבר קינג קויל, הגיש מדי ערב בין 100 ל-150 קוקטיילי בלאדי מרי.
אך מעבר לסיפורים ההיסטוריים, נכונים או לא, כיצד בעצם מכינים בלאדי מרי?
בלאדי מרי קלאסי
60 מ"ל וודקה
120 מ"ל מיץ עגבניות
מיץ מחצי לימון סחוט
כמה טיפות של רוטב וורצ'סטר
כמה טיפות של רוטב טבסקו
מלח, פלפל
- מערבבים את כל המרכיבים עם קרח, ומוזגים להיי בול עם קוביות קרח בתוכו. מקשטים במקל סלרי ובפלח לימון.
לבלאדי מרי ניתן למצוא גירסאות רבות. אם המשקה מוגש ללא וודקה, הוא נקרא מרי הבתולה (Virgin Mary), כשמשתמשים בטקילה במקום וודקה הופך שמו לבלאדי מריה, ואם משתמשים בסאקה, אזי הוא בלאדי גיישה. ואפשר להשתמש גם בבירה, בד"כ מקסיקנית, ואז הוא נקרא מישלדה (michelada). הנה כמה גירסאות נוספות:
גדעון מרקו, מהטמפטיישן בר, ממליץ על:
בלאדי מריה
40 מ"ל טקילה
3 עגבניות מרוסקות
מיץ מלימון
טבסקו, מלח
- מוזגים את המרכיבים להיי בול ומערטים בפלח לימון.
בלאדי בירה
60 מ"ל בירה
40 מ"ל וודקה
שתי עגבניות מרוסקות
מקל מלפפון חמוץ
מלח פלפל
- מוזגים בהיי בול ומקשטים עם המלפפון החמוץ.
בלאדי שוטר
20 מ"ל וודקה
עגבנייה מרוסקת
מיץ מלימון
מעט טבסקו
רוטב וורצ'סטר
מלח, פלפל
יעל פריד מהבר באגסי, אוהבת דווקא:
בלאדי ווסאבי
60 מ"ל של וודקה פפר
15 מ"ל מיץ לימון סחוט
10 מ"ל מי סוכר
נענע קצוצה
- מוזגים בכוס אולד פשן, משלימים עם מיץ עגבניות, מפזרים מעט אבקת ואסאבי ומקשטים עם מקל סלרי.
וריאציות נוספות לבלאדי מרי ניתן למצוא כאן.
