הקרב על הטלוויזיה
"אמא מחליפה" זה ריאליטי או דוקומנטרי? זו רק אחת השאלות שעוררה דיון סוער בפסטיבל התקשורת שנפתח בראש פינה
אבי ברזילי. זה השם שריחף מעל היום הראשון לפסטיבל הטלוויזיה של ראש פינה. בבוקר התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה שכללה ציטוט עסיסי מדברים בוטים שהטיח יו"ר חדשות 10 במנכ"ל הערוץ שלו, מודי פרידמן - והנושא הפך עד מהרה לשיחת היום, כשבמינגלינג בברנז'ה הקטנה כולם מדברים על המתרחש במסדרונות בערוץ והשמועות לא פוסקות. האחרונה, לשעה 24:00, בישרה על כך שברזילאי נשאר במקומו, ושישנם גישורים לסולחה בינו ולבין יעקב אילון. אך לעולם אין לדעת מה יביא איתו המחר.
והיו גם דיונים, אחד מהם סוער במיוחד בסוגיית שידורי החדשות. הפרסומאי משה גאון הודיע שמבחינתו החדשות הן למעשה סוג של בידור. לא מבחינת התוכן, אף אחד הרי לא באמת חושב שרצים פה קטעים, אלא מבחינת הפורמט והאופן שבו המהדורה נמכרת לצופים. "החדשות היום מעוצבות כשואו", הבהיר גאון, "ומבחינת הפרסומאים מדובר בעוד תוכנית פריים לכל דבר, שמביאה רייטינג טוב ויציב". גאון גם מאמין שעם ישראל לעולם לא ישבע מחדשות ויצרוך אותן אפילו אם הן ישודרו 24 שעות ביממה, קביעה שאחריה לא נותר אלא לתהות, למה נקבר ערוץ ה-CNN הישראלי עוד בטרם עלה לאוויר.
הדיון עסק גם הפריצות לשידור בעקבות, לא עלינו, פיגועים וכו'. הטענה שנשמעה היתה שהשידורים האלה נמרחים באופן מוגזם וללא הצדקה. "מישהי הציעה פעם שנעדכן פעם אחת ואז נקרין קליפים של אריק איינשטיין בשרשרת", אמר שלום קיטל מערוץ 2, שהסביר כי לא קיבל את ההצעה משום שכש"בבית יושבים אנשים מבוהלים וצמאים לאינפורמציה אין חלופות מלבד לעדכן מדי פעם את הצופים שמצטרפים לשידור וגם לשדר לופים של קטעי וידאו מאזור האירוע".
עירית לינור הסכימה, אבל ניצלה את ההזדמנות כדי לקונן על שידורי ההתנתקות האינסופיים, בטענה שבקרב חברות החדשות ניכרה "גרגרנות" לנושא, וש"הגיע הזמן שהם יודו שזה לא היה שוס גדול כמו שהם חשבו שזה יהיה". על זה ענה קיטל ש"היית צריכה להתקשר לאלון (בן-דוד, כתב החדשות ובעלה של לינור) ולבקש שיבוא הביתה".
לינור הזכירה גם את ההגמוניה הגברית-אשכנזית בטלוויזיה וציינה בהקשר הזה את העובדה שלנשים מתולתלות אין מקום בה. ושלא משנה כמה אשה תהיה חכמה ומעניינת, כדי להיכנס לטלוויזיה היא צריכה לעשות פן. "אם אני מתולתלת ואני מצטלמת לטלוויזיה, אני מיד נראית שמנה ומכוערת", קבעה לינור, והוסיפה כשהיא פונה ליעקב אילון שהנחה את הפאנל ש"מה שצריך להדאיג אותך, יעקב, זה לא הסכסוכים שלך עם ברזילי, אלא שלא תקריח. כי אין אף אנקורמן קירח בהיסטוריה של הטלוויזיה".
ומה יהיה? כשהתבקשו הנוכחים לספק את התחזית שלהם בתחום החדשות צפה יואל אסתרון שעל מקומן של החדשות המודפסות ואלה המשודרות בטלוויזיה, ה"עגלונים" כפי שהוא מכנה אותן, תלך ותשתלט הפלטפורמה האישית (חדשות המועברות בסלולרי, למשל).
רותי נגד רינו
פאנל נוסף טעון התנגחויות היה הפאנל "הכל דוקומנטרי. הז'אנר התיעודי מתיישב בפריים טיים". אותו הנחה אריק ברנשטיין. הדיון שהחל דליל הפך במהרה לקרב שוורים כשעלתה השאלה "מהו ריאליטי? ומהו דוקומנטריה?". רותי רודנר, מנהלת התוכניות של "קשת", הסבירה כי לדעת הזכיינית אותה היא מייצגת, "אמא מחליפה" היא דוקומנטריה במיטבה, ולא תוכנית ריאליטי. לדבריה "האופן שבו זהבה עושה שניצילים לבעל שלה, זה נושא שהוא שיחת היום לאחר הפרק המשודר". רודנר הוסיפה שהנושא החשוב ביותר מבחינת הצופה זה "כיצד הוא מתבונן בסיטואציה", צרור ענה מיד "שיתבונן בסיטואציה עד מחר בבוקר. זו לא מציאות זו יצירת מציאות". לאחר כמה דקות של נגיחות הדדיות אמרה רודנר: "אלו חלק מדרישות המכרז". "יפה מאוד", השיב רינו, "תגידי מכרז!". הקהל באולם, בפעם הראשונה בכל היום הקר בצפון, מחא כף.
בטיפול
מכורים? כבר מתגעגעים? רוצים לדעת איך זה נראה מאחורי הקלעים? קבלו כמה נקודות מעניינות שעלו בכיתת האמן על "בטיפול", אותה הנחו חגי לוי, יוצר הסדרה, וד"ר רוני באט, הפסיכולוג המייעץ.
טיפול רגיל בעולם האמיתי הוא תהליך די מונוטוני. אוזן מנוסה ודקת אבחנה של פסיכולוג תוכל לאתר רבדים וניואנסים, אבל הצופה הממוצע מהצד, איך לומר את זה בעדינות, די ישתעמם. אחד האתגרים של יוצרי הסדרה היה לעמוד במינון של דרמה אחת לפחות לפרק, ועדיין לשמור על תחושה ריאליסטית. לוי קורא לזה ריאליזם דחוס.
אסי דיין אולי לא מאמין בפסיכולוגיה, אבל לדימוי המקצועי של פסיכולוגים הוא עשה רק טוב. ד"ר באט מספר שלא מעט מטופלים מבקשים שהפסיכולוג שלהם יהיה קצת ראובן. שיספר להם איך הוא מרגיש, באט מספר שאחת הסטודנטיות שלו אף ביקשה להירשם לקורס של "ראובן באט".
חלק מהסצינות בהן הצופה רואה את ראובן ואת המטופל לסירוגן, צולמו בנפרד ואוחדו בעריכה. מה זה אומר? שכשאתם רואים את אסי מהנהן או נועץ מבט או זורק איזו אבחנה, יכול להיות שהוא מדבר אל האוויר, או אל הבריסטולים שעליו כתובות השורות שלו במקרה הטוב. הסיבה, אגב, היא הפרפקציוניזם של שני היוצרים, חגי לוי וניר ברגמן, שהעדיפו צילום במצלמה אחת. סגנון הצילום הזה אפשר להם שליטה בכל ניואנס, שורה או התבטאות.
מתי חגי לוי הבין שהסדרה תופסת תאוצה? כששבועיים אחרי הקרנת הפרק הראשון הוא הוזמן לכנס של פסיכולוגים. בכינוס אחר, ניגש ילד לאסי דיין וביקש חתימה. אסי חתם לו במילים "אם אי פעם תצטרך פסיכולוג, אל תפנה אלי".
אם תהיתם למה דווקא אסי עושה את ראובן, דעו שאחת התכונות שביקשו היוצרים כשחיפשו שחקן שיגלם את ראובן, והפכה את דיין למתאים לתפקיד, היתה העובדה שכשהוא יושב ומאחוריו מזנון עמוס ספרים, אפשר להאמין עליו שהוא קרא את כולם.
המוות של הדמות של ידין (ליאור אשכנזי) היה כרוניקה של מוות ידוע מראש, בשל העובדה הפשוטה שכשנקבע הליהוק כבר ידעו הצדדים שאשכנזי יאלץ לנסוע לחו"ל בשלב מתקדם יותר של הצילומים. הדבר היחיד שהם לא ידעו אז היה איך ידין יחזיר את נשמתו לבורא. במקרה הזה המוות הכפוי של אשכנזי דווקא התאים ליוצרים, כי אחת המטרות שלהן היתה להראות שטיפול לא תמיד מצליח. למה? כדי להמנע מייפוי של המציאות, וגם להעלות את השאלה האם ידין, הדמות שגילם אשכנזי, היא אכן דמות שמתאימה לקבלת טיפול פסיכולוגי.
לחוצים על עונה שניה? תתנחמו בעובדה שיש דיבורים.
