הטבות לאמהות עובדות: מאות גולשי ynet מצטרפים למאבק

"למה אנחנו שותקות? מדוע בישראל של 2005 בואכה 2006, לא יכולות כל האמהות שרוצות בכך לממש את הזכות הענקית שהיקום מעניק להן, ולהיות אמהות עובדות?". זה מה ששאלה ענת לב-אדלר בטור שעסק בפרדוקס הבלתי אפשרי לפיו משכורתן של אמהות עובדות לא מצליחה לממן את הוצאות הטיפול בילדים, וחישוב פשוט מוכיח שחסכוני יותר עבורן פשוט להישאר בבית.

מבחינת לב-אדלר, יש לכך רק פתרון אחד: "יש לנו הכוח להעלות את הנושא הזה שוב אל פסגת התודעה הלאומית ולהניח אותו על סדר היום הפוליטי, הגם שהוא כה צפוף, דחוס ורווי יצרים גבריים. אנחנו רק צריכות להחליט, להתאחד ולבצע". איך

 עושים את זה? מטקבקים. וממשיכים לטקבק. "אז אתן (וגם אתם) שולחות תגובה? זה חשוב לכולנו. ככל שיתקבלו יותר תגובות, נוכל לפעול כדי להביא את רוח הדברים והלך הציבור בפני הנבחרים מקבלי ההחלטות", סיכמה.

ואתם הסכמתם. ובגדול. יותר מ-750 טוקבקים קיבל הטור, ואתם ממשיכים להגיב, מוכיחים בכך את מה שכל אם עובדת ישראלית יודעת: רוצה לממש קריירה ואמהות במקביל? את תשלמי על זה. ביוקר.

הנה דגימות נבחרות מתוך מאות התגובות לטור.

מדינת העולם השלישי / לילי

קראתי את המאמר, אני כאמא לשני ילדים יוצאת לעבודה ומשתדלת להגיע בזמן על מנת לחסוך לי מטפלות אחה"צ מה שמפחית מהמשכורת שלי לאחר קיזוז תשלומי הגן לא נותר לי אלא לומר שהמצב חמור מאוד, לא נותר לי סכום שיצדיק את יציאתי לעבודה.

עם כל הרצון הטוב להיכנס למעגל העבודה במשק, לעבוד ולהביא משכורת שתעזור לכלכלת המשפחה הבחירה שלי היא כיום עם הרבה כאב בלב, להישאר בבית ולחסוך את ההוצאה המטורפת של גני ילדים ומטפלות. אז לכל החכמולוגים נבחרי העם שיושבים בכנסת על משכורת מדושנת ועל כסא מרופד מהנהנים בראש בהסכמה אני מציעה להתחיל להזיז דברים ולשנות, להיות חלק מהמערב המפותח שנותן הצדקה לאמהות לצאת לעבודה להתפרנס בכבוד וליישם את היכולות שלהן.

בתור בוס של אמהות - מסכים ב-100% / עמית, פתח תקווה

זו לא חוכמה לשלוח את הנשים לעבוד אבל לא לאפשר להן. אם רוצים שאמהות תעבודנה על המדינה להקל עליהן.

כל מילה נכונה / אם חד הורית, רמת גן

קראתי את הכתבה, והרהרתי לעצמי, מה הסיכוי שאיזשהו חוק כזה ייחקק אי פעם במדינתנו "המתוקנת".

אני אם חד הורית, משתכרת לא רע, בוא נגיד - משמעותי מעל הממוצע המוזכר בכתבה. אבל לשם זה, עלי לשם וביוקר. מאוד ביוקר. הילד הולך למעון (של ויצ"ו), לא איזה גן פרטי או גן פלצני. אבל אני עובדת בהיי טק, ושעות פעילות המעון, לא מכסות את שעות העבודה שלי. יתרה מזו לעיתים צריך להישאר שעות רבות נוספות. השעה 22:00 ולעיתים אף יותר חוזרת על עצמה לא פעם בשנה... אין לי אמא, ויש לי אב מבוגר שעוזר המון, אבל כמה כבר אפשר לבקש מהורה יחיד להחליף אותי בתפקיד האמא כשצריך. אז חוץ מהמעון יש מטפלת שעושה אצלי שעות נוספות. והמשמעות היא שלמעלה מ-50% מהמשכורת, שכבר ציינתי שהינה למעלה מהממוצע, הולכת רק על מטפלת וגן. יתרת הסכום הולכת על ארנונה, משכנתא (לא גדולה) אוכל והוצאות חד פעמיות שישנן מדי פעם.

והתוצאה, כל חודש אני זקוקה לעזרה משמעותית כדי לא להיכנס לחובות. נשמע סביר? לא. כשממוצע השעות שלי בחודש הוא 60 שעות מינימום (לעיתים יותר), ואני רוצה שהיתר יהיה רק לטובת הילד, אז אני פשוט בבעיה. פשוט לא סביר. אין עודפים למתנות, לבילויים, לחופשות לכלום. רק איכשהו לשרוד כל חודש מחדש.

ואני תמיד אומרת לעצמי, הכיצד, הרי את נחשבת לאחת עם משכורת "גבוהה". ש-60% ממנה היא מיסים, 50% ממה שנשאר הן הוצאות על גן ומטפלת, והיתר על הוצאות בסיסיות.

פשוט - לא סביר.

חייבים לשנות את המדיניות! חייבים להתחיל להבין, שנשים כמונו, שיוצאות לעבודה, ותרומות למשק באופן משמעותי, צריכות להיות מסוגלות לחיות ברמת חיים סבירה, ולא להרגיש מצוקה כלכלית.

אין לי ספק שהרבה נשים מוותרות מראש. מצמצמות, ולפחות יושבות בבית עם הילדים. גם נהנות מהם, וגם חוסכות גן שניים או שלושה גנים, חוסכות מטפלת וחיות באותה איכות חיים שהיו חיות לו יצאו לעבוד. או לעיתים אפילו ברמת חיים טובה יותר כיוון שהן יושבות בית.

...האם זה ישתנה, אני לא אופטימית. נראה שבמדינה שלנו חושבים על הטווח הקצר ביותר. לתת לנו, הנשים העובדת הטבות מס משמעותיות, נראה כדבר ראשון כ"עולה כסף" אף אחד לא באמת מסתכל קדימה ורואה מה זה תורך למשק, איך זה משפר את איכות החיים שלנו וחוסך בהמשך החיים הוצאות בריאות וכו'.

 מקווה שישימו לב בים התגובות - לנקודה חשובה זו: / @@@, תל אביב

השוק לא אוהב אמהות לילדים קטנים. נקודה.

השוק פשוט לא מותאם לאמהות עובדות: מעונות וגנים פועלים עד 17:00-16:00 מעבר לכך צריך לקחת בייבי סיטר שתיקח את הילד מהגן. זה לא רק מייקר את העניין אלא גם צריך להשאיר את הילד עם מבוגר אחר שיהיה עם הילד אחרי שהוא היה כל היום מחוץ לבית וצריך תשומת לב אישית. משרה מלאה היא עד לשעה 18:00-17:00 וזה לא מתאים לאמהות.

וגם כשמעביד שומע בראיון עבודה שיש לך ילד קטן רואים עקמומית בלתי רצונית בזווית הפה, ואת יודעת שהוא לא סומך עלייך שלא תיעדרי מן העבודה פה ושם, והלך עלייך. (למרות החקיקה על איסור אפליה בשל הורות).

וכמובן השכר, משכורת מינימום ממוצעת: 6,000 ש"ח? נו באמת הרי משכורת ממוצעת למשרה מלאה היא 4,000 במקרה הטוב, לבלתי מקצועיות (מקצועות האדמיניסטרציה והשירות).

בשום חברת תקשורת אין משרת אמהות, אלא רק משמרות, ולכן אמא שרוצה נניח לעבוד בתמיכה טכנית או בשירות בתחום ההיי טק ואינה יכולה לעבוד ערבים אינה יכולה להשתלב בשוק העבודה של המגזר הטכנולוגי, ואם כן אז מרוויחים 3,500 ש"ח לחודש ממוצע.

מנגד מקבלי הבטחת ההכנסה החד הוריות מקבלות 2,000 ש"ח לחודש על מנת להתקיים בכבוד.

מדינה מאוד מתוקנת ומאוד מתקדמת, מדינת ישראל.

כה לחי. 

התפיסה צריכה להשתנות / דפנה

אני מסכימה כי על כל ההורים להתאגד ולדרוש את המגיע לנו מהממסד אבל אני לא מסכימה עם הקביעה כי לא שווה לאימהות לצאת לעבוד מכיוון שתשלום גנים לשני ילדים מגיע למשכורתה של האשה העובדת הממוצעת. האם תשלום גני ילדים הוא על גבה של האשה העובדת בלבד? האם לגבר אין חלק בתשלומים אלו? ההוצאות מתחלקות בין משכורתם של שני בני הזוג וכך לא בקלות ניתן לקבוע כי אין זה כלכלי לאשה לצאת לעבודה.

אני נדהמת מכמות התגובות / ר', מרכז

חשבתי שאני לבד בסרט הזה אבל כנראה שלא. כרגע יש לי ילד אחד אבל אני קורסת תחת הנטל, עבודה במשרה מלא, ילד בגן, חוגים, לנקות את הבית ולא נשאר לי שום דבר מהמשכורת. מה יהיה עם הילד הבא? למה כששולחים קורות חיים מתעלמים כאשר אני רושמת נ+1???

מתי כבר יבינו שזה יגרום לצמיחה במשק...

הייתי רוצה שמישהו יסביר לי כיצד אפשר לפרנס 2 ילדים, כאשר עלות המשכנתא מגיעה ל - 4000 ש"ח ועלות המטפלת עוד 4000 ש"ח, לפני אוכל, פמפרס, תשלומי דירה ושאר הדברים. נראה כי הזכות לגדל 2 ילדים שמורה רק לסמנכ"לים בכירים ומעלה.

בושה וחרפה. בהזדמנות הראשונה אני עף מהמדינה הזאת. בכל מדינה מתוקנת יש שיווי משקל בין ההכנסה הממוצעת להוצאה הממוצעת ואפשר להסתדר עם משכורת אחת יפה מאוד. בארץ שלנו אתה צריך לכל הפחות 3 משכורות בשביל להתקיים בכבוד.

בושה וחרפה להנהגת המדינה על המצב האומלל הזה. ראיתי כל כך הרבה זוגות צעירים עוזבים את המדינה, ובשמחה אצטרף אליהם בהזדמנות הראשונה.

צריך לעשות ולא לדבר / אמא מהצפון

אני מסכימה לכל מילה, אבל חושבת כיצד צריך להגיב ביתר נוקשות כלפי הממסד במדינה הזו. הלוואי והיינו יכולות כל הנשים העובדות לצאת לשביתה בת יום אחד/יומיים, היינו לא להגיע לעבודה ובכך להראות איך אפשר לשתק הרבה מאוד מקומות כשאנחנו לא שותפות במערכת הכלכלית בלי הפרעות.

אני לא יודעת כמה התגובות שלנו כאן יכולות לעזור. רק מעשה יכול, אולי, להביא לידי תגובה.

סה"כ בת עשרים, עוד לא אמא ובכל זאת חושבת קדימה.

כן להאחז במודל סקנדינבי מתקדם ושוויוני יותר ולא להיכנע ללחץ החברתי/ פטריאכלי בישראל. נשים וגברים צריכים לצאת לרחובות, לעבוד ולצעוק עד שיהיה כאן שיווין.

התקנון/החוק בנושא לא ברור, ונמצא בשנה האחרונה בדיוני ביהמ"ש, ועדין לא ניתנה פסיקה.

ללא ספק עבור אמהות עובדות, הוצאות על הטיפול בילדים עונות על ההגדרה של הוצאה לשם הכנסה, שהרי לא ניתן לצאת לעבוד ביחד עם הפעוט. כל עוד בחוק לא נקבע אחרת, אין מניעה להגיש את ההוצאות הללו כחלק מיתר ההוצאות, כפי שעשתה גם עו"ד שהגישה את התביעה המדוברת לדרישה בהכרה בהוצאות הגן כחלק מהוצאותיה.

כל הגישה צריכה להתייחס ל"בית" -כאל מפעל קטן. יש לו הוצאות ויש לו הכנסות.

כלומר שכל הוצאה שוטפת שקשורה במפעל הזה שנקרא ''בית'', גם הוצאה על עבודות משק-בית, צריכה להיות מוכרת לצרכי חישוב מס.

YNET תרימו את הכפפה! רוצים עצומה אלקטרונית! / אני, מרכז

לא ייתכן, שאמא שרוצה להמשיך ולעבוד תיחשב מפונקת. מחקרים מוכיחים כי בתפקידים זהים נשים מרוויחות פחות, במקצוע שאליו נכנסות נשים המשכורת והסטטוס יורדים (עיינו ערך הוראה במאה שעברה ורפואה במאה ה21). בסוף היום כשמגיעים התלושים של שני בני הזוג - ויורד התשלום למעון/גן/צהרון אישה שממשיכה לעבוד יוצרת מינוס!!!

פשוט מפונקת חסרת הגיון כלכלי! (וביבי החצוף שאשתו לא עובדת ומחזיקה עוזרת ומטפלת עוד מעיז לקרוא לחד הוריות לצאת לעבוד).

YNET צרו עצומה אלקטרונית - אולי זה יעזור!

הבעיה היא שנשים כנשים אינן כוח אלקטורלי / שירה, תל אביב

אז למה שמישהו יתייחס לפניה הזו יותר ברצינות מכל אלו שקדמו לה?

כל מה שכתוב בכתבה נכון. נכון, אבל לא מחדש מאום. כבר שנים דנים בנושא, ואף מפלגה (לא פוליטיקאי בודד) עוד לא הרימה את הכפפה. במדינה שבה תפיסתנו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני קובעת את הפתק אותו נכניס לקלפי (ע"ע שלום וביטחון), אין לנבחרי הציבור שום אינטרס לוותר על נתח מס נכבד מתוך ראיה חברתית-כלכלית רחבה יותר.

ולא מגיעה לשכר מינימום. לא משתלם לי לעבוד מלא כי כל צהרון עולה בין 900 ל-110 שח ויש לי שניים כאלו ותוספת למטפלת לחצי שעה-45 דקות כל יום (כי אני מגיעה מראשל"צ לת"א) בסוף הצהרון. בסופו של דבר אם אעבוד משרה מלאה יישאר לי פחות כסף, אחרי ניכוי צהרונים מאשר עכשיו בחצי משרה שלא עולה לי צהרון ואני בצהריים בבית. שייתנו לנו משכורת כמו לגברים באותו התפקיד וגם זיכוי במס על העסקת מטפלת או צהרון וכו'. בתקופה שזה הייתה מטפלת ולא גן חובה המצב היה יותר גרוע...

מסכימה ב-100% עם כל מה שנכתב.

אני שעובדת משרה מלאה ומרוויחה מעל הממוצע שילמתי במשך 8 שנים בין 6500 ש"ח ל- 3000 ש"ח בחודש עבור מטפלת / גנים /צהרונים לשתי בנותיי.

עכשיו, כשבנותיי, גדלו אני משלמת "רק" 2000 ש"ח + סבתא ששומרת לפחות פעם בשבוע עליהן.

אני, שיש לי קריירה מצליחה ורוצה לפתח אותה מרגישה שאני משלמת מחיר יקר על שאיפותיי. במקום לעודד את אותן אימהות לצאת לעבוד, לפתח את עצמן - המדיניות הכלכלית כאן גורמת להן להישאר בבית ובצדק...

אז קדימה.... מקווה שמישהו שם למעלה ישמע את קולנו וירתום את עצמו למשימה חשובה זו.

שלום רב,

אני חוזרת עכשיו משליחות בהונג קונג והסיבה שאני מספרת לכם על כך היא משום ששם כל אישה יכולה לעבוד. מדוע? משום ששם יש מה שנקרא Domestic Helper או בעצם פיליפינית. הדבר מעוגן בחוק, זול (400 דולר) ומאד נוח. אפילו הנשים הפחות מבוססות מחזיקות פיליפינית שמנקה, מבשלת, מכבסת, שומרת על הילדים, עושה קניות, וכל מה שצריך ובמחיר זול כל כך. אני בטוחה שאם מדינת ישראל הייתה משכילה לארגן ולפקח על העובדים הזרים בצורה טובה כמו בהונג קונג , ומאפשרת על ידי כך לכל כך הרבה נשים לצאת לעבוד וגם לחיות קצת (אחרת החיים עוברים להם במרוץ התמידי) כולם היו נשכרים מכך.