דיון ציבורי על מהירות? בערך

ועדת ליבנה ממליצה להעלות את המהירות המרבית המותרת ל-110 קמ"ש, "בכבישים שתוכננו וצוידו בהתאם", כאלה בהם מותר לנהוג 100 קמ"ש בלבד. וגם, "הוועדה ממליצה שלא להעלות את המהירות המותרת מעל 110", גם בכביש היחיד בו מותר כיום לנהוג כך, כביש 6. מהירות מרבית בדרכים בעיר ובסביבתה? הו, זה כבר עניין אחר. לאחר שנתיים של דיונים קבעה הוועדה כי יש להקים עבור כבישים אלה וועדה מקצועית אחרת. ולשר התחבורה לא היה זמן מעבר לנאום האורח שנשא. הוא מיהר.

• זה מה שאתם חשבתם על ההצעה להעלות את המהירות המותרת

אם תרצו, אלה עיקרי ההמלצות שהניחה וועדת ליבנה על שולחנו של מאיר שטרית לפני כארבעה חודשים. אלה גם המסקנות שהונחו על שולחן המוזמנים לדיון הציבורי בנושא, אירוע בו למצדדים ולמתנגדים אמור להיות פתחון פה זהה. קשה אמנם להשאר נייטרלי, כאשר את הקיר מאחורי הנואמים מכסה כרזת ענק מטעם מארגני הכינוס, ובה נמסר לכל העולם כי "המהירות הורגת". אבל בכל זאת. הגענו.

ומה היה בדיון הציבורי? קודם כל, שר תחבורה שנעלם במפתיע. אז נכון ששטרית אינו אשם. אחרי הכל, סביר להניח שמדובר היה ביום הכי פחות נוח מבחינתו במהלך השנה החולפת. הוא לא תכנן אותו כך, אבל ככה יצא. כאשר אתה פוליטיקאי, וכל המערכת נכנסת לכאוס מטורף, הופך עניין כמו מצב הכבישים לעסק משני בלבד. זניח.

בדף ההזמנה של משרד התחבורה לאירוע, אליו הוזמנו אנשי אקדמיה, מומחים בעלי שם בתחום, תקשורת מכל הגוונים ונציגי עמותות, כתוב כי לאחר שיסיים השר שטרית לשאת את דבריו, מתוכנן דיון ציבורי בן שעתיים וחצי בהשתתפותו. אלא שלאחר שסיים השר את דבריו, פשוט נעלם. האם בכך ביטא למעשה השר את משקלו היחסי של הדיון עמוס האמוציות שנערך בהיעדרו, על החלטתו הסופית בעניין המהירות המותרת? כנראה שכן.

כי בדיון עצמו לא היה שום דבר חדש. מצד אחד הובהר לנו כי זה איום ונורא לנסוע מהר, כי הגוף אינו מסוגל להתמודד ולנצח פגיעה חזיתית במהירות גבוהה. כפיתרון הציע מומחה התחבורה מספר 1 בישראל, הד"ר משה בקר, כי נעבור כולנו לעשות שימוש בעגלות רתומות לסוסים. "הרי גם במהירות של 70 קמ"ש הגוף אינו יכול להתמודד עם תאונה חזיתית. מה הקשר למהירות

המרבית המותרת" שאל בקר. "אם חברה מתקדמת מציעה לאזרחיה מערכת כבישים בטוחה ומודרנית, אין סיבה שלא לנהוג מהר יותר, כמו במדינות אירופה".

מצד אחד הסביר שר התחבורה, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל כנראה, כי הוא מכיר בכך שהמהירות היא גורם זניח לחלוטין בכל הנוגע לתאונות דרכים. מצד שני הוא-הוא הבהיר כי האכיפה תהיה חזקה עוד יותר, וכי הוא תומך נלהב בהצבתן של מאות מצלמות מהירות(!) לאורך הכבישים. למה? ככה. במסדרונות נפגשו נשים באדום עם נציגי המשטרה המצדדים בהעלאה מוגבלת, ואור ירוק עם נציגי התקשורת, ועמותות שונות עם מהנדסים שונים. וזהו.

לצער כולם, לא הרבה יותר מכך. אט-אט נטשו עשרות המוזמנים את המקום, לאחר שהובהר כי דיון ציבורי באמת לא נערך. מי שחשב כי אפשר להעלות את המהירות, נתקל באזניים אטומות. מי שמניח כי אסור בשום פנים ואופן להעלות את המהירות, נתקל בקיר של חוסר הבנה. שר התחבורה יחליט מין הסתם מבלי שישמע את קולות התומכים והמתנגדים כפי שתכנן. טוב, יום עמוס היה לו היום.

מה עם היום שלנו אתם שואלים, של האזרחים שאינם מעורבים בתהפוכות שלטון? כרגיל, אתם יודעים, נסתדר כבר איכשהו, אם נשרוד את חוסר העניין שמשדרת המדינה.