פירסינג באיברי המין: מגביר הנאה או סכנה לבריאות?

היא בת 24, יפה, סיימה תואר ראשון בתקשורת המונים. יפה, רווקה, גרה בדירה שכורה ליד רחוב שינקין בתל אביב. יש לה עגיל פירסינג ליד הגבה ועוד אחד, מנצנץ, מעל הנחיר, ועוד אחד שאיש ברחוב לא רואה. "אין", היא אומרת, "אין כמו סקס כשיש לך עגיל בפתח הנרתיק".

קרן היא אחת מנשים רבות בארץ שמשתמשות בפירסינג באיברי המין להגברת העונג. כמוהן יש גם גברים צעירים רבים, שמנקבים את קצה האיבר שלהם עם עגיל, או משבצים בו אבן נוצצת. התופעה תפסה תאוצה עד שד"ר דוד רבינרסון ממחלקת נשים וגינקולוגיה במרכז הרפואי רבין – קמפוס גולדה, השרון, פתח תקווה – סקר את התופעה ופירסם את סקירתו בגליון חודש אוקטובר של המגזין 'הרפואה'.

ניקוב (פירסינג) מוגדר כהחדרת תכשיט, לרוב בצורת טבעת או בצורה מוארכת, ממתכות כמו כסף וזהב. יש גם טבעות פירסינג שמעוצבות מברזל, מנחושת, מצדפים או משנהב. הסגנונות שמעוצבות לקוחים מברזל, מתר מנ - בויות הודו ואפריקה ומוזכרים גם בקמה סוטרא, ספר ההדרכה המיני המפורסם.

התופעה עתיקה כימי ההיסטוריה. הניקוב שימש בעבר כקישוט או כחלק מטקס שנועד להעביר את האדם לעולם הבא כשהוא מעוטר בסמלים ובתכשיטים. גם בתנ"ך מוזכר נזם הזהב שנותן אליעזר לרבקה. אך המנהג עבר כבר מזמן מהאוזן והאף אל המתחם האינטימי והתפשט בעולם המערבי. הפעם המטרה היא להגביר את העונג המיני.

על פי סקירתו של ד"ר רבינרסון, שנעשתה יחד עם ד"ר ערן הורוביץ, שניהם גינקולוגים, ניקוב איברי המין הפך לשכיח בשנות ה-90. סקר שנערך לפני שנה בקרב 225 בני נוער אמריקאים בני 16 בממוצע מצא של-48% היה פירסינג באיבר כלשהו בגופם (לא צוין שיעור בעלי הפירסינג באיברי המין). עם זאת, רק כ-10% מהם ראו באיברי המין שלהם מקום סביר לניקוב.

בישראל, כמו באמריקה, יש עלייה בשכיחות הניקוב באיברי המין, וד"ר רבינרסון וד"ר הורוביץ פוגשים בעבודתם השוטפת במרפאות לגינקולוגיה נשים רבות בעלות פירסינג באיברי מינן. "מפליא לגלות", טוען ד"ר רבינרסון, "עד כמה מעט נכתב על ניקוב איברי המין, למרות שהתופעה כה שכיחה בארץ, והחקיקה שמסדירה את נושא הניקוב בישראל לקויה ביותר".

מתברר שאין חלק באיברי המין שאליו לא הגיעה יד המנקב. בגברים מדובר בעטרה, בעורלה, בפין עצמו, בשק האשכים, באזור חיץ הנקבים ובפי הטבעת. אגב, שכיחות הפירסינג באיברי המין אצל גברים גבוהה מאצל נשים, כנראה על רקע כמות הרקמה הרבה יותר שהתברכו בה בפין ובסביבתו.

בנשים אזורי הניקוב הפופולריים הם הדגדגן, השפתיים הגדולות והשפתיים הקטנות. הניקוב יכול להיות יחיד או רב, לאורך, לרוחב או באלכסון, באמצעות מטבעות, עגילים ומטילים זעירים של מתכת.

מה שמטריד מאוד את הגינקולוגים הוא שניקוב איברי המין בישראל לא מבוצע על ידי אנשי רפואה וגם לא במוסדות רפואיים ועלול להיות כרוך בסיבוכים קשים – עד כדי נמק שמתפשט למפשעות, לאגן ולדופן הבטן – ובהשלכות בריאותיות נוספות שמחירן גבוה. למעשה, טוענים מחברי הסקירה, אין אפילו הוכחה מדעית לכך שניקוב איברי המין מגביר את ההנאה המינית, ואפשר רק להאמין לדברי המנוקבים עצמם. מצד שני, לא מדובר באי נעימות, והתכשיט האינטימי אפילו לא מצפצף בזמן מעבר בשערים אלקטרוניים, כמו בנמלי תעופה.

הסיבוכים המיידיים של ניקוב איברי המין נובעים, בין השאר, מכך שהמועמד לפירסינג לא עובר בדיקה יסודית לפני ביצוע הפעולה. לא נבדקות למשל נטייה להתעלפות במצבי דחק, רגישות לחומרי המתכת של התכשיט, לומרי החיטוי או להרדמה המקומית; לא מוודאים בזמן שהוא לא לוקה בהפרעות קרישה או נוטל נוגדי קרישה מסיבות רפואיות כלשהן.

סיבוכים מיידיים אחרי ביצוע הפעולה כוללים דימום וזיהום מקומי. הרופאים מדגישים שגם במקרה של זיהום דלקתי לא מומלץ להוציא את התכשיט המנוקב, מחשש להופעת מורסה בחלל שנשאר ברקמה המודלקת.

זמן ההחלמה אחרי פירסינג באיברי המין הוא חודשיים בממוצע, אך עלול להגיע עד תשעה חודשים – למשל במקרה של ניקוב רוחבי של עטרת הפין. במקרה כזה עלולים להתעורר קשיים בשמירת ההיגיינה של איברי המין, קושי בהשתנה, קושי בקיום יחסי מין, הופעת צלקות קולואידיות (מעובות ואדומות) במקום הניקוב, תגובות אלרגיות לתכשיט וקרע ברקמת העור. קיים גם חשש מבוסס להעברה מוגברת של מחלות מין בבני אדם שעברו ניקוב באיברי המין. זאת מכיוון שהאזור המנוקב עלול להיות מוקד לחדירת הנגיף, או שהתכשיט עלול לפצוע את השותף המיני. התכשיט עלול גם להביא לקריעה של קונדום או של אמצעי חציצה אחר כמו דיאפרגמה ולגרום להדבקה זיהומית או להריון לא רצוי. כמו כן הוא עלול לגרום חבלה ללדן (ואגינה) או לפי הטבעת בזמן משגל.

הסכנות הן, אם כך, אמיתיות. אשתקד הניחה ח"כ גילה פינקלשטיין הצעת חוק על שולחן הכנסת, שמתייחסת לניקוב איברי גוף שאינם אוזניים ומחייבת הסכמה מראש ובכתב של אחד מהורי קטין בן למטה מגיל 16 לשם ביצוע ניקוב בגופו. ההצעה טרם התקבלה.

ד"ר רבינרסון וד"ר הורוביץ קוראים לרופאי משפחה, לאורולוגים ולגינקולוגים להכיר בתוצאות השליליות שעלולות לנבוע מניקוב איברי המין, נוכח העדויות המצטברות בדבר סיבוכים חמורים, ולשקול מיסוד חקיקתי מזורז של פעולת ניקוב איברי המין בקרב מתבגרים.