ג'יימי, ג'יימי, ילד רע: השף העירום בצרות

ג'יימי אוליבר בצרות. שוב, בצרות. האמת שהצרות של ג'יימי אוליבר מעניינות אותי כמו אופנת הבארים דאשתקד, אבל הסיבה לצרות היא הדבר המעניין הפעם. כמובן שאם אתם רוצים, אפשר להתעניין גם בהשלכות שיש לצרות על מצבו הפיננסי של השף משורבב השפה, אבל אני מניח שלא צריך ממש לדאוג לו.

אוכל – כמו שמוכיחות התגובות למאמר הזה לא פעם – הוא עניין מאוד רגשי. דוגמאות? בבקשה. בארץ, אתה רק צריך להזכיר את המילה "שרימפ", כדי לקבל מטר של תגובות נאצה. החיבור בין "כבד קצוץ" ו"לארד" (שומן חזיר מעובד), שעשיתי פעם, בתחילת דרכי כאן גרר מטר תגובות ששלחו אותי להיאסף עם אבותיי והתגובות לכתבה שלי בנושא הסויה גרמו לבני משפחתי לדאוג שמא עלינו בכל זאת לעבור לגור במתחם השמור בכלא ניצן, או פשוט לעזוב את הארץ. מסתבר שאוכל הוא עניין רגיש בכל העולם, ובמיוחד רבים מי שלא רוצים לדעת איך וממה מיצרים אותו. "בבקשה", אומרת כנראה התובנה העכשווית, "שימו לי את הסטייק על הצלחת וזהו".

אוליבר, שהסתבך בעבר בכך העניק חסות מסחרית לחברה שמשווקת דגי סלמון שהסתבר אחר כך שהגיעו ממקור מפוקפק למדי, מריץ בימים אלה סדרה חדשה בערוץ 4 הבריטי. עניינה של התוכנית – היחס ההולך ונעלם של האדם למקורות המזון שלו, ובעיקר הכבוד שלו כלפיהם. התוכניות משודרות בשמונה וחצי בערב, וחלק גדול מהצופים שלה הם ילדים ובני נוער, בעיקר בגלל תוכניות אחרות של אוליבר, לאו דווקא בטלוויזיה.

בפרק האחרון ששודר – לפני כעשרה ימים – צולם אוליבר בכפר באיטליה, כשהוא שוחט טלה. הצילום היה פלסטי למדי, אכזרי וחסר רגישות. החיה לא הוממה קודם לכן כנדרש והשחיטה צולמה ושודרה כמעט בפרטי פרטים. הרעיון הכללי באותו פרק היה להראות את כל הדרך שעושה המנה, משלב הכבש ועד, כמתבקש, לצלחת. הסערה שקמה, קמה מכמה סיבות.

ההורים התרגזו כיוון שלמרות שהייתה שקופית אזהרה בתחילת התוכנית, ילדים רבים – וגם מבוגרים – צפו בה. האמת שכמו שהדברים מתוארים בעיתונות, אני בהחלט יכול להבין הורה או צופה שמחה, כיוון שאין זה סביר לצפות לשידור מהסוג הזה, אפילו תחת אזהרה. מי שעוד הקימו קול צעקה – ובמידה רבה של צדק, כמובן – היו אנשי ארגוני ההגנה בעלי חיים למיניהם. השחיטה לא נעשתה לפי התקנות האירופאיות (המחייבות לגרום לחיה אובדן הכרה טרם שחיטה), אלא באופן ה"קלאסי" של הנהוג בכפרים באיטליה, מה שמזכיר מנהגים ממסורות של עמים אחרים.

העיתונות הבריטית אומרת שנציגיו של אוליבר אמרו שלמרות שהעניין היה לו קשה, הרי שיחסית לאלפי הטלאים שאוליבר כבר בישל בימי חייו, שחיטה של אחד נוסף במו ידיו לא ממש משנה, והטיפול בנושא היה עוצמתי, ישר והגון.

הזעזוע של ההורים והצופים כצופים בהחלט מובן לי. אני לא הייתי רוצה לצפות בתוכנית הזאת, או תוכניות דומות לה. נשאלת השאלה - האם המטרה מקדשת את האמצעים? האם נגזר עלינו, כזוללי בשר, אוכלי דגים וחובבי שרצים, להסתכל לאוכל שלנו בעיניים בתוכנית אוכל, או שאולי בשביל זה יש תוכניות כמו "מבט שני"? אני אשאיר את זה פתוח לדיון.

אגב, אם אתם באמת בעניין של להכיר את הסטייק העתידי שלכם, אתם תמיד יכולים להזמין אותו כמה שבועות מראש באתר הבא, שהוא כנראה אתר אמיתי, ולא מתיחה.

מרק חרירה

למרק הזה יש לא מעט גרסאות, בתוכן עשירות יותר, עם עצמות מח. דווקא מתכון האינטרנט הזה מאזן היטב בין עושר הבשר ויתר המרכיבים.

המרכיבים:

1 כפית כורכום טחון

1 + 1/2 כפית פלפל שחור

1 כפית קינמון

1/4 כפית ג'ינג'ר טחון

1/4 כפית צ'ילי טחון

2 כפות חמאה או מרגרינה (לא חובה, אם הבשר היה שמן)

3 מקלות סלרי קצוצים

2 בצלים קצוצים

2/3 כוס כוסברה קצוצה

פחית גדולה של עגבניות משומרות, חתוכות לקוביות – לשמור הנוזלים

1.5 – 2 ליטר מים

1 כוס עדשים ירוקות או חומות

1 פחית חומוס משומר, ללא הנוזלים

100 גרם פסטה צורנית יבשה, או אטריות ביצים דקות

2 ביצים טרופות

מיץ מלימון אחד

1. בסיר גדול, מניחים את הבשר ואת יתר המרכיבים עד לעגבניות, לא כולל. מחממים על אש נמוכה במשך כחמש דקות, תוך ערבוב. כאשר עולה ניחוח טוב של תבלינים (נזהרים שלא לשרוף את המרכיבים) מוסיפים את קוביות העגבניות ומבשלים ברתיחה עדינה במשך כ- 15 דקות.
2. מוסיפים את נוזלי העגבניות, את המים ואת העדשים אל הסיר, מביאים לרתיחה ואז מנמיכים את האש לרתיחה עדינה. מניחים למרק להתבשל, מכוסה, על אש קטנה, במשך כשעתיים.
3. כעשר דקות לפני ההגשה מגבירים את האש, מוסיפים את החומוס המשומר ואת הפסטה ומבשלים עד שהפסטה מתרככת.
4. להגשה, מוסיפים את מיץ הלימון, יוצקים פנימה את הביצים דרך מסננת תוך ערבוב נמרץ, מבשלים כדקה ומגישים.
5. יתכן ויהיה עליכם להוסיף מים ולתקן תיבול. עשו זאת רק לקראת סיום הבישול.