רמת הגולן: פינות חמד הפכו לאתרים פרטיים

בירידה מהישוב בני יהודה שברמת הגולן נמצא עין תועינה - בריכת מים ובוסתן של עצי פרי בלב שטחי המרעה של הישוב גבעת יואב. תושב כועס שביקש להישאר בעילום שם סיפר השבוע ל-ynet כי האזור בו נהגו הוא וחבריו לטייל וליהנות מן הנוף והמים, "גודר ושולט בשלטי 'אין כניסה'. בעל עדר הכבשים, שהאזור הוחכר לו לצרכי מרעה בלבד, השקיע במקום שהיה מוזנח בעבר והפך אותו לפינת חמד יפהפייה, אך באותו זמן הפקיע אותו ללא רשות מידי הציבור הרחב".

זה אינו המקרה היחיד בו גורמים פרטיים משתלטים על שטחים פתוחים השייכים, למעשה, לציבור כולו. מספר עדויות שהגיעו לידי ynet מתארות כיצד מנכסים לעצמם גורמים פרטיים פינות חמד ברמת הגולן ונוהגים בהן כבאתר פרטי לכל דבר.

"מדובר בהשתלטות זוחלת", אומר יהודה גליקמן, תושב הישוב נב וחבר המועצה האזורית גולן. "בהתחלה מקימים גדר 'לטובת המרעה בלבד' ואחר כך היא נעשית גבוהה יותר ויותר, ולבסוף יש גם שלט האוסר כניסה. הטענה המיידית שנשמעת מפי המשתלטים היא ש'המקום היה שדה קוצים ורק בזכות השיקום וההשקעה של זמן ומשאבים המקום פותח', אולם ברור כי הטענות מגוחכות ואינן מצדיקות את ההשתלטות".

רמי בן צבי, בעל העדר הרועה באזור עין תועינה נוהג להשכיר את המקום תמורת תשלום לאנשים המבקשים לבלות בו. הכניסה למקום כרוכה בקבלת אישור ממנו, ואם השטח "תפוס", מתבקשים הבאים בשעריו לעזוב ולהגיע במועד אחר, "נוח יותר".

בן צבי סבור שאין בעיה: "מתנכלים לנו ממניעים אישיים לחלוטין. אני חוכר את המרעה הזה כבר 30 שנה. כל השנים הוא מגודר נגד גנבים וזאבים. לעיתים מוצב גם שומר כי כבר היו גניבות. כשהשכרתי את המרעה קיבלתי אותו יחד עם המעיין ממנו שותות הכבשים. מדובר במעיין מזרזף שלאיש לא היה בו עניין. למעט נחשי צפע וסבך פראי לא היה במקום דבר. במשך השנים פיתחנו ובנינו אותו, והפכנו אותו לגן עדן ממש. אנשים ששמעו עליו התחילו להגיע. בהתחלה בכמויות קטנות ואחר כך בהמונים. היום אנחנו מאפשרים לכל מי שרוצה להגיע להיכנס בתיאום. תושבי הגולן אינם משלמים דבר ואילו קבוצות מאורגנות משלמות סכום סמלי של 10 שקלים לאדם, רק בעבור הניקיון שאנחנו עורכים אחריהם. אם מגיעה קבוצה ועורכת שם ארוחה גם הקייטרינג משלם. האלטרנטיבה לפיתוח שלנו היא הזנחה מוחלטת של המקום".

חבר המועצה גליקמן מזכיר בתגובה כי "על פי חוזה החכרת שטחי המרעה, אסור לבעל העדר למנוע מאף אדם מעבר רגלי בשטח המרעה. לכל אדם המשקם אתר טבע או מעיין בשטחי הטבע הפתוחים, צריך להיות ברור מראש כי לטובת הרבים הוא עושה זאת, ולמרות כל מאמציו האישיים ואולי גם הכספיים, הגישהלמקום תישאר חופשית לכל אדם ואין צורך אפילו בתיאום הכניסה אליו". 

שלטים מרתיעים

מעל כביש הגישה לישוב מעלה גמלא זורם מעיין אל תוך בריכה הנקרא חירבת חוחה. מדובר בפינה קסומה ולא מאוד מוכרת אליה נהגו להגיע יודעי דבר, כדי להתרחץ במקום ואף לישון. בני הנוער מהמושב סידרו את הדרך המובילה אליו, תלו ערסל ועשו פעולות נקיון. לאחרונה ניתלו בסמוך למעיין שלטי אזהרה המודיעים כי האתר הוא שטח פרטי וכי אין גישה חופשית למקום. 

אביהו מיכאלי ,מזכיר מעלה גמלא, אומר כי אם ניתלו שלטים מסוג זה במקום הרי אין זו יוזמתו של הישוב. "חרבת חוחה הוא מקום שטופל על ידי בני הנוער שלנו שהפכו אותו לאתר יפהפה ללא תשלום המיועד לעם ישראל. אני מברך על היוזמה ומזמין את המבקרים להגיע. אם השלט הזה אכן נתלה ביוזמתו של נער זה או אחר, אין להתייחס אליו".

אתר נוסף אודתיו נשמעו תלונות הוא מפלון ובריכה השייכים לאחד מיובלי היהודיה שעל ציר המפלים, דרומית לכניסה למושב אניעם. לאחרונה הוקמה שם גדר גבוהה. בעל שטח המרעה הוא חיים דיין, מנכ"ל ארגון מגדלי הבקר לבשר, המנסה, כך נטען, למנוע גישה חופשית למקום. מקורות באזור סיפרו ל-ynet כי ככל הנראה מסביר דיין את גידור המקום בכך שכניסת מבקרים למתחם עלולה לסכן את שלומם וכי הוא חושש שאם יקרה להם דבר מה יתבעו אותו, מאחר שהוא בעל זכויות החכירה המקומיות. דיין נמצא כרגע בחופשה פרטית, ולא השיב להודעות הרבות שהושארו לו.  

עשרות כתבי תביעה

"התופעה חמורה ויש לפעול למניעתה", אומר חבר המועצה גליקמן. "הטבע בגולן, כמו בכל מקום אחר בישראל, הוא משאב ציבורי ואין לאדם זכות להגביל כניסה אליו אלא אם כן קיבל הרשאה לכך ממנהל מקרקעי ישראל. אפילו רשות הטבע והגנים, רשות ממשלתית לכל דבר, צריכה לקבל את אישור שר הפנים כדי להגביל כניסת ציבור למקום כלשהו".

אמנון נחמיאס, דובר רשות הטבע והגנים, מסכים עמו: "השתלטות על שטחים פתוחים היא אסורה בתכלית. אין לתלות שלטים ובוודאי לא לסגור שטח לציבור הרחב. בעל שטח מרעה מקבל אישור לגידור שטחו במטרה למנוע יציאת בעלי חיים בלבד. אסור לו לחסום דרך גישה רגלית או ממונעת השייכת לציבור הרחב".

שועי אדומי, סגן מנהל המחלקה החקלאית במנהל מקרקעי ישראל מסר בתגובה לדברים כי "מנהל מקרקעי ישראל אינו מחכיר מעיינות אלא שטחי מרעה בלבד. על מחכירי השטח נאסר לסגור אותו, או אתרים שבתוכו, למטיילים. הגדרות נועדו למניעת בריחת בקר בלבד. חוכרים המפרים את הצו הזה, וסוגרים מסיבה כל שהיא את השטח, מדווחים על ידי הפקחים, מקבלים מכתב אזהרה ולאחריו כתב תביעה, ובית המשפט פוסק את עונשם. במהלך השנים האחרונות הוגשו עשרות כתבי תביעה כנגד חוכרים שלא כיבדו את ההסכם עליו הם חתומים".