בחילה מרוב חמלה

המושג "חמלה" הפך למטבע הלשון השחוקה והשקרית ביותר בשיח הפוליטי בשלהי 2005. בשמה של אותה תכונה אלוהית ואנושית נאה, שאיש לא טרח לתהות על מקורותיה, היקפה ומשמעותה, ממהרים כעת להבטיח לנו מדיניות חברתית-כלכלית אחרת, לא פחות מעורפלת מזו שהיתה נהוגה כאן קודם. בינתיים, כל ההבטחות חסרות כיסוי במידה זהה. מה שמשותף עוד לכל המבטיחים הוא הנזק המצטבר שהם יוצרים בעשותם שימוש יתר במילה אחת. והשיח הציבורי מתעצב כידוע לא רק מכוחם של אירועים, אלא גם מכוחה של הלשון. לפיכך, כדאי לתהות מעט על מקורותיה של חמלה זו (והרשו לי לחשוד במועמדים שלא עשו זאת עד כה).

אני מניחה שתומכי ה"חמלה" אינם מתכוונים ברצינות לאותה תכונה שמשותפת לאלוהי כל הדתות ביחסיהם עם המאמינים.

חמלה מאפיינת את יחסי היושב במרומים עם העם היושב בציון; אללה חומל על החוסים בצילו; ישו גם הוא עושה זאת; בודהה כולו חמלה. אבל כדי להיות ראויים לחמלה האלוהית, צריך להאמין ולקיים מצוות. קשה להעלות על הדעת חמלה שכזאת, שנוגהת וזורחת ממשרדי ממשלה בעתיד אל ציבור כל חסידיה. מועמדי כל המפלגות - אפילו אלה שאינם מצוידים ברגישות לשונית מיוחדת - ודאי מבינים זאת היטב, ואינם מעלים בדעתם אפשרות שהשלטון ושלוחותיו הם תחליפי אל.

נותר איפוא לבחון את הקונוטציות שאנחנו יכולים, בשום שכל ובשפת בני-אדם, להצמיד לחמלה האנושית. ובכן, זוהי תכונה נאה ללא ספק - אבל וולונטארית, ספוראדית וגחמנית, כמו כל המידות התרומיות שנאה לו לאדם לאמץ, אבל גם אם לא יאמץ אותן - לא נורא. אי-אפשר לכפות על מעצבי מדיניות שיחושו חמלה. אי-אפשר למדוד אותה באופן שווה לכל נפש, אי-אפשר לצפות שתתקיים תמיד. אי-אפשר להתחשבן איתם על גילוייה או היעדרה, וודאי שאי-אפשר לדרוש כי תתקיים גם בעתיד, כי מכוח מה נדרוש? ולאיזה משרד ממשלתי נפנה כדי לקבל עוד?

אבל יש ל"חמלה" קונוטציה נוספת, מטרידה ומערערת. חמלה היא לעולם יחסו של החזק כלפי החלש, ולא להיפך - אלא אם כן החומל והנחמל הם בודהיסטים מושבעים, שמאמינים כי הם עצמם ונמלה שמתחת לכף רגלם שווים בכל בעיני הבודהה. חמלה היא יד מושטת לפושט יד. חמלה היא תמיכה במי שלא יכול עוד לתמוך בעצמו, והוא נזקק לה כמו שהוא זקוק לרחמים, לחסד.

בשיח האזרחי במדינות מתוקנות משלנו אין נזקקים ל"חמלה", משום שערכו הנורמטיבי של המונח נדחק הצידה מפני

ראייה שונה של יחסי האזרח והשלטון. בתפישה של דמוקרטיה ערכית, חמלה מיותרת לגמרי, באשר לאזרחים יש זכויות, ועל השלטון מוטלת החובה לקיים אותן באורח סדיר ועקבי. מנגד, קמה לאזרחים הזכות וגם החובה להיאבק באורח רציונלי על זכויותיהם, והם יכולים לעשות כן מבלי להידרש לקטגוריות אמורפיות של תכונות ספק-אלוהיות, מבלי לצפות לרחמים, מבלי לחוש שהם בסך הכל נתינים.

לאזרח שזכויותיו נפגעו יש אפשרות למחות, לעמוד על שלו, ובסופו של דבר לקבל מן השלטון את מה שמגיע לו בזכות, בשל היותו אזרח. אבל איך ימחה על היעדר חמלה, או על חמלה בלתי מספקת, או על חמלה שאולי אפשר לחוש בה ביחסים שבין השלטון לקבוצת אזרחים אחת, ואילו ביחסים בין השלטון לאחרת - בכלל לא?

מי שמשתמש ב"חמלה", מי שיעשה זאת שוב ושוב עד ליום הבחירות, מזיק לעצם הדיון הציבורי בזכויותיהם של אזרחים במדינה הזאת, מסיג את הדיון הזה לעידנים חשוכים של יחסי שלטון ונתינים, אבל גם מגלה לנו מה הוא באמת חושב על אזרחים ועל זכויותיהם, או נכון יותר - היעדר זכויותיהם. מועמדים יקרים, לא חשוב מאיזו מפלגה, תחשבו רגע. השימוש הסיטוני שלכם ב"חמלה" אומר עליכם יותר מכפי שתכננתם לחשוף, אז אנא, לטובתנו ולטובתכם - תפסיקו.