געגועי לטוביה צפיר

עם ישראל עצר את נשימתו. עזבו אתכם מעניים, צדק חברתי ונשים מוכות - תפסיקו להציק לנו עם שכר מינימום ואבטלה. יש שאלות חשובות בהרבה! למשל, האם אודי יתן נשיקת פרידה לחלי? השבוע נרשם שיא נוסף בטשטוש בין בידור, עיתונות ופוליטיקה - תחומים שהפכו בעידן שלטון ערוץ 2 לעיסה אחת גדולה, שבה מעורבבים המציאות, השיקוף שלה והפרודיה עליה.

עד לפני שנים אחדות היתה שלי יחימוביץ עיתונאית בולטת ושנויה במחלוקת, בעיקר בזכות דעותיה הפרטיות שאותן לא היססה להשמיע ולקדם, אבל היא עדיין הייתה רחוקה מלהיות אייקון ציבורי. כמו טומי לפיד שעשרות שנים בעיתונות לא סיפקו לו תהילה כמו כמה שנים ב"פופוליטיקה", כך גם יחימוביץ הפכה לסלב בזכות דמותה הפיקטיבית ב"ארץ נהדרת". היא אמנם לא ממש חיבבה את ההשטחה של דמותה הציבורית לכדי פרודיה על פמיניסטית מזדקנת, אבל בלעדיה - וללא ההכרה שהיא הביאה לה בציבור ברחב - ספק רב אם היא היתה יכולה לקפוץ לעגלה של עמיר פרץ ולהוות הבטחה אלקטורלית.

ב"ארץ נהדרת" לא היו יכולים לקבל תעודה טובה יותר להשפעה שצברו, אבל בניגוד לחרצופים שארסיותם סייעה לא פעם לקבור קריירות של פוליטיקאים (דן מרידור למשל), אצלם הכיוון הוא תמיד מרגיע, מלטף, אנושי. אפילו את עוזי כהן הם הצליחו להפוך מסמל לשחיתות ציבורית לקומבינטור חביב, שתחפושות שלו נמכרות בפורים.   

אין זה פלא לפיכך, שפרישתה של שלי יחימוביץ, מכרה זהב לסאטירה נשכנית, הפכה בידיהם המיומנות של יוצרי התוכנית לעוד סדרת מערכונים קלילים, משעשעים במידה, אבל נטולי כל עוקץ, אמירה או חריפות. קצת בדיחות על רווקותה, על אשכנזיותה, על נשיותה. שום דבר מסעיר באמת, אף ניחוח של חתרנות. הם היו יכולים להפגיש אותה עם לובה למשל, וליצור עימות אמיתי בין שכבות המצוקה שיחימוביץ מתיימרת לייצג לבין זו שהיא מגיעה מהן, אבל לא, הרבה יותר קל לשלוח אותה לשוק ללחוץ ידיים של מזרחים ולהיגעל מהם.

ולא שב"ארץ נהדרת" לא יכולים אחרת. פה ושם הרי הבליח להם קטע סאטירי אמיתי (טיולי השואה, המחזמר על יצחק רבין), אבל כנראה שגלי הסערה שהגיעו בעקבותיהם הפחידו אותם. אחרי הכל, העניין פה הוא רייטינג, ואין אף בדיחה בעולם ששווה 2-3 אחוזים.

לא הומור במטבו

בעיני יש משהו עצוב בצפייה בחבורה כל כך מוכשרת (שעושה, יש להודות, עבודה פנטסטית בגילום הדמויות), מתבזבזת על חומרים כל כך בינוניים, שמורכבים בעיקר מבדיחות גיחי גיחי, שגובלות לעתים בהומור סטריאוטיפים דידי מנוסי סטייל. הכדורגלן הוא טיפש, פרס זקן, המרוקאי צועק. בסופו של דבר, זה לא שונה בהרבה מהסחורה שמציע דודו טופז. כן, זה עשוי במקצוענות מושלמת, כן, זה נטול טעם רע, אבל לא - זה לא הומור במיטבו. זה לא "ניקוי ראש", זה אפילו לא "זהו זה", שלא לדבר על המודלים מארה"ב, למשל תוכניתו של ג'ון סטיוארט שמשכילה להיות גם מצחיקה להפליא וגם לספק ביקורת אמיתית על הפוליטיקה.    

אבל בערוץ 2, ובמיוחד ב"קשת", לא מעוניינים בביקורת שכזו. מבחינתם, הרבה יותר נוח להפוך למציאות אלטרנטיבית, כזו שבה חלי היא בעצם הדמות האמיתית, ושלי היא רק ייצוג חיוור שלה. וזה עובד להם. עובדה, במדורי החדשות של העיתונים הקדישו תשומת לב רבה יותר לשאלה כיצד תגיב חלי לעניין, מאשר לשאלה, נניח, מה חושבת יחימוביץ על העלאת הריבית האחרונה של הנגיד.

אצל "ארץ נהדרת", המציאות היא מה שמתרחש ב"קשת" (מקסימום ב"רשת"). הנה, רק אתמול קיבלנו את שייקה "אלביס" לוי, עידו "השופט" תדמור ויאיר "המנחה" לפיד. לכאורה, אין בכך נזק של ממש. בסך הכל תוכנית בידור, לא? לפעמים מצחיקה יותר, לפעמים פחות. אבל הנזק שנגרם לדיון הציבורי - גדול, ובתקופת בחירות, זה עניין משמעותי.

במקום להפוך את טומי לפיד, דליה איציק, אריאל שרון, שאול מופז וחבריהם - למושא לביקורת אמיתית שמשתמשת בהומור ככלי - בוחרים ב"ארץ נהדרת" להפוך אותם רק לדמויות לצרכי חיקוי פיזי נלעג. אפילו טוביה צפיר היה יותר נועז מזה אי שם ב"סיבה למסיבה". את מי שכן מעז, שלי יחימוביץ, הם זורקים לאותה סירה - והכל בשם הקונצנזוס, הכל כדי להעביר לצופים שעה בנעימים, רגע אחרי ארוחת יום שישי. למה לא, אחרי הכל יש לנו ארץ נהדרת. ראינו אותה בטלוויזיה.