לפני ימים ספורים הודיע פרופ' אוריאל רייכמן על הצטרפותו למפלגתו החדשה של אריאל שרון, ועל שנענה להצעה לכהן בתפקיד שר החינוך בממשלתו העתידית, אם אכן ינצח בבחירות הבאות. קשה להעלות על הדעת אירוע שמסמל יותר את טירוף המערכות המתחולל במערכת הפוליטית הישראלית מאשר הצטרפותו של אדם מסוגו של רייכמן לתנועה מסוגה של מפלגת שרון.
מזה עשרות שנים מזוהה רייכמן כמי שנלחם בעד שיפור סדרי השלטון בישראל, כמי שנאבק למען תקינות הממשל והעלאת איכות תפקודו, כמי ששאף לקדם את טוהר המידות בשירות הציבורי. ורייכמן כזכור לא הסתפק בדיבורים והטפות; הוא פעל נמרצות בתחום המעשה להגשמת משנתו. הוא היה בין מייסדיה של תנועה פוליטית, אשר חרתה על דגלה (באמינות זו או אחרת) סדרי ממשל תקינים וביעור השחיתות מחיינו הציבוריים. בזכות חריצותו ונחישותו, תעוזתו ותושייתו, אף הקים רייכמן מוסד אקדמי מרשים למדי, שזכה למוניטין לא מבוטל בארץ ובעולם, מוסד שייעודו המוצהר היה לתרום להשבחת המנהל הציבורי בישראל, לשיפור תפקודו ולהעלאת רמת המוסריות הנהוגה בו. ואולם, בהחלטתו לחבור לאריאל שרון - ועוד בתור שר חינוך מיועד - שם רייכמן ללעג את כל עשייתו רבת השנים.
אין זה מקרה שבישראל מכנים את המיניסטריון שבראשו אמור רייכמן לעמוד "משרד החינוך", ולא "משרד ההשכלה". הרי יעודו אינו הקניית ידע בלבד לאלה שבטיפולו, אלא גם ערכים. כעת מתעוררת השאלה המכרעת עבור שר החינוך המיועד: איזה תוקף מוסרי יהיה למסר ערכי כלשהו שהוא יבקש לשדר, כאשר הוא מכהן בממשלה שבראשה אריאל שרון? כיצד יבינו הלומדים במוסד האקדמי שהקים רייכמן את שיתופו והשתתפותו בממשלה כזו, המסמלת את כל התופעות שלגינויין הטיף? כיצד יסביר פרופ' רייכמן - לא רק לציבור הרחב, אלא גם ובעיקר לחניכיו - שהוא הולך אחרי אדם אשר יותר מכל אחד אחר, מזוהה עם נגע השחיתות הציבורית שפשה בארץ? כיצד ינמק את העובדה שבחר לשרת בממשלה אדם אשר זכה במשרתו באמצעות כספים, שגיוסם כבר הוכח כבלתי חוקי?
אילו הלכות ילמדו (וילַמדו) בבתי-הספר למשפטים, לממשל ולמנהל, שאת הקמתם יזם פרופ' רייכמן, כאשר מייסדם לא רק שאינו מסתייג מסימני ההיכר של משטר שרון, אלא מצטרף לחבורת מחולליהם? כיצד יתייחסו במוסדות הללו לנושא כגון
"מנהל תקין", כאשר שר החינוך חייב את משרתו למי שדבק בו חשד כבד לצבירת עושר משפחתי כתוצאה משררה ממלכתית? מה יאמרו על חשיבותו של "אמון הציבור במנהיג נבחר עבור יציבות המשטר הדמוקרטי", לאור השלמתו של הממונה על מערכת החינוך עם ההפרות הבוטות של התחייבויותיו הפומביות המפורשות של שרון לבוחריו? אילו לקחים יופקו לגבי "איכות השלטון" והסכנות העורבות לו, נוכח האופן בו ניצל שרון את התהליך הפורמאלי של השיטה הדמוקרטית כדי לרמוס את מהותה?
על רקע הכשלים המנהליים, הקלקולים השלטוניים והכתמים המוסריים שדבקו במשטרו של שרון, קשה להעלות על הדעת מעשה חינוכי יותר ממי שהחינוך קרוב לליבו מאשר סירוב מהדהד לשרת בממשל שעברו כה מפוקפק. אין ספק שפרופ' רייכמן חרד לגורלה של המדינה, וכניסתו לפוליטיקה מונעת במידה לא מבוטלת מהדאגה לעתידה. אולם מאדם מטיבו של רייכמן ניתן היה לצפות ליתר בררנות, ולהניח שיבין כי כאשר החברה ישראלית ניצבת על פי תהום, "קדימה" הוא כיוון מוטעה ומסוכן.
ד"ר מרטין שרמן, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב
עוד על מצעד הכוכבים הפוליטי:
