100 מושגי ציונות, הגירסה הערבית
מלחמת העצמאות? נכבה. פעולות צבאיות? טבח. ערפאת? מת בנסיבות עלומות. המגזר הערבי בישראל החליט להציב אלטרנטיבה ל"מאה מושגי ציונות". חוברת מיוחדת שהוכנה מגדירה 100 מושגים אלטרנטיבים: אחמד יאסין, יאסר ערפאת, עז א-דין אל-קסאם, אש"ף, ויפו. וזו רק רשימה חלקית
משרד החינוך מלמד מאה מושגי ציונות? יש מי שמציג אלטרנטיבה. מסיבת עיתונאים שיקיימו היום (ג') בנצרת "עמותת אבן חלדון" ו"המרכז למאבק בגזענות" תציג לראשונה חוברת שגיבשו ובה 100 מושגים אלטרנטיביים לחינוך הערבי. החוברת הוכנה בשיתוף עם הוועד הארצי לראשי הרשויות הערביות, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי וועד ההורים הארצי של התלמידים הערבים.
החוברת, שתחולק חינם בעשרות אלפי עותקים לתלמידי חטיבות הביניים הערבים, מגיבה לתוכנית 100 המושגים של משרד החינוך, שבה, לפי מחברי המונחים האלטרנטיביים, "אין זכר לערכים מהותיים בזהותו הלאומית של המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל, ואשר יש בה מגמה שנועדה להפוך את בתי הספר הערביים לכלי שליטה של הממסד". בין היתר, החוברת מכילה ערכים ייחודיים משלה: יאסר ערפאת, עז א-דין אל-קסאם, אמיל חביבי, אדוארד סעיד, אש"ף, ועדת המעקב העליונה, יפו, ג'מאל עבד אל-נאסר ועוד.
עצמאות או אסון?
לצד הערכים האלטרנטיבים נמוצגים גם ערכי המקור. לעיתים, אפילו השם נתון לוויכוח. וכך הופך הערך הממלכתי "מלחמת העצמאות" ל"נכבה". הערך "דוד בן-גוריון" מוצג, רחמנא ליצלן, מול הערך "יאסר ערפאת".
כך מתאר משרד החינוך את "מלחמת העצמאות" כפי שמוצג הערך בערבית: "מלחמת העצמאות, המכונה גם מלחמת השחרור, החלה ב-30 בנובמבר 1947, יום אחרי החלטת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות. הערבים תושבי הארץ פתחו במלחמה נגד התושבים היהודים. בה' באייר, שנת 5708 לפי הלוח העברי, 15 במאי 1948, עם סיום המנדט הבריטי וההכרזה על הקמת מדינת ישראל, פלשו אליה צבאות מצרים, ירדן, עיראק, סוריה ולבנון וכך נפתח השלב השני של המלחמה. עם סיום המלחמה נחתמו הסכמי שביתת הנשק עם המדינות הלוחמות, פרט לעיראק".
מול הערך הזה הציבו כותבי החוברת את הערך האלטרנטיבי "נכּבּה": "בשם זה מכנים הפלסטינים את גירושם, הריסת רוב הסממנים הפוליטיים של החברה, הכלכלה והתרבות שלהם בשנת 1948. זוהי השנה בה גורש העם הפלסטיני מביתו וארצו והפסיד את מולדתו לטובת הקמתה של המדינה היהודית - מדינת ישראל. אירועי הנכבה כוללים את כיבוש רוב שטחי פלסטין על ידי התנועה הציונית, גירושם של כ-750 אלף פלסטינים והפיכתם לפליטים. עוד כוללים האירועים עשרות מעשי טבח ומעשים נוראיים נגד הפלסטינים, השמדתם של כ-500 כפרים וערים פלסטיניים והפיכתם לערים יהודיות. זאת, לצד גירושם של מרבית השבטים הבדואים שחיו בנגב, ניסיון להרוס את הזהות הפלסטינית ומחיקתם של השמות הגיאוגרפים הערביים והחלפתם בשמות עבריים וכן הריסת אופייה של הארץ הערבית המקורית באמצעות ניסיון ליצור נוף טבעי אירופי".
"מעשי הטבח של הפלגים היהודיים נגד חסרי הנשק"
הגרסה האלטרנטיבית מציגה כאמור מספר מושגים ייחודיים רק לה: השייח' אחמד יאסין, יאסר ערפאת ועוד. כך, למשל, ניתן ללמוד על המושג "מעשי טבח": "אלו הם המעשים הנוראים להם היו נתונים הפלסטינים במהלך הנכבה של שנת 1948 לפניה ואחריה. במהלך אירועים אלה נהרגו מאות אזרחים חסרי נשק, גברים נשים ילדים וזקנים בידי הפלגים היהודיים המזוינים שמספרם נאמד בכ-70. מטרתם של מעשים נוראיים אלה היתה להפחיד את התושבים הפלסטינים ולגרום להם לזנוח את כפריהם ועריהם כהכנה להשתלטות על הארץ והקמתה של המדינה היהודית. בזיכרון הפלסטיני בולטים מספר מעשי טבח ובהם הטבח בדיר יאסין, טנטורה, אל-ספסאף, ועילבון בשנת 1948 וכן מעשה הטבח של כפר קאסם בשנת 1956".
ערפאת? "מת במצור בנסיבות עלומות"
החוברת לא מפספסת כמובן את ההזדמנות לדון במנהיג הבלתי מעורער של הפלסטינים, יאסר ערפאת. מחברי המסמך לא התעלמו מהטענות השונות באשר למקום הולדתו ולנסיבות שהביאו למותו: "ערפאת, הידוע בכינוי אבו עמאר, נולד בחודש אוגוסט 1929. בנוגע למקום הולדתו עדיין ישנה מחלוקת. לפי חלק מהמקורות הוא נולד בירושלים ולפי אחרים נולד בקהיר. ב-4 לפברואר 1969 נבחר ערפאת ליו"ר הארגון אשר הפך לנציגו של העם הפלסטיני (אש"ף).
"ב-29 לאוקטובר 1974 הכריזה הפסגה הערבית ברבאט על ארגון אש"ף כ'נציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני'. שבועיים אחר כך נאם ערפאת בפעם הראשונה במטה האו"ם בניו יורק שם אמר את משפטו המפורסם: 'הגעתי לכאן כשאני נושא ענף של זית בידי האחת ורובה של לוחם למען החירות בידי האחרת. אל תפילו את ענף הזית מידי'. ב-13 בספטמבר 1993, אחרי משא ומתן סודי של כשישה חודשים באוסלו, חתם ערפאת בבית הלבן על הסכם הצהרת העקרונות עם ראש ממשלת ישראל יצחק רבין... בספטמבר 2000, לאחר כשלון שיחות קמפ דיוויד ושיחות טאבה ולאחר שיו"ר האופוזיציה הישראלית בשעתו אריאל שרון עלה להר הבית, פרצה האינתיפאדה הפלסטינית השנייה בעקבותיה פלשה ישראל לשטחי הרשות הפלסטינית, הטילה מצור על מטהו של ערפאת ברמאללה וזאת עד למותו בנסיבות עלומות בנובמבר 2004".
ממשרד החינוך נמסר כי "הוא הגוף המוסמך והבלעדי לקביעת תכנים במערכת החינוך, לאף גוף אחר, כולל ועדת המעקב אין סמכות להפיץ חומר כלשהו בתוך בתי הספר במגזר הערבי", והוסיפו שיפנו ליועץ המשפטי לממשלה כדי לבחון האם יש בעצם הפרסום עבירה על החוק.
