ישראל נוקטת היום צעד חשוב בכיוון הליברלי בתחום הרפואה והמוסר. לאחר עבודת הכנה בת מספר שנים, בה לקחו חלק מומחי רפואה ורבנים, מאשרת המדינה בספר חוקיה שלא להאריך באופן מלאכותי את חייו של חולה סופני. החוק מתייחס אך ורק למי שהביע רצון מפורש לסיים את חייו, או למי שמחלתו גורמת לו סבל וכאב.
22 ח"כים תמכו הערב (ג') בהצעת החוק הממשלתית, אליה הצטרפו הצעות פרטיות של שורת חברי-כנסת. שלושה בלבד התנגדו במליאה. החוק ייכנס לתוקף בעוד כשנה, במהלכה ייערכו משרד הבריאות ובתי-החולים ליישומו. בתוך בתי-החולים, הוחלט, יוקמו ועדות, להן תינתן הסמכות להכריע במקרים של מחלוקת באשר לעמידה בקריטריונים לניתוק מכונת ההחייאה. כן תוקם ועדה ארצית לערעורים על החלטות הוועדות השונות, שיכללו בהרכבן אישי רפואה, משפט, הלכה ואתיקה.
שר הבריאות, דני נוה, דיבר על רגע היסטורי בתולדות החקיקה המוסרית: "זהו אחד החוקים המורכבים והחשובים ביותר ברמה האנושית שחוקקה הכנסת. זהו חוק שמהווה הישג מוסרי גדול לציבור החולים הנוטים למות ובני משפחותיהם", אמר.
ח"כ שאול יהלום, יו"ר ועדת העבודה והרווחה היוצא, התרגש: "לא בכל יום יש ליו"ר ועדה הזכות להציג חוק שהוכן על-ידי
| רפורמה מוסרית |
|
| למות בכבוד / יחיאל בר-אילן |
|
למרות רשימת הפרדוקסים הארוכה, החוק החדש מהווה פריצת דרך חשובה בתחום האתיקה הרפואית וגם ביחסי דת ומדינה |
| לטור המלא |
|
|
|
ח"כ רשף חן (שינוי), שצירף את הצעת החוק שלו להצעה הממשלתית, אמר בדיון במליאה: "יש לאפשר לכל אדם להורות בכתב, בעודו במלוא חושיו, מה רצונו כי ייעשה אם וכאשר יהיה מחוסר הכרה במצב סופני ותלוי בהחייאה מלאכותית. ניתוק ממכשירי החייאה, במצב של מוות בלתי נמנע - יש בו לעתים גאולה לחולים סופניים, אופציה הנמנעת מהם כיום. חמור מכך, הארכת החיים גורמת לעתים לסבל לחולה". הוא קרא "לאפשר לכל אדם לקבוע באופן חופשי ועצמאי כיצד ירצה לסיים את חייו". בנימה אישית, הוסיף שהיה מעדיף חוק ליברלי עוד יותר, אך היה צורך בפשרה: "אילו הדבר היה תלוי בי, ניתן היה לתת הוראה דומה גם למצב לא סופני, כמו צמח".
ח"כ משה גפני (דגל התורה) הדגיש את העובדה שלא רק ההיבט המשפטי עמד הפעם לנגד עיניו של המחוקק. "זהו חוק בעל חשיבות עליונה בכל הקשור להיבטים עקרוניים, הלכתיים ומוסריים", אמר. במיוחד הדגיש גפני את העובדה שבראשות הוועדה ששקדה על הכנות החוק עמד פרופסור שהוא גם רב. הח"כ הזכיר כי "בתי-משפט מתערבים לאחרונה בסוגייה באופן מאסיבי". ולמרות התשבוחות, הוא בחר להתנגד לחוק, "כי לא כל פוסקי ההלכה אישרו את החוק". כמוהו התנגדו לחוק גם איציק כהן וניסים זאב מש"ס.
"שעון עצר" כהלכה
חולה הנוטה למות, על פי הגדרת החוק, הוא אדם שסובל ממחלה חשוכת מרפא, אשר נותרו לו עד שישה חודשים לחיות, או אדם שמספר מערכות בגופו חדלו מלתפקד והרופאים מעריכים שנותרו לו עד שבועיים לחיות.
החוק החדש מגדיר את האמצעים בהם יובטח כי החולה הביע בצורה מפורשת את רצונו למות. כך, למשל, אם אין הוא מסוגל להביע דעה, תיעשה ההמתה לפי הנחיות שהעביר קודם לכן לרופאיו או למיופה כוח. אם אין הנחיות שכאלה, יהיה צורך בהצהרה על רצונו מצד אדם קרוב או אפוטרופוס. עוד קובע החוק כי ילד או נער מתחת לגיל 17 ייוצג על-ידי הוריו בסוגיות של המתת חסד. במקרה של מחלוקת בין ההורים או בינם לבין הצוות הרפואי, תכריע בנושא ועדה מוסדית.
החוק גם מתבסס על ההלכה היהודית. אחד הפתרונות ההלכתיים שנמצאו לנושא הבעייתי של אי-חידוש פעולתן של מכונות החייאה, הוא חיבורן למעין "שעון שבת" - שעון עצר שיגרום להפסקות יזומות.
עו"ד יצחק חושן, שייצג את מרבית הבקשות שהוגשו על-ידי חולים סופניים לבתי המשפט לנתקם ממכונות ההחייאה, הסביר ל-ynet בשבוע שעבר מדוע מדובר בצעד חשוב - אבל לא מספיק. "חוק הזה מאוד צמחוני, משום שהוא מדבר רק על מצב של חולה סופני שימיו ספורים. הוא לא דנה במצבים אחרים, פחות קשים, כמו מקרים של חולים חשוכי מרפא שיכולים לחיות עוד שנים רבות, למשל במצב של צמח".
