"דג בבטן": פיוטי, תיאטרלי ומיוחד

ההצגה החדשה של אנסמבל תיאטרון תמונע הוא עיבוד בימתי מקורי ורב דמיון שיצרה הבמאית לילך דקל-אבנרי לספרה של אפרת דנון, "דג בבטן".

מדובר באוסף אסוציאטיבי של טקסטים קצרים על אישה שרוצה לכתוב, אך תקועה באי יכולתה להגיד דבר ברור על עצמה או על החיים. כפי שאחת הדמויות אומרת, "משהו צריך לקרות לה... איזו דרמה", אבל רוב הזמן היא עסוקה בחיפוש עקר. אך דווקא מהמאבק בכלום, מים המילים שמאיימות לפרק אותה ולשתק אותה, היא מוצאת לבסוף דרך חזרה לסיפור ילדותה ולתחושות הקשות שהיא חשה כלפי אמה המרוחקת והקרירה, ובמיוחד להתנתקות שלה ממנה סביב לידת האח. זהו אותו דג בבטן שמעניק את שמו לכל הסיפור.

אם קשה להפוך חומרים כל-כך מופנמים ואסוציאטיביים לחומר ראוי לסיפור, קל וחומר שקשה לבנות מהם הצגה. אך זה רק מגדיל את ההישג של הבמאית הצעירה והמוכשרת וארבע השחקניות המצוינות, המצליחות לטוות את הסיפורים השונים למארג של תחושות ודימויים הנבנים באיטיות אך בהתמדה למסע אנושי מרתק ומיוחד למעמקי הנפש הפגועה.

מאיה ויינברג ויעל צפריר מדגישות היטב את הצדדים הילדותיים והמבולבלים של הדמות. ריימונד אמסלם מגישה בצורה נקייה, רגישה ומעוררת הזדהות את סיפור המסע חזרה לבית הילדות, ואילו לני שחף מציגה בחלק האחרון את הדמות הבשלה של המספרת הבוגרת, שכבר מצאה את קולה ומתמודדת עם זכרון האם אחרי מותה. ארבעתן ביחד, בסיוע המוזיקה היפהפיה של קרני פוסטל על הצ'לו, בתוך החלל הפתוח והמעניין שעיצבה סיוון ויינשטיין, בונות הצגה שהיא מסע נשי, תיאטרלי, פיוטי ומיוחד. כמו שירה אמיתית, זה משאיר אותך עם המון הרהורים, ותחושה של יופי חמקמק ועצוב.