הציבור מתבקש לבלוע את הבלוף

"השעה אחת, והרי החדשות מפי שאול מופז. תנועת הליכוד פנתה ביום שישי אחר הצהריים ובמהלך השבת - ימינה. חזק ימינה. ביום שישי עוד היה הליכוד במרכז, אבל אחרי שהודעתי שבית לא עוזבים, שאני מתכוון לנצח, לגרש את הפייגלינים ולצאת גבר-גבר, הבית עזב אותי. לכן, החלטתי לפרוש מהליכוד ולחבור לאריק שרון, לקדימה ולתרום את חלקי להצלת העם, המולדת ומה שביניהם. הציבור מתבקש לבלוע את הבלוף ולהאמין לכל מה שאני אומר. עד כאן מירושלים".

לו ניתן היה להשתלט לחצי דקה על אולפן הרדיו, ספק אם היה אפשר למצוא טקסט טוב יותר לתאר את הדרמה הפוליטית שהתרחשה כאן משעות הבוקר. מילא שמופז עזב את הליכוד והצטרף לקדימה, אבל הוא עשה זאת כשהוא מסתכל בעיני הציבור והעיתונאים שבפניהם הכחיש כל כוונה לפרוש מהליכוד בשבועות האחרונים, ולא מיצמץ. אף לא לרגע אחד. הוא גם לא חשב שיש לו סיבה למצמץ, או להזיע, או להסמיק, או להרגיש שלא בנוח עם העובדה שהוא עבד על כולם בעיניים.

זה שביום שישי אחר הצהריים ובשבת בבוקר עוד התראיין והבהיר כי הוא לא הולך לשום מקום, ואחר כך ברח כל עוד נפשו בו - זה לא אומר שהוא צריך להרגיש עם זה רע. הליכוד הרי עזב אותו, פנה ימינה. ממש ב-24 השעות האחרונות.

מופז יכול היה להודיע לפני כשלושה שבועות שהוא עוזב, יחד עם אריק שרון. כולם היו מבינים, כולם היו מנידים בראשם בהבנה. מופז היה אחד המועמדים הטבעיים ביותר לנטוש את הליכוד יחד עם שרון, שהציע לו, כמעט בפומבי, את תיק הביטחון היוקרתי לשנים שיבואו. אבל הוא החליט להישאר, לנסות לנצח, לנסות לכבוש את הליכוד. לנסות לשחק במגרש של הגדולים. מופז פתח בקמפיין, שכר יועצים, תקף את ביבי נתניהו, את שרון ואת קדימה, והתבשם מריח הסקרים שבתחילה ליטפו אותו קלות.

ביום שישי האחרון, ממש לפני יומיים, הוא עוד ניסה למכור לכתבים ולפעילי ליכוד בשכונת התקווה את מסר הבית, את התחושה שהוא יביא לשינוי אמיתי בליכוד. לעזוב? איזה לעזוב, הוא לגלגל על עצם התהיה. בית לא עוזבים.

אמר, ומייד אחר כך טרק את הדלת מאחוריו כשיצא את הבית בריצת אמוק והלך לשכנה שממול, השכנה הצעירה, המושכת והמפתה יותר. באווירת השוק הפרוץ שהשתלטה על המערכת הפוליטית, אולי אין סיבה להתפלא על צעדיו של מופז, ואולי הביקורת עליו מוגזמת, קטנונית.

הבון טון כיום הוא להיות "ג'אגלר" - להטוטן פוליטי א-לה קרקס מדרנו. אריק שרון, מנהל הקרקס, זורק את כל הכדורים באוויר, מבהיר את כללי המשחק לליצנים המסכנים שבוהים בעיניים דומעות בסקרים שמתפרסמים מידי יום כמעט, ותופס כמה שיותר בדרכם למטה. ואם אתה רוצה שיהיה לך טוב, כדאי שתתפוס את אלה שכתוב עליהם "קדימה". אחרת תמצא את עצמך בגוב האריות.

אם לנתח את המעבר של מופז מבחינה פרקטית קרה, הרי שמעבר לבושה שבחוסר האמינות, מופז מביא איתו בעיקר יוקרה ציבורית. כמו כל שר ביטחון בישראל, גם מופז נהנה מפופולריות בקרב הציבור הרחב. שרון, מיותר לומר, זקוק ליוקרה שכזו ברשימה שלו.

מבחינה פוליטית, מופז מביא לשרון עוד רגע קטן של הנאה, נותן לו עוד סיפוק אחד קטן כשהוא מכווץ את הליכוד לכדי תנועה שנכחדת לנגד עינינו. זה לא שלמופז היו גייסות גדולים מדי בליכוד. אבל הוא בכל זאת היה אהוד, שאף לצמרת, גרר אחריו אנשים פתיים שהאמינו שהוא יכול לנצח, לשנות, להוביל תנועה ומהלכים. לכן בריחתו מן הליכוד חשובה כל כך לשרון: משום שהיא שוב מטלטלת את התנועה המתפוררת כסערה עזה בלב ים.

ומבחינה אישית, מופז עשה את הצעד הנכון: הוא גם ברח מהליכוד המתרסק, וגם הבטיח לעצמו מקום מכובד בצמרת של קדימה. הבושה שבצביעות, כבר אמרנו, לא מזיזה לאף אחד.