שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גישה פסיכולוגית חדשה: כך תחסנו את הילדים מפני משבר
    גישה פסיכולוגית חדשה טוענת שאפשר לחסן ילדים מפני מצוקות, לחצים ומשברים, בדיוק כפי שמחסנים אותם מפני מחלות. איך? מכינים את הילד מראש לקראת בואם ומציידים אותו בכלים להתמודדות איתם. כל מה שצריך לעשות הוא ליצור דיאלוג מהלב. נשמע פשוט? זה לא

    מיליוני הורים ברחבי העולם ואלפי מומחים מחפשים את התשובה לשאלה הגדולה: האם יש נוסחה לגידול ילד מאוזן, שלם ומאושר, שלא נתקל בקשיים וחווה ממשברים שמשפיעים לרעה על חייו ועל חיי משפחתו?

     

    ספרים נכתבים בנושא מדי שנה, מאמרים ומחקרים מתפרסמים ברחבי העולם, אבל עד היום לא נמצאה נוסחת הפלאים. וכך, גם אם נרצה, לא נוכל למנוע מילדנו התמודדות עם משברים ולחצים, התלבטויות ומתחים, שהם לצד הצלחותיו יעצבו את תהליך גדילתו והתפתחותו.

     

    צעצוע אהוב אבד, אח חדש נולד, אבא יצא למילואים, מטפלת מחליפה את אמא, חיית מחמד מתה, מחלה קשה, עולים לכיתה א', עוברים דירה, גירושים של

    ההורים, קשיים חברתיים או לימודיים – כל ילד בכל גיל עובר משברים.

     

    יש ילדים שמתקשים להתמודד איתם, נעצרים בהתפתחותם ומקשים על הסובבים אותם. אחרים עוברים על פני המכשול בקלות יחסית. מה מבדיל ילד אחד ממשנהו בכל הקשור ליכולת להתמודד עם משברים? החוקרים מדברים על שלושה גורמים עיקריים שקובעים את יכולת העמידה של ילד במצבי משבר: מבנה אישיותו, עוצמת המשבר והתמיכה שהוא מקבל מסביבתו. בעוד שלהורים יש השפעה מוגבלת על מבנה האישיות המולד של הילד ועל עוצמת המשבר, יכולת ההשפעה שלהם בנוגע לגורם השלישי – תמיכה סביבתית – עצומה.

     

    ספקו תשובות, בלי פיות וגמדים

     

    בדיוק כאן מדברים הפסיכולוגים על 'חיסון פסיכולוגי'. ממש כשם שהחיסון הכימי מונע מחלות, הם טוענים, החיסון הפסיכולוגי מונע טראומת משברים.

     

    מסבירה הפסיכולוגית הקלינית אנה גלמן: "הרעיון שעומד מאחורי החיסון הפסיכולוגי מתבסס על עקרונות שדומים לזה של החיסון ברפואה. ממש כשם שהאחות מזריקה לתינוק חיידקים מוחלשים במנות קטנות, כדי שזה יפתח בהדרגה חיסון שיעמוד לו כשייתקל בחיידק עצמו, כך גם ניתן לחסן ילד בפני מצבי משבר, קשיים ומתחים על ידי כך שמכינים אותו לקראת בואם ומציידים אותו בכלים ובמנגנונים להתמודדות איתם".

     

    גלמן מדברת על שיחות פשוטות ואמיתיות על תחושות ורגשות. "פעמים רבות אני שומעת הורים מסבירים לילדים את הקשיים היומיומיים בעזרת מטאפורות של חיות וסיפורי אגדות, פיות ושדים. הסברים כאלה רק יוצרים בלבול רב יותר אצל הילדים. הם זקוקים למילים פשוטות שיעשו להם סדר".

     

    בעקבות המגע היומיומי של גלמן עם הקושי של ההורים לדבר עם ילדיהם היא הוציאה ספר יחד עם הפסיכולוגית ללי גרשנזון, שנקרא "כריות מילים ורגשות – קשר ושיחה בין הורים לילדים" (הוצאת בית לכל ילד בישראל) ומטרתו לעזור להורים לפתוח בשיחה עם ילדם. השתיים בחרו את הנושאים הבעייתיים ביותר שבהם הן נתקלות. הספר, לדברי גלמן, מהווה צוהר לשיחה על נושאים שלעיתים להורה עצמו לא נוח לדבר עליהם או שאין לו תשובות ביחס אליהם.

     

    "החיפוש ביחד אחרי תשובה מוליד ברוב המקרים דיאלוג משמעותי בין הילד להורה", היא אומרת. "נושא המוות, למשל, מאוד מטריד ילדים. הם נפגשים עם המוות בתוכניות הטלוויזיה ובמציאות היומיומית. אפילו בנסיעה במכונית הפרטית עם ההורים הם שומעים חדשות שמדווחות על הרוגים ופצועים. הילד יושב במושב האחורי וקולט. אבל מה הוא מבין מזה?

     

    "ההורים נבוכים מלדבר איתו על המוות במונחים אמיתיים, ובדרך כלל הם מעדיפים להתעלם מהנושא. הילד נשאר מאוד מבולבל עם המידע. מה זה אומר למות? איפה הגוף? ואיפה הנפש? כאן בדיוק נכנס תפקידו של המבוגר, להיות שם, לגעת בדברים. לא צריך לעסוק בעובדות אכזריות כדי שהילד יקבל את הסדר שלו הוא זקוק".

     

    משחק קופסה שמאפשר דיאלוג

     

    לא רק הפסיכולוגים הבחינו בחוסר האונים של הורים. שתי אמהות, שחוו במשפחתן את הצורך להכוונה בשיחה עם הילדים, יזמו יחד את "טיף הורות בכיף" – שתי ערכות בשני נושאים שנויים במחלוקת, שמעסיקים כל משפחה צעירה – ערכה אחת עוסקת בקשיי הלילה ובטקסי השינה ('לילה טוב ליום'), והאחרת בתינוק חדש ('בבטן יש לי אח').

     

    "הצורך נולד ממקום אישי וקבוצתי", אומרת נעמי רדל, אם לשניים ויזמית. "ההורות המודרנית יותר מורכבת לנו כהורים וגם לילדים שלנו. יש הצפה של מידע, אבל ההורים מבולבלים ביחס לאיך עושים את זה. במחקר לא פורמלי שערכנו הבחנו בצורך בכלים פשוטים וידידותיים שיעזרו להורים ליצור דיאלוג משמעותי עם ילדם. משהו ברמת העשייה, לא עצות".

     

    רדל ושותפתה העבירו את מה שעושים הפסיכולוגים ולפעמים אף גננות למוצר צרכני. בעזרת פסיכולוג ויועצת חינוכית הן תירגמו את הקושי למשחק. כך, למשל, מתכונן הילד הבכור להולדת אחיו בדרך של הכנת חבילת מתנה לאח שעוד לא נולד. דרך משחק קופסה פשוט הוא יכול לשאול את אמו שאלות כמו: האם האח שבבטן יכול לשמוע אותי, או האם אוכל להרים אותו? להורים המודאגים מציעות השתיים גם תשובות, "אבל הן כמובן לא מחייבות", ממהרת רדל להוסיף. "כל הורה יכול לומר את שבליבו, אנחנו רק רוצות לתת אפשרות לשיחה אמיתית ומשמעותית".

     

    במקום לדבר - מושיבים מול קלטת

     

    שתי האמהות האלה הן לא היחידות שהבחינו בפוטנציאל שיש בבלבול ובאי ידיעה של ההורים. עשרות חברות מתחומים שונים מספקות להורים שירותי הכנה והכוונה לקראת מעברים ומשברים שונים, כגון כיתה א' וגמילה מחיתולים. אבל בעוד רדל מדברת על הכוונה הורית מתוך אידיאולוגיה, שלפיה הקשר בין ההורה לילד הוא שחשוב, במקרים רבים מעדיפים הורים להושיב את ילדיהם מול קלטת או לשלוח אותם לאיש מקצוע שיעשה עבורם את ההכנה.

     

    זה לא החיסון הפסיכולוגי שעליו מדברים אנשי המקצוע, שכן הדיאלוג רחב הרבה יותר מאשר הכנה ספציפית למשבר כזה או אחר, ויתרונו בכך שהוא מוקנה לילד עוד לפני החשיפה למשבר, לפני המאבק של שנת הלילה, הולדת האח, העלייה לכיתה א'.

     

    "לא תמיד אפשר להתכונן ל'אסון', ובחיים קורים לא אחת דברים לא צפויים", אומרת גלמן. "אבל הבסיס, שהוא הדיאלוג הכן בין ההורה לילד, שכבר טבוע במערכת היחסים, יאפשר לילד לעבור את המשבר 'בשלום'. אני פוגשת הורים שלא מתייחסים למה שהילד שואל, שאין להם זמן לחפש את המילים להסביר לילד, וכך למעשה הם מחזקים את הבלבול וחוסר האונים שלו.

     

    "כשילד יודע שאין נושא שהוא בבחינת טאבו במשפחה, והמבוגרים יעשו תמיד מאמץ לענות על שאלותיו, בכנות ובלי לנסות 'לייפות' עבורו את המציאות, יתעצמו כוחות ה'אני' שלו, שאיתם יוכל להתמודד עם כל משבר.

     

    הילד חשב שהוא הולך למות

     

    אבל לא תמיד הסבר מקיף הוא התשובה. ד"ר אורית קריספין, פסיכולוגית ראשית ומנהלת השירות הפסיכולוגי בבית החולים לילדים שניידר, מספרת על ילד בן 9, שהגיע למרפאתה עם חרדת מוות. הוא היה בטוח שהוא הולך למות.

     

    משיחה עם הוריו התברר שהילד שמע בטעות את האחות בקופת החולים מסבירה לאם על תופעות הלוואי האפשריות של החיסון נגד מחלת השפעת, שאותו אמור היה לקבל. יותר מכך, לפני שהוא נכנס לחדר האחות יצא מהחדר אדם שהתעלף מול עיניו. הילד קפא מפחד. הוא היה בטוח שכל תופעות הלוואי שאותן שמע במקרה מתרחשות אצלו. כשסיפר להוריו שהוא מרגיש לא טוב, הם התחילו להסביר שלא ככה מרגיש אדם שעומד להתעלף והוסיפו הסברים לרוב. אבל הילד רק נכנס לסחרחרה של תחושות וחרדות.

     

    "כשהם הגיעו אלינו", מספרת ד"ר קריספין, "ביקשנו מהם פשוט להפסיק להסביר. בכל פעם שהילד שואל, פשוט להסב את תשומת ליבו לדבר מה אחר. ואכן, באמת אחרי יומיים-שלושה הילד 'הבריא' לחלוטין והשתחרר מתחושות החרדה".

     

    הורים מבולבלים, ילדים חרדים

     

    למרפאה של ד"ר קריספין מגיעים ילדים שסובלים מחרדות, מהפרעות אכילה, מדכאונות ומבעיות אחרות, שמפריעות לתפקוד הילד והמשפחה. ד"ר קריספין אומרת שאילו אותם ילדים גדלו בסביבה תומכת ועקבית, היה קטן הסיכון שלהם לפתח את אותם קשיים קיצוניים.

     

    "אבל חשוב לציין", היא ממהרת להוסיף, "שילדים מגיעים לעולם עם מטען גנטי. נטייה לחרדה היא מולדת, אנחנו כסביבה של ילד חרד יכולים רק להוריד את הסיכוי להתפרצות המטען הגנטי. אבל לא הכל תלוי רק בהורים.

     

    "הורים גם ככה היום מבולבלים. הרבה פעמים אומרים להם שאם הם יעשו דברים באופן מסוים, הילד שלהם יהיה נטול בעיות ומשברים. אבל המציאות מוכיחה אחרת. הורות היא תפקיד מורכב, ויש הרבה מאוד משתנים שמשפיעים עליה.

     

    "אצלנו בשניידר פיתחנו, נוכח הצורך העצום, אפילו מרפאה שעוסקת רק בשיקום הסמכות ההורית. מגיעים אלינו ילדים עם קשיי התנהגות שלא מקשיבים להוריהם, ואלה מצידם חוששים להפעיל סמכות. מצד שני, ילדים שמפתחים חרדות לא יוצאים לבית הספר, וגם כאן ההורים לא מפעילים סמכות. הגיעו אלינו הורים שמבקשים רשות מילדתם בת ה-5 להוסיף עוד אח או אחות למשפחה. באיזה מקום הם שמים את הילדה הקטנה הזאת? איזה נטל יש לה על הכתפיים?

     

    תקשיבו לבטן

     

    "התיאוריות החדשות על ההורות המודרנית אומרות למעשה להורים: תהיו מבינים ותקשיבו. כך נוצרים הורים מבולבלים וילדים מבולבלים, שחיים בסביבה לא מוגדרת. ילד בכל שלב צריך סביבה שתגדיר אותו, שתסביר לו מי הוא ומה הוא, גם כשהוא בן שנה וגם כשהוא בן 13".

     

    גם ד"ר קריספין מדברת על החשיבות של דיאלוג ועל קבלה של תחושות ושל רגשות שונים שמבטא הילד, אבל הדיאלוג שעליו היא מדברת הוא מתוך מקום מתאים, תלוי גיל, בלי לחשוש להתעמת עם הילד ובלי לאבד את הביטחון.

     

    "בגלל שיש כל כך הרבה ספרים ומידע, ההורים של היום איבדו את הידע הטבוע בהם מימי בראשית, הם כבר לא הולכים עם תחושות הבטן, עם הזרימה הטבעית", היא אומרת. "הורות היא ספונטנית, היא טבועה בנו, צריך רק לא לפחד להקשיב. דיאלוג הוא בהחלט גורם חשוב שיכול להגן ולהכין את הילד, אבל זה לא אומר שזה ימנע את הסיכון, יש גורמים נוספים.

     

    "ילדים שחווים תקשורת טובה עם סביבתם יכולים להתמודד טוב יותר עם משברי החיים. הסביבה התומכת והעקבית מעניקה להם שריון נוסף – אבל תלוי לאיזה שדה קרב הילד יוצא".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "גישה פסיכולוגית חדשה: כך תחסנו את הילדים מפני משבר"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים