אין קופאית, יש קופה: על חנויות בשירות עצמי
מי אמר שבכל חנות או דוכן צריך מוכר? יש חנויות שסומכות על הגינותכם, מניחות קופה ומקוות שתשלמו עבור הפריטים שלקחתם. יעל גרטי ביקרה בכמה כאלו
כל מי שנכנס פעם לחנות בארץ (ויש מישהו שלא?), אם זה חנויות אופנה ואם רשתות שיווק, מכיר את כל אמצעי האבטחה שקיימים: מצלמות במעגל סגור, קציני בטחון שמסיירים בחנות, זמזמים נגד גניבות, איסור להכניס תיקים לחדר ההלבשה, ועד אלמנטים שונים ומשונים. הכל כדי שהלקוחות לא יעלו במחשבתם את האפשרות לקחת משהו מבלי לשלם (או במלים אחרות: לגנוב).
אבל מסתבר שיש חנויות, קטנות ובודדות אמנם, שהבעלים שלהם מאמינים אמונה עיוורת בלקוחות. בחנויות אלו אין מוכר, רק סחורה על המדפים או על הרצפה, עם מחיר, וקופה שבתוכה צריכים לשים את הכסף. ולמרבה ההפתעה - זה עובד. ביקרתי בכמה חנויות כאלו והבעלים סיפרו לי שברוב המקרים הלקוחות משאירים כסף.
אבטיח ב-10 שקלים
"לפעמים אני רואה דרך הטלוויזיה במעגל סגור מישהו שלוקח אבטיח ולא ניגש להניח כסף בחור", מספר מאיר עבודי, שמוכר מדי קיץ אבטיחים בשרות עצמי, "אני לא אומר לו כלום כי לא נעים לי לפדח בנאדם על אבטיח".
הדוכן של עבודי (60), חקלאי כבר 30 שנה, נמצאת בקדמת ביתו, בכניסה הדרומית להוד השרון, צמוד ל"פרחי המושב". בחורף הוא מגדל תותים, בקיץ – אבטיחים. מאמצע
אוגוסט ועד תחילת ספטמבר הוא מניח לאבטיחים להימכר מעצמם באמצעות שלושה שלטים: "אבטיח בשירות עצמי", "אבטיח - 10 שקל", "תשלום כאן". שימו לב, הטכנולוגיה כאן בשיאה: יש חור בלוח הפוליגל של השלט, בתוכו נעוץ צינור שמוביל לאזור מסורג מאחור, שאליו אין גישה. השירות אמנם עצמי, אולם האח הגדול מתבונן בך: יש טלוויזיה במעגל סגור, כשמישהו נכנס לשטח המכוסה על ידי המצלמה - נשמע צפצוף בבית. "זה עבד המון זמן בלי מצלמה", מספר עבודי, "עד שגנבו לי מאזניים".
ואיך זה התחיל ? עבודי מספר כי "בסוף קיץ אחד, לפני כארבע שנים, היינו צריכים לנסוע לחו"ל. אז במקום לשים פועל תאילנדי שימכור פשוט שמתי שלט".
לשירות העצמי יש גם חסרונות, כדאי לבוא עם 10 שקלים בדיוק כי אם אין אף אחד בבית לא יהיה עודף. וגם אין אחריות: "כשאני מוכר אבטיח בעצמי", אומר עבודי, "יש עליו אחריות. כשהלקוח בוחר אבטיח לבד - ברור שאין החזרות ואין אחריות".
ובישראל כמו בישראל, יש גם כאלה שמנצלים לרעה את השירות העצמי, מביאים סכין מהבית ועושים לעצמם "על הסכין". יש גם קיצוניים יותר, כמו אלה ש"גילחו" בבוקר אחד 60 אבטיחים מהדוכן. "הספקתי לראות את מספר הרכב שלהם", מספר עבודי, "המשטרה תפסה אותם וקראה לי לבוא לתחנת המשטרה כדי לזהות את האבטיחים...". כעבור יומיים המשטרה קראה לו שוב, הפעם כדי לקבל את האבטיחים בחזרה, "אמרתי להם לזרוק אותם למכולת האשפה הקרובה", הוא מספר.
האם זה משתלם ? "בטח", עונה עבודי, "יוצא לי לקבל בערך 80% מערך הסחורה. זה משתלם לי כי אני לא צריך לצאת לכל לקוח".
"ובתותים, גם תעשה שירות עצמי בסוף העונה"?, אני שואלת. "ממש לא", עונה עבודי. "התותים מאד עדינים, הלקוח הראשון יהנה מהעניין, היתר יקבלו דייסת תותים".
קחו סנדוויץ', ואל תשכחו לשלם
"כל יום חסר לי כסף. לפחות 20%", אומר משה, שמתעורר באמצע הלילה, מכין מאות סנדוויצ'ים, ומפזר אותם במשרדי חברות היי טק. "גרעון של 20% עדיין משתלם לי", הוא אומר, "אבל גירעון של 50% כמו שהיה לי עכשיו בשתי חברות שבדיוק נטשתי – ממש לא. אנשים יודעים שאם אין להם בדיוק כסף, הם יכולים להשאיר לי בסלסלה פתק עם טלפון ואני כבר אגיע אליהם ביום אחר".
כשצריך, הוא לא מהסס לחנך את אנשי ההייטק באמצעות שלטים שהוא משאיר להם ליד הסלסלה: בשלט הראשון הוא כותב: "חבר'ה, חסר לי כסף מאתמול". בשלט השני הוא כותב: "עדיין חסר לי כסף משלשום". בשלט השלישי הוא מודיע: "אם לא תשלמו על הסנדוויצ'ים - אני עוזב" ובשלט הרביעי הוא נפרד מלקוחותיו בצער: "היה נעים להכיר אתכם, שלום".
ומה דעתכם על ספר?
מאז שקראתי את "זכות התשוקה" של אנדרה ברינק אני מנסה להשיג ספרים נוספים של סופר זה. לא קל – כולם אזלו בהוצאה וניתן להשיגם רק בחנויות יד שנייה. לפיכך, אני מתמלאת שמחה כשאני מוצאת בדוכן הספרים העומד מיותם ברחוב רוקח 28 בנווה צדק, את הספר "שמועות על גשם", ב-5 שקל בלבד. עוד אני מוצאת בדוכן את "אל תיגע בזמיר" של הרפר לי, ספר בגרמנית של מריו פוזו ואת "חוג הסרטן" של הנרי מילר באנגלית.
מדובר בדוכן קטן, מעין כוננית. יחסית לחנות ספרים יד שניה המבחר אמנם קטן, אך שום דבר לא ישווה לשכרון החופש לדפדף כאוות לבך, מבלי שמוכר ינעץ בך את מבטיו.
דוכן הספרים. ההכנסות עוברות לצדקה (צילום: הילה טוב)
למי שייך הדוכן? לטובה, המתגוררת בבית הצמוד לדוכן. בימות החורף הדוכן מכוסה בפלסטיק קשיח שניתן להסיט כדי לפשפש בספרים. מעל הדוכן תלויים שלטים כגון: "תודה לאנשים הנפלאים שתורמים לנו ספרים". הדוכן מתקיים, אם כן, מתרומות ספרים של ארגונים ואנשים פרטיים. מחירם של כל הספרים חמישה או עשרה שקלים. מכניסים את הכסף לבית של טובה דרך חריץ קטן בחלון הזכוכית שבדלת וזה עובר לצדקה, כך שהשאלה האם העסק משתלם איננה רלוונטית במקרה זה.
רוצים לתרום ספרים? אפשר פשוט להגיע ולהניח ארגזים ליד הדוכן. הטלפון של טובה רשום על גבי הדוכן.
יש גם שירות בשרות עצמי...
ראיתם פעם מיכל גניזה ? בבני ברק, ירושלים ואלעד (ולא רק) יש כאלה בשפע, בדרך כלל ליד בתי כנסת. מה זה גניזה? טיפול בתשמישי קדושה וכתבי קודש שהתבלו ואין בהם צורך, אך עדיין יש בהם קדושה. אלה מועברים לגניזה, להלן קבורה, שכן אסור להשליכם לאשפה.
הגניזה מבוצעת על ידי ארגון התנדבותי בשם ארגון הגניזה, המתקיים מתרומות. אם שלשלת למיכל הגניזה תיבת מסמכים עליך לשלשל גם סכום כסף קטן עבור שירות הגניזה. אפשר שתקראו לזה תרומה, אפשר שתקראו לזה תשלום עבור שירות. למעשה, הארגון הזה מתקיים מתוך אמון באנשים המניחים במיכליו בקשה לשירות - ותשלום עבור השרות.
תפוזים בשירות עצמי
"אנחנו סומכים עליו שהפירות כשרים, ללא חשש ערלה, והוא סומך עלינו שנשאיר לו כסף", מתארת ד', חרדית תושבת בני ברק, את יתרונות רכישת הפירות בשירות עצמי. הפירות מוצעים על המדרכה, ליד בתי כנסת אחדים ברחבי העיר בני ברק, במשך מרבית ימות השבוע. המחירים נמוכים ממחירי החנויות והמגוון משתנה בהתאם לעונה: בחורף נמכרים תפוזים, קלמנטינות ולימונים. בקיץ - אפרסקים ושזיפים.
המוכר, גבר חרדי, ("ירא שמיים"), מוכר היטב בעיר, מניח שקיות פירות על המדרכה. לצדן הוא מניח שלט המציין את המחיר וקופה, קהשורה בשרשרת למדרכה. לעתים הוא שולח מישהו שישגיח מרחוק שכולם משלמים. "אני מניחה שהרוב משלמים לו", אומרת ד', "אם הוא לא היה מרוויח הוא לא היה ממשיך למכור בשיטה זו".
פרחים, לא רק לשבת
"חסר לי שקל, אבוא להחזיר בקרוב", היו כותבים לוורד שמיר בפתקים שהשאירו לה בתיבת הכסף בחנות הפרחים שלה. החנות התנהלה בשירות עצמי, 24 שעות ביממה, במשך 15 שנה. אנשים לקחו פרחים בעצמם, הניחו כסף בקופסה וגם לקחו עודף בעצמם. היום החנות (רח' הפרחים 20, רשפון) היא חנות פרחים רגילה לכל דבר. ורד כבר אינה נוטשת את החנות בדד, הן מפאת גידולה המשמעותי של החנות ("יותר מדי סחורה"), והן מטעמים טכניים.
"יש לי אמון באנשים", אומרת ורד, "וכאן האמון שלי הצדיק את עצמו". ורד קיבלה, לדבריה, 95% מהכסף שהיתה אמורה לקבל עבור הפרחים שנמכרו בשירות עצמי, "בשקלול של ההכנסה מול העלות של מוכר במשך 24 שעות ביממה - ברור שהשתלם לי", היא אומרת ונזכרת בשמחה בפתקים שאנשים השאירו לה בתיבה, "תודה שהמקום הזה קיים" או: "כמה טוב שאפשר לקנות פרחים בשתיים בלילה".
