עובדים זרים: האם הדלת עדיין מסתובבת?

מגנדה (שם בדוי), הגיעה לישראל מהפיליפינים לפני 7 שנים כעובדת זרה בעלת אשרה חוקית. היא מטפלת ברבקה, קשישה בת 82 מגבעתיים. "מגנדה היא אדם נפלא", מספר בנה של רבקה, אבישי, "מדי יום אני מפקיד בידיה את אחד האנשים היקרים לי בעולם, את אמי. אני סומך עליה בעיניים עצומות".

אבל בעוד חודשיים מגנדה תגורש מישראל. פשעה של מגנדה: לפני חודש נולד לה תינוק, וחוק שנחקק השנה מחייב את הרשויות לגרש כל עובדת זרה שילדה תינוק מיד עם תום חופשת הלידה. למגנדה אין עבודה בפיליפינים, ואין לה מושג במה תאכיל שם את התינוק. "מה אעשה שם?" היא שואלת, "יש לי שם משפחה, אבל אין להם דולר לתת לי. אני עפה מכאן בלי כלום ומאבדת הכל".

גם אבישי אינו יודע מה יעשה בלי מגנדה. "חייה של אמי תלויים בשאלה אם יש לה מטפלת אמינה ומסורה כמו מגנדה", הוא אומר. "לאמי יש רשימת תרופות, שאפשר להיות חולה רק מלקרוא אותה. המטפלת צריכה לזכור לתת לה את התרופות בכל יום. אין לי כוחות לחפש לה מטפלת חדשה".

אבישי היה מוכן שמגנדה תגדל את תינוקה תוך כדי טיפול באמו. "זה לא אידאלי, אבל זה אפשרי, והייתי מעדיף פיתרון כזה על האפשרות לאבד אותה", הוא אומר. מגנדה, מצדה, הייתה מוכנה לשלוח את התינוק להוריה שבפיליפינים. "המשפחה כולה תלויה בכסף שאני שולחת", היא אומרת, "אני מסוגלת אפילו לעבור כאב נורא ולהיפרד מהתינוק בשביל הכסף. אני מתחננת: תנו לי להישאר כאן".

3 גזירות חדשות

החוק המחייב גירוש עובדות זרות שילדו הוא אחד ממספר תקנות חדשות שנחקקו בשנת 2005, במטרה לעודד את עזיבת הזרים. תקנה נוספת מקלה על הרשויות לגרש את הזרים: עובד שנתפש בלא דרכון, ייכלא ויגורש מהארץ אם לא ימסור את הדרכון שלו לרשויות בתוך 8 ימים.

"רוב המעסיקים מחזיקים את הדרכונים של הזרים אצלם", אומר עו"ד יובל לבנת מעמותת 'קו לעובד'. "מעסיקים רבים מפטרים עובדים ומשאירים את הדרכון אצלם. העובדים נתפשים ומגורשים. הסיכוי להשיג לעובד דרכון חדש בתוך 8 ימים הוא אפסי. גם כשאנחנו רצים לשגרירות ומתחננים שיסדרו לעובד דרכון חדש במהירות, זה לוקח שבועיים. אבל אם אנחנו משיגים דרכון חדש אחרי 8 ימים, הם לוקחים את הדרכון ומגרשים את העובד". 

חוק חדש נוסף מחייב מעסיקי עובדים זרים בענף הבניין להפקיד מדי חודש 700 שקלים בחסכון מיוחד. עובד שעוזב את הארץ לפני שפגה אשרת השהייה שלו מקבל את הכסף שהצטבר בחסכון. עובד שעוזב אחרי שהאשרה פגה לא יקבל את הכסף.

"הבעיה היא שהקבלן יכול לפטר את העובד ולבטל את האשרה, ואז הלך הכסף. וזה קורה", אומר לבנת, "700 שקל זה הרבה בשביל העובדים, וברוב המקרים הקבלנים דואגים לנכות את הכסף משכרם הנמוך ממילא".

'קו לעובד' עתר לפני כמה שבועות לבג"ץ נגד שתיים מה'גזרות': החוק המחייב לכלוא ולגרש זרים בתוך 8 ימים, והחוק לגירוש זרות שילדו. "החוק לגירוש יולדות הוא חמור במיוחד", אומר לבנת, "הוא פוגע בזכות הבסיסית של האדם, להוליד ילד. הוא פוגע לא רק במטפלות אלא גם במטופלים שלהן. יש קשישות שאומרות שהתינוק של המטפלת הוא כמו נכד בשבילן, ומתחננות שישאירו גם אותו".  

העתירה נגד החוק לגירוש עובדות שילדו מתייחסת לנזק הכלכלי הנגרם לעובדות הזרות המגורשות מהארץ לפני שהיו 5 שנים בישראל. בעתירה נכתב שעובדים זרים, משלמים אלפי דולרים תמורת הגעה לישראל ומקבלים את הכסף רק אם הם חוזרים תוך 5 שנים.

"כדאי לגרש זרים ולהביא חדשים"

עו"ד לבנת מ'קו לעובד' אומר כי מטרת החוקים החדשים, הפוגעים דווקא בעובדים החוקיים היא "להעיף כמה שיותר עובדים". 

מדוע, לדעתך, מעוניינים לגרש עובדים זרים חוקיים? 

לבנת: "כדי להביא חדשים במקומם. יש כאן דלת שמסתובבת, ויש מי שמרוויח ממנה הרבה כסף. עובד רומני משלם

3,000 דולר תמורת הגעה לישראל, תאילנדי ופיליפיני משלמים 7,000 ל-8,000 אלף דולר, וסיני משלם 12 אלף. לפי המידע שבידינו, הכסף מתחלק לרוב בין חברות כוח האדם בארץ ובחו"ל. כאשר מגרשים עובד ומייבאים עובד חדש, החברות מרוויחות פעמיים.

"יש מעסיקים שעושים תרגיל שנקרא 'ויזה מעופפת': העובד משלם בחו"ל ומגיע לארץ, אבל חברת כוח האדם הישראלית לא לוקחת אותו משדה התעופה. העובד מוצא את עצמו לבד בארץ זרה, בלי כסף ובלי עבודה, ומגלה שהפך לעבריין. החברה מודיעה שהעובד לא הגיע ומבקשת עובד חדש במקומו, והעובד החדש משלם שוב.

"החברות ש'מסובבות את הדלת' מסתירות אותה גם מלקוחותיהן. החקלאי שנשאר בלי פועלים והקשישה הסיעודית שמאבדת את המטפלת שלה נפגעים, והחברה מרוויחה. הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה: על כל עובד שמגורש יש עובד שמקבל אשרה חדשה", אומר עו"ד לבנת.

6,520 מגורשים, 6,700 אשרות חדשות

מה אומרת הסטטיסטיקה? במהלך 2005 הוציא אגף האכיפה לזרים במשרד הפנים 8,634 צווי הרחקה לעובדים לא חוקיים. חלקם לא גורשו בפועל: פקחי אגף האכיפה ניסו לבדוק מדוע העובדים נתפשו בלא אישורים חוקיים. בחלק מהמקרים הגיעו הפקחים למסקנה שהעובדים הסתבכו בשל טעויות או עבירות של המעסיקים. משרד הפנים חיפש לאותם עובדים מעסיקים חדשים והצליח להציל 936 עובדים מגירוש. בפועל, גורשו השנה 6,526 עובדים זרים.

במקביל, גדל מספר ההיתרים להעסקת זרים מ-68,500 אלף ל-75,000. לכאורה, יש כאן הוכחה לטענת 'קו לעובד': מספר ההיתרים החדשים (6,500) כמעט שווה למספר המגורשים.

ואולם, מניתוח הנתונים עולה תמונה שונה: רוב היתרי העבודה החדשים החדשים ניתנו למטפלות. למעשה, נוספו

9,000 היתרים למטפלות, בעוד שמספר עובדי הבניין החוקיים ירד ב-2,500. מספר הזרים החוקיים המועסקים בחקלאות, בתעשייה ובשירותים לא השתנה.

"אין שום דלת מסתובבת"

"הנתונים מוכיחים באופן חד משמעי: אין שום דלת מסתובבת", אומר יו"ר אגף האכיפה לזרים במשרד הפנים, יוסי אדלשטיין. "העובדים שאנחנו מרחיקים והעובדים שאנחנו קולטים אינם באותם ענפים. האם מישהו מפטר עובד בניין בשביל להביא במקומו מטפלת?".

מספרם הכולל העובדים החוקיים בענפי הבניין, החקלאות והתעשייה לא גדל, אבל חלה תחלופה. עובדים רבים איבדו את אשרות השהייה שלהם וגורשו, ועובדים רבים קיבלו אשרות חדשות.

"נכון. אבל רוב העובדים שהורחקו הגיעו לכאן בשנת 2000. לפי החוק, עובד יכול להישאר כאן 5 שנים בלבד, כך שהיינו חייבים להרחיקם. ברוב המקרים היינו צריכים להביא עובדים חדשים במקומם".

מה ההיגיון? אם זקוקים לעובד, למה להרחיק אותו, אם לא בשביל להפעיל דלת מסתובבת?

"מטרת החוק היא למנוע מהזרים להשתקע כאן. מחקרים מראים שאחרי 5 שנים העובד עלול להתחיל להרגיש כאן 'כמו בבית' ולהשתקע, והמדינה אינה מעוניינת בכך. זה ההסבר, ולא ה'דלת מסתובבת'. הדיבורים של 'קו לעובד' וארגונים שונים על דלת מסתובבת הם פופוליזם חסר שחר ולא מבוסס. למעסיקים כבר לא משתלם להפעיל את הדלת המסתובבת. מעסיק שמפטר עובד זר ב-3 השנים הראשונות להעסקתו לא מקבל במקומו עובד חדש וגם לא כסף".

ומה קורה אחרי 3 שנים? אולי אז כדאי לחברות כוח האדם לפטר עובדים ולהזמין חדשים? 

"לא מעניין אותי האינטרס של החברות. יש מעסיקים שמעוניינים לפגוע בעובדים, אבל אנחנו מטפלים בהם ביד קשה. עובד שזורק עובד לכלבים לא יגזור עליו קופון. כשאנחנו תופשים מעסיק שמחזיק דרכון של עובד או מבצע תרגילים כמו 'ויזה מעופפת', הוא מסתבך בפלילים. אם מעסיק מפטר עובד, ומתברר שהוא התעלל בו או 'רק' הלין את שכרו, הוא לא יקבל עובד חדש במקומו לעולם, לא אחרי 3 שנים ולא בכלל".

בעבר הייתה מדיניות של דלת מסתובבת?

"מעולם לא הייתה מדיניות כזאת. אין לנו שום אינטרס בכך. ייתכן שבעבר המעסיקים 'סובבו את הדלת' יותר, ולא עשינו די כדי לטפל בהם. אין ספק שבשנים האחרונות עברנו מהפך. הגישה השתנתה. בעבר הגישה הייתה: להרחיק, להרחיק, להרחיק. במשך הזמן, הבנו שיש כאן בעיה מערכתית. הבנו שמעסיקים רבים מנצלים את העובדים ומתעללים בהם.

"בשנים האחרונות אנחנו נוקטים במדיניות 'שמים סגורים': אנחנו מצמצמים למינימום את מספר העובדים החדשים. במקביל, הגברנו מאוד את האכיפה כלפי המעסיקים. משרד התמ"ת הגיש תביעות נגד מעסיקים שהעסיקו עובדים בצורה לא חוקית, והם חטפו קנסות גדולים מאוד ואף נכנסו לכלא".

אבל העובדים גורשו.

"לא כולם. את חלקם הצלחנו להשים מחדש. נכון, יש מקרים שבהם עדיף להרחיק את העובד מהארץ, אם לא נמצאה לו עבודה חלופית, מאשר להשאיר אותו אצל מעסיק רע. ראיתי מעסיקים שעשו דברים מזעזעים. תפשנו עובדים שגרו על משטחי עץ, בהאנגרים, בלולים, בתעלות. תפשנו מעסיקים שהלינו שכר במשך חודשים ושילמו משכורות רעב. האם היינו צריכים לתת לכל זה להימשך?" 

האם החוקים שנחקקו השנה, שמסייעים לגירוש עובדים זרים חוקיים, לא מעודדים דלת מסתובבת? מה ההיגיון בגירוש עובדת שילדה, או בגירוש עובד שהקבלן גנב את הדרכון שלו? האם המחוקק דואג לעובדים או למעסיקים?

"אני לא המחוקק ולא אמור לדבר בשמו. אני מבצע את החוק ולא תמיד מבין את ההיגיון שמאחוריו. אבל המטרה המוצהרת של החוקים היא להקטין ככל הניתן את מספר העובדים הזרים. זה מה שאומרים חברי הכנסת עצמם, אז למה לחפש הסברים אחרים?"

"לא הייתי רוצה להישאר כאן"

אבישי ומגנדה אינם מתרשמים מההסברים למדיניות הממשלתית. "אני יודע שהם אומרים שהם מגרשים את העובדות מסיבות הומניטריות", אומר אבישי, "יכול להיות שזאת מטרת המחוקק. אבל מי מרוויח מהחוק בפועל? אני רוצה שמגנדה תישאר, והיא עצמה כל כך צריכה את הכסף, שהיא מוכנה לשלוח את התינוק שלה לפיליפינים. היא דיברה עם ההורים שלה, והם תכננו לבוא לקחת את התינוק, ואז נחקק החוק החדש. אבל הבחורה שתחליף את מגנדה תשלם לחברות כוח האדם טונה של כסף בשביל להגיע לכאן".

"למה הביאו אותי אם עכשיו מגרשים אותי?", שואלת גם מגנדה, "שילמתי 4,500 דולר בשביל לבוא לכאן. עכשיו מישהי אחרת תצטרך לשלם. זאת הסיבה".

הממשלה טוענת שאם תישארי כאן, תהפכי לישראלית.

"הם טועים. אין לי כוונה להישאר כאן. באתי לעבוד, לחסוך כסף ולחזור לפיליפינים, כדי שיהיה לי ממה לחיות שם כשאהיה מבוגרת. מה המדינה הזאת נותנת לי? באמריקה הייתי מקבלת גרין-קארד, ואולי היה כדאי לי להישאר. אבל כאן?"

לפני שנה נחקק חוק שמחייב את המדינה לתת אזרחות לילדי זרים. אולי היית רוצה לתת לילדך הזדמנות להתאזרח ולהישאר כאן?

"אני רוצה שהילד שלי יגדל בפיליפינים, במקום שירגיש בו שייך. אני מקווה שהמצב שם ישתפר ושיוכל לחיות שם ברווחה, כמו שילדים גדלים במערב. גם אם הייתי רוצה שיעזוב את הפיליפינים, לא הייתי רוצה שיגדל בישראל. אני אוהבת את המעסיקים שלי אבל המדינה מגרשת אותי, שונאת אותי ומכאיבה לי".

גם אבישי וגם מגנדה פסימים. "גם אם 'קו לעובד' יזכו בבג"ץ, הם לא יספיקו לפתור את הבעיה שלי", אומר אבישי, "אני כבר בתהליך השלמה. אם לא יקרה נס, היא תעזוב". ומגנדה מוסיפה: "אין לי ברירה אלא לקוות. זה כואב, אבל אין מה לעשות".