איפה הם היום - רון דאנלופ

כשתלמידי בית הספר היסודי לינקולן בעיירה אפלטון נכנסים לחדר המנהל הם בוודאי מתפלאים נוכח התמונה המוזרה בשחור-לבן על הקיר מולם. שתי דמויות לא מוכרות - אדם קירח עם רטייה לעינו הימנית לוחץ ידו של אדם שחום עור ענק באימונית צמודה. תמונה סוריאליסטית לכל הדעות (תוכלו לצפות בה עם לחיצה להגדלת התמונה מימין), גם מנקודת מבטם של הילדים הרכים. להם אין מושג כי האיש עם הרטייה הוא משה דיין, שר הביטחון של ישראל ערב מלחמת יום כיפור. ספק אם הם מסוגלים לזהות כי הענק שאיתו הוא לא אחר ממנהל בית ספרם, רון דאנלופ. צעיר ב-34 שנים ולבוש מדי מכבי תל אביב, בה שיחק בתחילת שנות השבעים. 

"אני גאה מאוד בתמונה הזאת. משה דיין הוא אחד האנשים שאני מעריך. אדם כריזמטי. אני מרגיש כבוד גדול על שהזדמן לי לפגוש אותו אישית וללחוץ לו יד. באותה הזדמנות חשתי שאני מדבר עם היסטוריה", מספר כבוד המנהל בן ה-59, שאי אז לפני עשרות שנים היה חלק מהיסטוריה חשובה בפני עצמה בדברי ימי הכדורסל הישראלי. דאנלופ, אולי לא ידעתם, היה השחקן שחום העור הראשון בתולדות הקבוצה הצהובה ובכך פתח דרך לעשרות שחקנים שחומי עור שהגיעו אחריו. 

"זו היתה השנה הראשונה בה שיחקו באולם ביד אליהו וטוב שכך. אני זוכר שהגעתי לראשונה לתל אביב, למגרש הישן של מכבי ליד רחוב קינג ג'ורג' ולא האמנתי. 'פה אנחנו משחקים?' שאלתי בתדהמה. לא תארתי לעצמי שהגעתי מכל כך רחוק כדי לשחק על משטח בטון במגרש פתוח. למרות שאני במקור משיקגו, קפאתי מקור בחורף. אחר כך, כשעברנו לאולם הסגור, כבר היה הרבה יותר טוב", נזכר דאנלופ בערגה - בכלל, נראה כי כל זכרון שנוגע לישראל, מלווה אצל שחקן העבר בחיוך ורגשות חיובים. למרות שלא ממש הרשים על המגרש ולמרות שההתחלה היתה מלווה בלא מעט פחדים.

דאנלופ נבחר על ידי שיקגו בולס בסיבוב השני של דראפט ה-NBA ב-1968, לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת אילינוי, שלוש שנים אחרי שטל ברודי עזב את הקמפוס לטובת ישראל. למרות נוכחותו הפיזית המרשימה (2.10 מטרים גובהו), לא הצליח לזכות בחוזה ופנה לליגות החצי מקצועניות, שם שיחק במשך שלוש שנים לצד עבודה סדירה כשכיר בחברה לגילוי נפט. ב-1971 הפתיע אותו סוכנו עם הצעה לשחק בישראל. "בהתחלה שללתי את הרעיון מכל וכל. חשבתי לעצמי שלא אוכל להגיע למקום תחת איום גדול כל כך", מספר דאנלופ. "במחשבה שנייה, החלטתי לקחת סיכון. מעולם לא חששתי לקחת סיכונים. בדיעבד, זאת היתה אחת ההחלטות הכי טובות שלקחתי מימיי".

החלטה טובה? זה לא ממש נראה כך עם הגעתו ארצה. הנחיתה בנמל התעופה בלוד, שלימים יקרא על שמו של דוד בן גוריון, לא היתה קלה. "טסתי לישראל בטיסה של 'סוויס-אייר' מאמסטרדם. מיד אחרי שנחתנו, ראיתי מהחלון חיילים מתקרבים עם ג'יפ צבאי. הם עלו בריצה על המטוס והתקרבו לקראתנו כשרוביהם מכוונים אלינו. הם שאלו אותנו: 'מה אתם עושים פה?".

נבהלתי, לא ידעתי מה לענות . סטיב (צ'ובין, שחקן רכש נוסף שהגיע עימו) עשה זאת במקומי ואמר: 'באנו למכבי ת"א'. ברגע שהם שמעו את זה, הם הורידו את הרובים והחלו להתלהב. עד כדי כך שהוציאו אותנו מהשדה מיציאה מיוחדת. והסיעו אותנו בג'יפ לת"א, כשהם נושאים עבורנו את התיקים".

בדיעבד, נראה כי החיילים נבהלו למראה הענק שחום העור, שכאמור לא היה מראה שכיח בנוף הישראלי. למרות זאת, דאנלופ טוען כי מעולם לא נתקל בישראל בגילויי גזענות. "לעולם לא הרגשתי שלא בנוח בישראל. אם כבר, אז אנשים התקשו לעכל את המימדים שלי. לפני כן, היה במכבי רק גבוה אחד - תנחום כהן-מינץ - והוא נמוך ממני בשישה ס"מ. בכל מקום כיבדו אותי. בת"א, ירושלים או אילת. אני חושב שקיבלו אותי יפה כל כך כי ניסיתי ללמוד את השפה והצלחתי להבין ולדבר קצת עברית. גם לא היתה לי שום כוונה להתנשא בנוגע למנהגים מקומיים ובעיקר בכל הנוגע לאוכל. החלטתי שאני נגמל מאוכל אמריקני ומתנסה אך ורק באוכל ערבי ויהודי. עד היום אני אוכל חומוס פה בסביבה".

למרות שדאנלופ טוען כי התקבל בחום בכל אתר בארץ, זכור לו רגע די מאיים במשחק חוץ של מכבי מול בית"ר ירושלים (אז קבוצה בליגה הלאומית), בעונתו השנייה בצהוב (בראשונה לא הורשה לשחק בליגה, בגלל שלא היה יהודי). "זה היה משחק חם. הירושלמים היו מאוד פיזים, אבל אני וצ'ובין מעולם לא פחדנו ממשחק פיזי והחזרנו להם באותו מטבע. האוהדים לא השלימו עם זה ופתאום ירד מהיציע תמהוני עם סכין ביד ומנופף אותו לעברי. הוא נראה כמו משיח ואני ראיתי כבר את הבשורה בדרך. למזלי, עצרו אותו לפני שהוא התקרב אלינו. הבנתי שהוא ברח מבית חולים פסיכיאטרי".

דאנלופ וההארלי-דייוידסון. רומן על הכביש (Larry Tongue)

מפחיד, אבל דאנלופ לא ממש אדם שנבהל בקלות, אחרת הוא לא היה לוקח בגילו המתקדם את אופנוע ההארלי-דייוידסון הענק שלו ומסתובב איתו ברחבי וויסקונסין הקפואה. הוא גם לא מוותר על השתתפות בתחרויות, כמו מירוץ הראלי המקומי. "אתה יכול לתאר לעצמך כמה מוזר זה נראה - גבר מזוקן בגובה 2.10 מטרים רוכב על אופנוע ענק, אבל אני אוהב את הרעש ואת ההרגשה על הכביש", מספר דאנלופ ונזכר גם בהתנסותו בכבישי ישראל.

"הנהגים בישראל עצבניים ולא סבלניים. כל הזמן מצפצפים ועוקפים בלי חשבון. פעם אחת ברחוב אלנבי, נסעתי עם צ'ובין ואריק מנקין ברכב, כשמאחורינו מישהו צפר בלי הפסקה. לא הבנו מה הוא רוצה והתעצבנו. בסוף יצאנו שלושתינו וסובבנו לו את האוטו בניגוד לכיוון התמועה. היית צריך לראות את הפרצוף שלו. הוא לא הבין מה קורה לו", נזכר דאנלופ, שמודה כי השהייה לצד צ'ובין חם המזג השפיעה גם על התנהגותו.

"קראו לנו 'משוגע'נס בראש'. זה היה מטורף, היינו צעירים וטפשים ואני לא מאמין ששרדנו את כל השטויות שעשינו. פעם אפילו הסתבכנו עם החוק. היתה מסיבה בדירה של צ'ובין. היתה מוזיקה, בחורות. היה כיף. עזבתי ב-1 בלילה וכשחזרתי בבוקר נדהמתי לראות את כל הרהיטים בחצר. הם נזרקו מהמרפסת, היה בלאגן והמשטרה הגיעה. הנהלת מכבי עזרה לנו להיחלץ מהעניין בשלום. למחרת היה כתוב בעיתון שדאנלופ עזב עם שתי נשים יפות, למרות שהלכתי לישון לבד".

האופי האגרסיבי של צ'ובין התפרץ לא פעם גם על המגרש עצמו ועד היום זכורה התקרית בו סטר למיקי ברקוביץ'. "מיקי היה אז בן 17 וצ'ובין היה פרוע. למרות זאת, אנחנו הסתדרנו מצוין ביחד. היינו חברים טובים ושיתפנו פעולה על המגרש. היינו אגרסיבים. לצערנו, למכבי היתה בעייה עם הקליעה מבחוץ וכך עצרו אותנו באירופה ומנעו מאיתנו זכייה בגביע אירופה". המשחק הקבוצתי של מכבי הוא לדעת דאנלופ הסיבה לכך שלא הצליח להתבלט במדים הצהובים.

"כשניסו לשמור נגדנו אישית, כמו שעשו למשל הכוכב האדום בלגראד, היינו קורעים כל קבוצה באירופה וגם אני הייתי בלתי עציר מתחת לסלים באחד על אחד. כשלמדו להכיר אותנו, ידעו לשמור עלינו איזורית וכך ניטרלו אותי ואת משחק הפנים. כדורסל הוא משחק פשוט, אם לא משתפים פעולה כקבוצה לא מנצחים. חוסר היכולת שלנו לקלוע מבחוץ, תקע את ההתקפה שלנו מול האיזורית וכך עצרו אותנו. אני ניסיתי לפחות לעשות את העבודה שלי בהגנה ובריבאונד. היחיד שעזר לי מתחת לסלים היה צ'ובין והוא היה בגובה 1.87 בלבד".

הניצחון הגדול בבית על הכוכב האדום ב-1972 נחשב על פי דאנלופ לשיא קריירת הכדורסל שלו עד היום. "היוגוסלבים לא הכירו אותי וחגגתי על השומר שלי. בגומלין הם כבר שמרו איזורית והפסדנו. בהמשך הפסדנו גם לזימנטל מילאנו וריאל מדריד והודחנו", סיפר דאנלופ, שחווה בפעם השנייה את טעם האכזבה עם מכבי. בפעם הראשונה, הפסיד עם הצהובים שנה לפני כן לפנאתינייקוס, במפגש בסופו הואשם צ'ובין על ידי המאמן רלף קליין במכירת המשחק. דאנלופ, עד היום, שולל אפשרות כזאת: "זה לא נשמע כמו סטיב ואם כך היה, לא היו מחזירים אותו לעוד עונה. גם אותי לא היו מחזירים, אם הייתי גרוע כל כך כמו שטוענים".

כמו השנה הראשונה, גם השנה השנייה - ערב מלחמת הכיפורים - היתה רצופה אירועים מפוקפקים, גם לאזרח זר כמו דאנלופ. אחד מהאירועים הטראומטים מבחינתו היה רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. "זה היה קשה מאוד עבורי, כי יצא לי להכיר את המתאבק מארק סלאבין. היה לי עצוב לשמוע שהוא היה בין הקורבנות. במיוחד כי היכרתי אותו אישית".

לא פעם במשחקי החוץ באירופה, נקלע דאנלופ לאירועים בהם חשש לגורל דומה. הוא זוכר במיוחד תקרית במילאנו, לפני המשחק מול זימנטל. "הגענו עם האוטובוס למלון והתקבלנו בהפגנת המונים, שצעקו והחזיקו שלטים. כולנו הוצאנו מצלמות והתחילו לצלם, אך המפגינים דרשו שנפסיק. אני נעניתי לדרישה, אך האחרים המשיכו לצלם ופתאום כל ההמון התנפל על האוטובוס. זה היה מפחיד. מזל שאנשי האבטחה חילצו אותנו".

לפני שחזר לארה"ב, הספיק עוד דאנלופ לחוות את רוחות המלחמה שנישבו באיזור ערב מלחמת יום הכיפורים. "יום אחד ישבתי באמבטיה בדירה שלי ברחוב ירמיהו ופתאום שמעתי סירנות. אמרתי לעצמי - אני לא מאמין שזה קורה. סאדאת פותח במלחמה דווקא כשאני מתרחץ. למזלי, האזעקה הפסיקה והמטוסים לא הגיעו לתל אביב".

עמוס בחוויות, שב דאנלופ לארה"ב ונטש את מגרש הכדורסל לטובת כיתת הלימודים. תחילה כמורה למדע ובהמשך כמחנך ומנהל בית ספר באפלטון שבוויסקונסין, ב-16 השנים האחרונות, במהלכן זכה לפרסים רבים. כיום, כאב לשתי בנות וסב לארבעה נכדים, הוא ממשיך להתענג על זכרונותיו מישראל ומתעדכן בנעשה בה עד היום.

"ישראל של אז היתה שונה לגמרי מהיום. היה לי בהתחלה קשה לעכל את התרבות. את זה שבסוף השבוע החיים היו נעצרים ולא היה סרט ללכת אליו או מסעדה לאכול בה בשישי-שבת, אבל את הזכרונות שלי שאבתי מהאנשים טובי הלב. אחד מהם, סוחר ענטיקות מרחוב אלנבי, השאיר לי מזכרת אדירה - לוח שחמט יפהפה, בו כלי המשחק גולפו בדמותם של מנהיגי האומה. כל שהייתי צריך זה להביא לו כמה זוגות ג'ינסים מארה"ב בתמורה. לא היו כאלה אז בארץ. אני עמדתי בהבטחתי ועכשיו יש לי בבית לוח שחמט מדהים עם גולדה מאיר כמלכה. גם משה דיין שם - כמלך".