סובלת מכאבים בחדירה? לכי על פיזיותרפיה
מתברר שבמקרים רבים חיזוק של שרירי רצפת האגן יכול לשחרר איבר מין מכווץ • עוד במהלך הטיפול: לומדים להרפות את הנרתיק, מתרגלים נשימה נכונה, ואפילו מחדירים דמויי פין להרחבת הנרתיק • הפיזיותרפיסטית טלי רוזנבאום טוענת שברוב המקרים זה עובד
מתברר שיערה חוששת מחדירה. היא מתכווצת והודפת את בעלה בכל פעם שהוא מנסה לחדור אליה, בטענה שיש לה כאב עז ו'שורף'. הם מצליחים לקיים יחסי מין חלקיים, נהנים ומגיעים לסיפוק, אך ללא חדירה. כיוון שברצונם להביא ילדים לעולם, הופכת הבעיה לאבן נגף בדרכם להורות.
בשיחה עם יערה מתברר שתמיד היא סבלה מכאבים בנרתיק בעת נסיון חדירה, אפילו בעת הכנסת טמפון. היא גדלה בבית מסורתי וטוענת שאין ברקע שלה כל טראומה מינית. ובכל זאת, כשבעלה מנסה לחדור אליה בעת המגע המיני מתעוררות בה מחשבות כגון: "יש לי שם קיר בטון", "זה לא יצליח", "זה גדול מדי".
לשניהם יש מוטיבציה גבוהה לטפל בבעיה, אם צריך – גם במישור הנפשי. אך אחרי בירור גינקולוגי, כולל צילומי רנטגן, ששלל קיומה של בעיה פיזיולוגית, הופנתה יערה דווקא לטיפול פיזיותרפי.
תשאלו מה לפיזיותרפיה ולליקויים בתפקוד המיני? מתברר שהפיזיותרפיה, שהיתה שייכת עד כה לתחום המיחושים האורתופדיים, הוסיפה יעד נוסף לתפקידיה. בכנס המטפלים המיניים האחרון שנערך בארה"ב אף הוקצה לנושא הטיפול הפיזיותרפי בתחום הטיפול המיני מקום נרחב.
הפיזיותרפיסטית הוותיקה טלי רוזנבאום, שייצגה את ישראל בכנס, עוסקת זה שנים בשיקום אורו-גינקולוגי (רפואת רצפת האגן). בטיפול בנשים שסובלות מצריבה ומכאב בעת יחסי מין היא משתמשת בתרגילי ביופידבק (משוב), בהנעה ובתמרון של שרירי רצפת האגן, בהקניית הרגלי נשימה נכונה ובהחדרה של דיילטורים – מרחיבים דמויי פין – לפתח הנרתיק.
את הכאב בעת החדירה היא מייחסת בין השאר למצב של היפרטונוס – שרירים מכווצים מדי. עם זאת, לא ידוע אם מדובר במצב כרוני, בתולדה של תגובה לכאב או בציפייה פסיכולוגית לכאב שאמור להגיע. "בכל מקרה", היא אומרת, "היפרטונוס הוא חלק בלתי נפרד מרוב הבעיות של כאב בעת חדירה".
רוזנבאום מצטטת חוקרת איטלקייה, ד"ר אלכסנדרה גרזניטין, שהדגימה בכנס האחרון בסרט וידיאו מטופלות שסובלות מכיווץ לא רצוני של הנרתיק, כך שלא ניתן לקיים איתן יחסים. כשביקשה מהן לשחרר את שרירי הנרתיק, הן כיווצו אותם עוד יותר, עד לחסימה, למרות שהבינו את הוראתה. הנשים האלה דיווחו, אגב, גם על עצירות, ואכן מחקרים קושרים בין וגיניסמוס וכאבי חדירה לבין בעיות עצירות וקושי במתן שתן.
קצת פיזיולוגיה. שרירי הנרתיק הם חלק משרירי רצפת האגן, ששומרים על איברי האגן מפני צניחה. שרירי הנרתיק עשירים בעצבוב ובכלי דם, ויש להם יכולת אלסטית גדולה. בעת גירוי מיני מתארך ומתרחב הנרתיק והופך למעין מיכל שמתאים את עצמו לגודל הפין. מדובר במאסה שרירית עבה וחזקה, שיש לה תפקיד רב משמעות בזמן אורגזמה.
"לפני שמטפלים בטכניקות מתחום הפיזיותרפיה", מדגישה רוזנבאום, "כל אישה צעירה שמתלוננת על כאבים בזמן קיום יחסי מין צריכה לשלול בצורה מדוקדקת סיבות גופניות ולבצע גם בירור של המערכת הזוגית, כדי להעריך את מצבה הרגשי של המטופלת ויחסיה עם בן זוגה".
- מה גורם לכאב בעת חדירה?
"וגינסמוס (שממנו סובלות כ-15% מכלל אוכלוסיית הנשים), דלקת בנרתיק, וסטיבוליטיס (דלקת מבוא העריה ראשונית או משנית), שרידי קרום בתולים, דיספראוניה (כאב אך ורק בחדירה), ירידה בסיכוך הנרתיק, השפעת תרופות נגד יתר לחץ דם וסוכרת וסיבות נפשיות פסיכודינמיות או זוגיות".
- כיצד מתבצע הבירור בעת תלונה של אישה על כאב בעת חדירה?
"ראשית, אני בודקת עם המטופלת היסטוריה משפחתית. גם אם היא עוברת מגינקולוג לגינקולוג, עדיין לא שאלו אותה על החינוך שקיבלה, על העכבות הנפשיות שלה, על פחדיה מפני מגע בגופה או על רגשי אשם בנוגע למיניות. מנגנון של בקרה עצמית גורם לאישה להיות בעמדת שמירה, שמונעת ממנה לבטא את הארוטיקה שבה.
"אחרי שיחה ראשונית אני שואלת איפה בדיוק הכאב שהיא חשה, האם הוא מתרחש בהתעלסות או רק בחדירה או לקראת אורגזמה. האם זה כאב עצבי או כאב שרירי, האם מדובר בכאב כרוני, או רק כשמתקרבים אליה מינית. כיוון שבדרך כלל נשים נוטלות על עצמן את רוב האשמה, אני שואלת על תפקודו של הבעל, לבדוק מה חלקו בקושי שלה.
"אני לא מניחה מראש שהיא יודעת הכל. שאלותי נועדו להבהיר את התמונה. ככלל, טעות היא לחשוב שכולם יודעים הכל על תפקוד מיני, זה פשוט לא נכון. מגיעות אלי נשים משכילות ומתוחכמות, שלא מכירות את המבנה האנטומי של איבר המין שלהן ולא מודעות לנקודות הרגישות שלהן. די לפעמים להסתכל על שפת הגוף, על הצורה שבה אישה יושבת, על הדרך שבה היא נושמת, כדי לפענח את החשש שלה מפני מגע אינטימי.
"בשלב השני אני מציגה מולה מראה גדולה ומבקשת שתצביע איפה הכאב שלה ואיפה נעים לה, ואז אני מגיעה לבדיקת שרירי רצפת האגן. אני בודקת את המרקם ואת הסימטריה שלהם ואת צורת השימוש שהאישה עושה בשריריה – האם היא יודעת לשחרר, האם היא מושכת הכל פנימה, או יודעת לדחוף החוצה.
"אני גם מפעילה מכשיר ביופידבק, שמוחדר לנרתיק ומראה על מוניטור את יכולת כיווץ שרירי האגן והנרתיק. באותה עת אני גם בודקת את מצב הלחלוחית. כשאני מקבלת את כל התמונה, אני מבצעת הערכה וקובעת מטרת טיפול. בדרך כלל הבקשה היא 'שלא יכאב לי כל הזמן', 'שלא ישרוף לי', 'שאצליח ליהנות פעם מהמין', 'שאוכל להחדיר טמפון בלי כאבים'.
"במקביל לטיפול הפיזיותרפי, שבמהלכו המטופלת מתבקשת להימנע מיחסי מין, אני גם מדריכה אותה לעשות רבע שעה ביום אמבטיה עם שמן לבנדר, שנמצא מרגיע מאוד כאב במבוא העריה ומשכך את הצריבה".
- מדובר בטיפול זוגי?
"מדובר בטיפול תומך של 45 דקות, שממוקד בנשימה ובהרפיה ובשורה ארוכה של תרגילי אגן. אין צורך בליווי של בן זוג לטיפול, אבל יפה בעיניי כשבן הזוג מגיע ואף שותף בהחדרת הדיילטורים. במהלך הטיפול האיברים האינטימיים הופכים לידידותיים למטופלת והיא אליהם. יש כל כך הרבה נשים שמנותקות רגשית ונפשית מאיבר המין שלהן, כך שיש המון עבודה בסיור ההדרכתי הזה".
לפנייה לכתב/ת 
