להשיב את כבודם
אני קורא למשרד הביטחון ול"ארגון נכי צה"ל" לקום סוף-סוף ולעשות מעשה. לשקם במקום לחבל, לעזור במקום לטרטר, לעודד נכים למצוא עיסוק במקום לצרוך תרופות
"אין בשביל מה לקום בבוקר". את המשפט המחריד הזה שמעתי ואני שומע מנכים רבים כבר מספר שנים. נכים אלה אינם מסוגלים לעבוד, או ש'מטעמי נוחות' (של אגף השיקום) הוכרזו על-ידי משרד הביטחון כמי שאינם ברי שיקום, ולא מוצאים את מקומם בחברה הבריאה. התעסוקה שלהם, נושא קריטי וחשוב מאין כמותו, נותרת מוזנחת הן על-ידי אגף השיקום והן על-ידי "ארגון נכי צה"ל".
אם הם בכלל מצליחים לישון בלילה, חלק לא מבוטל מנכים אלה מוצאים עצמם מסתובבים כל היום, מי ברכב ומי ברגל, ללא מטרה מוגדרת כלשהי. חלקם מתמכרים באופן מוגזם לתרופות, אחרים ישנים שעות רבות, ורק כמה מהם מצליחים למצוא לעצמם מקום בסדנאות שיקום.
הייתי רוצה לספר על קבוצת נכים שהכרתי. כולם אנשים אינטליגנטים, כל-אחד מהם עולם בפני עצמו, בעברם עשייה מרובה של עבודה וניהול עסקים, וכן תרומה משמעותית לחברה ולעצמאותם הכלכלית. אבל ממש כמו בסרטים, כרעם ביום בהיר יום אחד חרב עליהם עולמם. הם נפגעו בזמן השירות הצבאי או שמצבם הוחמר מסיבה כלשהי, והפכו פתאום לחסרי אונים, תלויים בחסדי אחרים. כבודם נפגע, ועליהם להתמודד עם הבושה ועם ההרס הכלכלי, החברתי והמשפחתי.
בדחילו ורחימו הם מגיעים לאגף השיקום כדי לבקש עזרה בשמירת המעט שנשאר, כדי לעצור את ההידרדרות. אבל אז מתחילה חגיגת הביורוקרטיה. עוברים שבועות, חודשים, לפעמים שנים. הנכה מתמוטט נפשית, מטופל תרופתית ורפואית, המשפחה מתפרקת והשבר הכלכלי גדל.
כתוצאה מהמצב שנוצר גדלות הוצאות האגף על תרופות, אשפוזים וועדות רפואיות מיותרות, שמתכנסות רק כדי שהנכה לא ימשיך להידרדר. אבל מאוחר מדי. אנשים שעדיין מסוגלים לתרום לחברה הופכים לחסרי תועלת בעיני עצמם ובעיני אחרים. אנרגיה וכספים רבים מתבזבזים, אבל הרס הנכה ומשפחתו הולך וגדל כמו כדור שלג.
אני מכיר כמה נכים שהצליחו למצוא עיסוק או תחביב שיכול לשפר מעט את איכות חייהם, אבל חוששים מה יגידו. אולי יורידו את אחוזיי נכותם, בתואנת שווא שבריאותם 'השתפרה'? אולי יחשדו בהם שהם מתחזים? וכך, במקום שהנכה ישקם את עצמו ויתחיל לחיות חיים בריאים ומאושרים יותר, הוא חייב לחיות בפחד.
אני קורא למשרד הביטחון ול"ארגון נכי צה"ל" לקום סוף-סוף ולעשות מעשה. לשקם במקום לחבל, לעזור במקום לטרטר, לאפשר ולעודד נכים למצוא עיסוק במקום לצרוך תרופות. ליזום ולעודד לימודים, תחביבים, התנדבות או עבודה חלקית.
תנו להם הזדמנות להחזיר את כבודם האבוד, ואז כולם יצאו נשכרים. הנכים יהיו מאושרים יותר, עסוקים בעיסוקים חיוביים במקום למצוא לעצמם תחלואים שונים ולחפש אחר זכויות אבודות. משפחות הנכים יזכו לרגיעה רבה יותר וישמחו באושרו של אב המשפחה, אגף השיקום יחסוך כסף רב, ואני מאמין שגם עובדיו יהיו מרוצים יותר כאשר ישבחו אותם במקום להלין עליהם. יש נכים שרוצים לקום בבוקר עם שיר בלב. גם להם מגיע.
- מוטי פלד הוא פעיל חברתי ומנהל פורום נכי צה"ל
באתר נענע
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
