מחנכים (רק) את החינוכית
הרשות השנייה השעתה שתי תוכניות של הטלוויזיה החינוכית בגלל שנחשף כי מתבצע בהן פרסום סמוי, בניגוד לכללים. אז למה היא עוצמת עיניים מול ההפרות החוזרות ונשנות של ערוץ 10 וזכייניות ערוץ 2?
נתחיל בעובדות: התוכניות "תיק שיווק" ו"המועדון", המשודרות בטלוויזיה החינוכית, דרשו אלפי דולרים עבור אייטמים מערכתיים כביכול שלמעשה יפרסמו מוצרים מסחריים. חמור ולא אתי, אבל בעברית קוראים לזה פרסום סמוי (ובברנז'אית: תוכן שיווקי) - דבר הרווח במחוזותינו. הבעיה עם התוכניות הללו היתה שהדבר נחשף השבוע בכלי התקשורת, ובעקבות זאת החליטה הרשות השנייה להשעות את שידורן עד "למיצוי בדיקה בנושא".
ואני תוהה מה יש לבדוק פה. פרסום סמוי חי, נושם ובועט בתוכניות טלוויזיה רבות ובפריים טיים, ולא רק בתוכניות זניחות בטלוויזיה החינוכית. אז נכון - הרשות עושה את עבודתה במקרה זה: פרסום סמוי אסור על פי הכללים שלה, ומי שעובר על כך אמור להיענש. אבל למה היא התלבשה דווקא על החינוכית ובאקט ענישה כל כך חמור? מה עם קשת, רשת וערוץ 10?
מי שניסתה לנמק זאת היתה חברת מועצת הרשות השנייה, רחל פרימור, שכתבה ליו"ר הרשות, נורית דאבוש, מכתב חריף באלו המלים: "טשטוש התחומים בין פרסומת סמויה לבין תוכן עיתונאי, הנדרש להיות אובייקטיבי ועומד בכללי האתיקה המקצועית הנדרשת, מצביעים על היעדר נורמות של אתיקה מקצועית והפיכת המסך הציבורי של הטלוויזיה החינוכית למחלבת כספים עבור מפיקים פרטיים תוך גניבת דעתם של הצופים".
אכן, מלים כדורבנות. כמה חבל שאת המכתב הזה לא כתבה פרימור גם בעקבות פרסומים סמויים לא פחות שהיו בתוכניות של גופים קצת יותר חזקים, כמו קשת למשל. רק לפני כשבועיים פורסם ב-ynet כי בתוכנית עתירת הרייטינג "נולד לרקוד" הציע צביקה הדר לרקדנים, כאילו במקרה, בקבוק מים מינרלים של מי עדן. מי עדן, לגמרי לא במקרה, נותנת חסות לתוכנית. ואם זה לא גניבת דעת של הצופים איני יודע גניבת דעת מהי.
אבל מה עשתה הרשות השנייה בעניין מי עדן? בתשובה לפניית ynet נמסר כי "הנושא בבדיקה". הנחה אופטימית שלי היא שברשות עדיין בודקים את העניין. הנחה ריאלית יותר היא שזה לא ממש הזיז לה. מכתב, יש להניח, לא נשלח למנכ"ל קשת, אבי ניר, והרקדנים של "נולד לרקוד" - תרשו לי לנחש - יוסיפו לפזז על המרקע שלכם כל מוצאי שבת. כי מי מעז להתעסק עם קשת.
לכן, השעיית התוכניות של החינוכית על ידי הרשות השנייה היא לא יותר מאשר סוג של מס שפתיים, הפגנת שרירים כלפי החלש, או כמו שאמרנו בילדותנו: לא כוחות. כי אי אפשר לעצום עיניים מול ההפרות החוזרות ונשנות של ערוץ 10, קשת ורשת, ובמקביל להעניש בצורה חמורה את החינוכית.
מה שהרשות צריכה לעשות זה לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסה, ולאשר - במגבלות מסוימות - פרסום סמוי בתוכניות טלוויזיה. בדיוק כמו שעשה יורם מוקדי, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין. אמנם זה הליך מצער מבחינת הצופים, אבל הרשות השנייה לא יכולה לנצח את המגמה הזו שמתרחשת בכל העולם ואף הולכת ומתעצמת. בטח לא כאשר היא עצמה לא אוכפת את החלטותיה שלה.
