ביקורת: Age of Empires III
עד שכבר מגיע RTS חדש לאזורנו, מסתבר שהוא כמעט ולא סוטה מכל הנורמות של הז'אנר. אך אפילו שבסרט הזה כבר היינו, משחק כמו Age of Empires 3 עוד לא ראינו
שש שנים תמימות לאחר קודמו בסדרת משחקי האסטרטגיה בזמן אמת המצליחה, מגיע אלינו לבסוף Age of Empires 3, ובאתמתחתו חידושים לרוב. אלא מה, אלו אינם מתעלים בהרבה מעל המאמצים שבצעה הפיצרייה השכונתית שבקרבת ביתי כדי למשוך עוד לקוחות:
משלוחים חינם, תוספות בצד, עובדים זרים ויעילים ומראה מפתה.
ובכל זאת, פיצה, כמו סדרת Age of הוותיקה, תמיד תהיה פיצה – כלומר, עסיסית, טעימה, וכנראה אף פעם לא נמאסת.
לא כדאי להספיד
כאן נגמרות נקודות הדמיון בין AoE3 לפיצה. אם נשים לרגע את הפיצה בצד, ונתפנה לשחק, נגלה כי משחקה החדש של Ensemble Studios מחדש הרבה פחות ממה שהיינו מצפים לאחר תקופה כה ארוכה.
השינוי הראשון, והמתבקש ביותר, הוא בעידן שמסביב. היפרדו מהחרבות וברכו היטב את חבריכם הטוב החדש: אבק שריפה! אווירת המשחק משתנה וכוללת כעת רובים יעילים וארטילריות רבות עוצמה.
אך עדיין אל תספידו את החרבות והחניתות, מכיוון שכמו תמיד, AoE3 יוביל אותנו דרך מספר תקופות עולם וטכנולוגיות: החל מ"עידן הגילויים" (Age of Discovery) ועד לעידן התעשייתי (Industrial Age).
האירופים יוצאים לעולם החדש
מחפשים עילה למלחמה? אין בעיה. אירופה, מסתבר, אינה מספיק טובה לכמה מהאירופים, שבסופו של דבר מחליטים לצאת ל"עולם החדש", הלא הוא יבשת אמריקה. עלילת המשחק מחולקת לשלושה חלקים: מורגן בלאק המלטזי, אחד מאבירי סנט ג`ון, בעודו מנסה להגיע לעולם החדש; נכדו ג`ון שנקלע למלחמת שבעת השנים; ונכדתו של הנכד, אמליה, מנהלת חברת רכבות המנסה להתרחב מערבה. מחוץ לקמפיין זה, שכולל 24 משימות, נוכל לשחק גם במשחקי Skirmish נפרדים כנגד המחשב או שחקנים אחרים, בהם נוכל לשלוט על אחד מ-8 עמים אירופאים שונים.
ד"ש מהבית
חלק נכבד מהעם המלטזי אמנם נשלח לעולם החדש על פני מרחקים של אלפי קילומטרים על מנת שנשלוט עליו בשלל עלילותיו שם, אבל זה לא אומר שעיר הבית – במקרה הזה, מלטה – שכחה מקיומו. כאן אנו מגיעים לחידוש המרכזי של AoE3, ערי הבית.
בכל רגע במשחק ניתן לעבור לצפות במסך עיר הבית, שכולל תצוגה מפורטת ודינמית על נמל העיר הבירה – על שלל אזרחיה, מבקריה וספינותיה, ואפילו מבט על בדרן הג`אגלינג המקומי (אותו ניתן להחליף, למרבה המזל, בבדרן מסוגים שונים). אך לא תמיד יהיה לכם מה לחפש במסך זה.
למעשה, העיר הבירה תעניין אתכם רק כשתצטרכו ממנה משהו, ואת התמיכה הזו תוכלו לקבל רק אחת לכמה דקות בממוצע. אז מה ניתן לקבל מהעיר הבירה? הרבה דברים: מתיישבים-פועלים (Settlers), יחידות לחימה, משלוחי זהב, עצים, שדרוגי יחידות, בונוסים שונים ועוד כהנה וכהנה ווריאציות של העצמים הנ"ל. אה, וכמובן שאפשר לקבל גם מנות אוכל (מי אמר משלוחים חינם?).
משלוחים אלה אמנם לא עולים לכם גרוש, אבל זה לא אומר שהם אינם דורשים כל עבודה מצדכם. המשלוחים יגיעו רק לאחר שתאגרו מספיק נקודות נסיון. נקודות אלו נאגרות ללא הרף, בתמורה לכמעט כל דבר שאתם עושים: בונים יחידות ובניינים, הורגים יחידות אחרות, מוצאים אוצרות ומשלימים משימות ביניים על המפה. נקודות הנסיון מספקות את המשלוחים מעיר הבית, ואחת לכמה זמן, גם משדרגות את העיר הרחוקה (יופי, התוספות בצד!).
השדרוגים מאפשרים לכם לקבל סוגי משלוחים חדשים וחזקים יותר, למרות שאת רובם תוכלו לקבל רק פעם אחת במשחק, זאת לעומת משלוחי הכלכלה הבסיסיים אותם ניתן לקבל מספר בלתי מוגבל של פעמים. כאן נכנס הצורך בשיקולים ארוכי טווח: את בחירת השדרוגים ניתן לבצע רק לאחר סיום משימה, וסוגי המשלוחים שנבחרו יהיו זמינים לאורך כל שאר הקמפיין שלכם.
באופן דומה, בריבוי משתתפים ישמרו נקודות הנסיון ורמת העיר שלכם על גבי השרתים, כך שתצברו כוח ממשחק למשחק. מבחר המשלוחים די רחב, ישנם סוגים שונים (במעט) לכל עם, וניתן לבחור מראש רק עד 20 סוגים שונים כאלו לפני כל משחק, כך שסביר שלא יהיו הרבה מפגשים בין שני שחקנים עם סוגי משלוחים זהים.
כיבוש בדרכי נועם
חידוש נוסף למהלך המשחק הוא קשר עם התושבים המקומיים – כמו, למשל, האינדיאנים. המשתתפים במשחק מתחרים למעשה על הקשר עם המקומיים,
ברית שנכרתת בפשטות על ידי בנייה של עמדת מסחר ליד כפריהם.
ברית שכזו תורמת לכם כוח לוחם נוסף, אפשרות לאמן יחידות מקומיות נוספות ולבצע שדרוגים המיוחדים למקומיים, ואם בניתם עמדות מסחר לאורך נתיב שלם במפה והצלחתם לשמור עליהם מאויביכם – תקבלו גם משלוחים של נקודות ניסיון או אמצעים אחרים (אכן, עובדים זרים הם יעילים).
ערי הבית ומערכת שדרוג המשלוחים מוסיפות צד אסטרטגי נוסף במשחק, ובריבוי משתתפים הן מאפשרות לייחד את צורת המשחק של כל שחקן (גם אם זה אומר שהוא לא ירצה להחליף עמים, מכיוון שעדיף לו לשפר ולשדרג עיר בירה של עם אחד בלבד) וליצור סגנון משחק אישי.
גם התושבים המקומיים מוסיפים דרך נוספת להתחזק במפה, ויוצרים חיכוכים מעניינים נגד העמים האחרים במפה. אלא שכאן, פחות או יותר, נגמרים החידושים של AoE3.
דבקות למסורת
מכאן, נעבור לחלק המצער יותר של המשחק: השגרה המוכרת. המקרה הבא יראה לכם מוכר הרבה יותר מדי: במהלך אחת המשימות, המטרה הסופית שלי הייתה – למרבה המקוריות, ובצורה נפוצה למדי – להשמיד את בסיס האויב. הקמתי צבא ושלחתי אותו אל מעבר לחומות האויב.
לאחר שהשתמשתי בארטילריה כבדה כדי להוריד את מגדלי השמירה והחומות ולהיכנס לשטחם, הצבא הגדול של האויב הגיע בקבוצה גדולה ונלחם בי. כל הפרשים, קשתים, רובאים ולוחמים מצאו את מותם בקרב, ולי לא נותר אלא לצפות בהם. לאחר רגעים ארוכים וקשים, מצאתי את עצמי קרוב למטרה – אך ללא צבא. טענתי את השלב מחדש, והפעם חיכיתי דקות ספורות נוספות כדי לבנות מספר רב יותר של יחידות. שוב הבאתי את הצבא אל האויב, שוב לא עשיתי הרבה מעבר לצפייה בהם לוחמים, והפעם, הפלא ופלא, נצחתי. או במילים אחרות: בכל הנוגע למערכת הקרב והכלכלה, שום דבר לא השתנה.
גם הפעם נתחיל את המשחק עם מתיישבים ועובדים שישיגו לנו עצים זהב ואוכל, נבנה Barracks ובניינים קרביים אחרים כדי להתחיל להקים צבא, ונאלץ לבנות בתים נוספים כדי לאפשר את גדילת הצבא. גם הפעם נצטרך לאזן בין מיקרו ניהול של אותם המתיישבים, שדורשים שנראה להם בכל פעם מיקום חדש של משאבים לאחר שכילו את המיקום הקודם, לבין מיקרו ניהול של הלוחמים.
גם הפעם נאזן את משאבינו בין אימון יחידות נוספות לבין שדרוגן, ושדרוג יעילותם של דברים נוספים בעיר. אז נכון, יש עוד מספר דברים חדשים במשחק: היכולת לאסוף אוצרות המפוזרים במפה ונשמרים בידי יחידות עוינות, היכולת לאמן עד חמש יחידות במקביל (אפילו אם התחלתם באימון של יחידה אחת והוספתם עוד ארבע לפני תום האימון, כולן תצאנה במקביל וללא הארכת זמן) או יחידת החוקר שמתחילה איתכם כל שלב ואינה יכולה למות. כל אלו מגוונים את המשחק והופכים אותו למעניין יותר מהקודמים בסדרה, אבל בסופו של דבר, זה שבונה את הצבא מהר יותר, ינצח.
המשחק מרובה המשתתפים אומנם מגיע עם ממשק נוח למדי המקל על מציאת משחק פנוי, אך הוא סובל מהבעיה שהוזכרה לעיל.
הקמפיין לשחקן היחיד סובל מיותר מדי משימות שמסתיימות בהשמדה בנאלית של בסיס האויב (ראוי לציין שישנן גם לא מעט משימות מקוריות יותר).
גם האינטליגנציה המלאכותית של האויב השתפרה לטובה, ומשתמשת בקבוצות תקיפה גדולות ומאתגרות, אך עדיין לא מצליחה לטפל, למשל, בפועלים סוררים שמגיעים בתמימות לשטח שלך כדי לתפוס איזה חזיר, או להפך. שני מצבי המשחק ממכרים ומהנים בדיוק כמו המשחקים הקודמים בסדרה, אבל האם אין מקום לחדש את הז`אנר לאחר שש שנים ארוכות, ולתקן את הבעיות המוכרות של ז`אנר האסטרטגיה בזמן אמת?
חגיגה לעיניים
החידוש המלהיב ביותר, בסופו של דבר, הוא המראה המפתה של המשחק. AoE3 הוא נכון לעכשיו משחק ה-RTS המרשים ביותר בשוק. לא מדובר רק ברזולוציה הגבוה של הקרקע, תוואי השטח, היחידות והבניינים, שמפורטים ברמות גבוהות מאוד, וגם לא רק בטקסטורת ותנועת המים, שהיא המרשימה ביותר שראיתי במשחק מחשב מזה זמן רב.
הדבר המרשים ביותר הוא האנימציה בקרב: הבניינים והספינות שהולכים ונשברים, חלק אחר חלק ופיסת עץ אחר פיסת עץ, כבר מהפגיעה הראשונה בצורה מציאותית מאוד; היחידות שמשליכות לפידים על בניינים כדי להרוס אותם, בניגוד לשימוש ב"התקפה הרגילה" של היחידה במשחקים אחרים; יחידות הארטילריה שמטעינות את התותח בפגז באיטיות ובפירוט יוצא מן הכלל; חלקיקי האבק הנוצרים מבניינים קורסים ועוד הרבה, הרבה דברים קטנים שהופכים את המשחק ב-AoE3 לחוויה יוצאת מן הכלל לעינכם.
לאווירה זו מצטרף בצורה סמלית בלבד הקול, שכולל את שלל קולות הלחימה ומעת לעת גם נעימות מתאימות, אך אינו מרשים יתר על המידה.
האם כל זה מספיק?
כאן נכנס שיקול הדעת האישי שלכם. AoE3 לא תיקן אף אחד מבעיות הז`אנר, וכל שעשה הוא הוספה של אפשרויות שוליות, גם אם טובות, למשחקיות שלמעשה נשארה זהה. הוסיפו לכך גם גרפיקה מרשימה מאוד, שתורמת ליצירת חוויה מהנה. אם אתם חולים על סדרת AoE3, או שמעולם לא ראיתם במה מדובר – זה אמור להספיק. בכל מקרה אחר, אולי עדיף לפזול לז`אנרים אחרים ולנסות משהו חדש.
הכתבה התפרסמה במקור באתר vgames.co.il
לפנייה לכתב/ת 
