מחאת הפלאחים

חקלאי דרום קוריאני פיקח יודע שמחאה שלא הולכת בכוח, הולכת ביותר כוח. זהו הרושם שנוצר בעקבות שורת ההפגנות שנערכו בסוף חודש דצמבר האחרון בהונג קונג, במסגרת המחאה הקולנית נגד ועידת ארגון הסחר העולמי שהתקיימה במושבה הבריטית לשעבר. ככל שנמשכו הדיונים וככל שנציגי המדינות השונות לא הגיעו לסיכומים, כך גברה המחאה בקרבת אולם הקונגרסים הענק בו נערכו השיחות.

שעות ספורות לפני ישיבת הנעילה המתוכננת, הפגנות האיכרים הגיעו אל פתחו של האולם. קולות המפגינים והתופים שלהם נשמעו למרחקים. בעיצומה של ההפגנה נכנסתי לאולם הדיונים לכמה רגעים כדי לחוש את האווירה שם, לבדוק האם נעשה דבר מול 'האיום המתקרב'. באולם גברה הפאניקה ככל שהמפגינים התקרבו אל 'קו ההגנה האחרון': גדרות מתכת בגובה ארבעה מטר.

מההפגנות שערכו אותם איכרים או חבריהם בוועידה הקודמת, שהתקיימה לפני כשנתיים בקנקון שבמקסיקו, למדתי שאין גדר העומדת בפני הפלאחים הדרום קוריאנים. שאלתי בתמימות את אחד ממפקדי המשטרה ששהו בתוך הבניין "מהן התוכניות במידה ו...". "אין לנו תוכניות מגירה", הוא השיב בכל הרצינות. "לא חשבנו שהם מסוגלים להגיע לפתח האולם. ממילא לא ניתן לתכנן דבר מול הנחשול הקוריאני. הונג קונג למודה הפגנות, אבל בעשרות השנים האחרונות לא נתקלנו במפגינים כה נחושים שאין להם פחד".

בסופו של דבר המפגינים לא הגיעו אל הבניין. הם נהדפו בפתחו וכמעט 1,000 מהם, רובם דרום קוריאנים, חלקם אינדונזים ופיליפינים, נעצרו. עשרות אחרים נפגעו ממכות. בין העצורים: קומץ איכרים מאמריקה הלטינית, אירופה ואמריקה הצפונית. רוב מנהיגי "ויה קמפסינה" (דרך האיכרים),

תנועת איכרים שכמעט ואינה מוכרת במזרח התיכון, אך בשנים האחרונות הפכה לאחד הארגונים הפעילים במאבק נגד הגלובליזציה, נעצרו אף הם.

לתנועה הבינלאומית, המאגדת מאות ארגוני איכרים באסיה, אפריקה, אמריקה הלטינית, צפון אמריקה ואירופה, עמדות פוליטיות ברורות למדי, והיא נוהגת להפגין את עוצמתה בהזדמנויות רבות. אחד ממנהיגיה הבולטים, הצרפתי ז'וסה בובה, אמר מפורשות למפגינים כי "השרים ונציגי המדינות הרשמיים המשתתפים בדיונים אינם מייצגים את העמים. הם מייצגים קומץ של בעלי הון וחברות רב-לאומיות. כל תכלית הדיונים הנערכים בהונג קונג היא להוציא עוד רווחים על חשבון האיכרים והעובדים. העם הפשוט הוא שמשלם את מחיר הגלובליזציה".

אז מה קרה שם?

טכס נעילת ועידת הארגון נדחה מספר פעמים בימיה האחרונים. חילוקי הדעות לא אפשרו להגיע להסכמה אפילו על מועד המקובל על כל הצדדים. המארגנים החליטו לבטל את הזמנת הארגונים הלא-ממשלתיים לטכס כי חששו מקיום הפגנות בתוך האולם, כפי שקרה בתחילת הדיונים. אבל חילוקי הדעות היו עמוקים יותר. קבוצת מדינות העולם השלישי, בהנהגת ברזיל, הודו, סין ואינדונזיה, הביעו שוב ושוב התנגדות קולנית לרצון מנהיגי המדינות הקפיטליסטיות הגדולות להכתיב את תוכן הסיכום ומועד ביצועו.

מה רצו שני הגושים הקפיטליסטים הגדולים? קודם כל את פתיחת השירותים המקומיים והממלכתיים לתחרות במדינות הדרום (או בשפת היומיום: הפרטת השירותים הממלכתיים לטובת החברות הרב-לאומיות) - ושמירת על הסובסידיות לחקלאות (כ-350 מיליארד דולר לשנה). מדינות הדרום סירבו לקבל את שתי ה"ההצעות הידידותיות" (כפי שכינה אותן נציג הסחר של ארצות הברית).

בסופו של דבר, הוחלט לבטל את הסובסידיות "בהדרגה" עד סוף שנת 2013, כשחלק לא מבוטל מהן יצומצם באופן "משמעותי" עד 2010. לגבי שאלת פתיחת השירותים הממלכתיים והמקומיים לתחרות, סוכם כי יבוטלו

מכסי הדרום בכל הנוגע לייבוא מוצרי תעשייה מהצפון - אבל בלי לקבוע תאריך. בכל הנוגע לשירותים סוכם כי יש להמשיך במשא ומתן. במילים אחרות: סוכם שאין הסכמה.

בעיתונות הכלכלית בארצות המערב הוצג ההסכם כ"הצלחה גדולה, לנוכח סכנת התמוטטות הסכמי הסחר שהוגשו עד כה". העיתון הליברלי "לה מונד" אף כתב במאמר המערכת כי מדינות העולם השלישי שיפעלו שלא בהתאם לסיכומים "יפגעו בעתידן". עוד דרש העיתון "לרסן את הארגונים הלא-ממשלתיים, איגודי העובדים ותנועות החקלאים הדוחפים את מדינות הדרום לעמדות קיצוניות שלא לטובתן".

ומהי עמדת ישראל הרשמית?

לוועידה הגיעה משלחת מכובדת של אנשי משרד התעשייה והמסחר, ובראשה אהוד אולמרט. כידוע, ישראל הרשמית מתנגדת למתן פומבי של עמדותיה בפורומים הבינלאומיים העוסקים בגלובליזציה. משרד התעשייה והמסחר אף מתנגד להצעת חוק שהגיש ח"כ עיסאם מח'ול, בדבר אישור הכנסת להסכמים אלה וקביעת מנגנוני פיקוח ציבוריים על אותם ההסכמים. כך שגם הפעם לא הופתענו שלא היתה כל אפשרות פורמלית להכיר מקרוב את עמדותיה של ישראל.

יצוין שמדינות אחרות כללו במשלחותיהן הרשמיות נציגי איגודים מקצועיים וארגונים לא-ממשלתיים. ארצות הברית ורוב מדינות אירופה נהגו לקיים מידי יום תדרוך פומבי עבור נציגי הארגונים הלא-ממשלתיים בנוגע לעמדותיהן הרשמיות, ולעדכון על הנעשה במשא ומתן. מפגשים אלה היו פתוחים וגם פעילים ממדינות אחרות השתתפו בהם. לא כך ישראל, שמתעקשת לא למסור כל פרט.

ולכן, אין מנוס מלהתייחס לעמדותיה של ישראל כפי שבאו לידי ביטוי בעת נאומו של אולמרט בישיבת המליאה. עמדות אלה מאכזבות ודומות עד מאוד לעמדותיה של ארצות הברית כמעט בכל נושא. יחד עם זאת, הדגיש אולמרט שמדינת ישראל מוכנה לפתוח את "שוקיה לתחרות זרה" אף בטרם יוגש הסכם בין כל חברות ארגון הסחר. במילים אחרות: ישראל מוכנה לצעוד בראש מחנה המפריטים עוד בטרם המחנה החל לצעוד. זו היתה עמדתו גם בוועידה הקודמת, שנכשלה, בקנקון.

אגב, שני נאומיו של אולמרט דומים מאוד, ואין זה מפתיע. לממשלת הליכוד-עבודה-קדימה על גלגוליה הרבים, יש מדיניות עקרונית ועקבית מאוד בכל הנוגע להעמקת שילובה של ישראל בגלובליזציה הקפיטליסטית. הדוחות הרבים אודות העוני שפורסמו בשבועות האחרונים רק מוכיחים כמה כבד המחיר שמשלמים העובדים והמובטלים במדינה בעקבות מדיניות זו.

שלוש סתירות, מאבק אחד

על רקע חילוקי הדעות בתוך הוועידה והמחאה מחוצה לה, גובר בכל העולם המאבק בגלובליזציה ובתוצאותיה החברתיות והסביבתיות ההרסניות. כך למשל בעת ביקורו של בוש בארגנטינה בחודש דצמבר האחרון שבתו המורים ועובדי המדינה, נערכו הפגנות בכל עריה ועיירותיה ונערכה אסיפה בהשתתפות של כ-50,000 איש ("פסגת עמי אמריקה הלטינית"). במהלך האסיפה הכריז נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס על מותה של הצעת ארצות הברית להקים אזור סחר חופשי, על העמקת המאבק בקפיטליזם ובגלובליזציה - ובזכות הסוציאליזם.

כמוהו, כמה מהנשיאים שנבחרו לאחרונה במדינות דרום אמריקה, בהם נשיא בוליביה החדש אבו מוראלס, נשבעו להילחם בגלובליזציה. ואילו מארגני הפורום החברתי העולמי שיתכנס בשבוע הקרוב בבמאקו (מאלי) שבאפריקה, מתכננים לארגן המחאה נגדה בכל היבשת, ממצרים בצפון ועד דרום אפריקה בדרום.

האם ניתן יהיה למגר את הגלובליזציה הקפיטליסטית? מוקדם לקבוע את מותה, אבל יש להכיר בשלוש הסתירות המקוננות בה:

- הסתירה הגוברת בין הארצות הקפיטליסטיות הגדולות, בייחוד בין ארצות הברית לאיחוד האירופאי: חלפו הימים בהם אמריקנים ואירופאים פעלו על-פי עקרון של "שמור לי ושמור לך". עתה, כל-אחת משתי המעצמות פועלת להגנת האינטרסים שלה, גם על חשבון השנייה.

- הסתירה הגוברת בין ארצות הפריפריה הקפיטליסטית לשני הגושים הגדולים: לסתירה זו ביטויים פוליטיים-כלכליים גלויים כגון גוש "21 המדינות", אבל גם ביטויים אחרים, כמו הניסיון לשבור את החרם האמריקני על קובה. בשנתיים האחרונות ונצואלה וסין העממית היו לפרטנריות סחר החוץ העיקריות של קובה, שמקבלת נפט זול מוונצואלה ואשראי ומוצרים תעשייתיים מסין.

- הסתירה שלא ניתנת לגישור בין העמים והעובדים בכל העולם לבין הגלובליזציה הקפיטליסטית: לסתירה הזו אלף ואחד ביטויים בכל שטחי החיים, בייחוד בשטח הפוליטי והמאבק היומיומי. כאן נוצרות בריתות בין ממשלות לפעילים (כמו העצרת המשותפת של ממשלת ונצואלה ומפגיני השמאל בארגנטינה), ובין תנועות חברתיות ממדינות שונות ובהן אף מדינות הליבה והפריפריה הקפיטליסטית. לתנועות העובדים ולאיגודים המקצועיים מקום מרכזי במערך אנטי-גלובלי ובלתי פורמלי זה.

גם בעקבות כישלון ועידת הונג קונג מוקדם להספיד את הגלובליזציה. אבל יש לעקוב מקרוב אחרי התמורות בתוך המחנה הגלובלי, ולהבין שדבר מה קורה במסגרת הניסיונות הבלתי-פוסקים להעמיקה עוד ועוד.

• אפרים דוידי, המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית וחבר הנהגת ההסתדרות, השתתף בוועידה האלטרנטיבית שהתקיימה בהונג קונג במקביל לכינוס ארגון הסחר העולמי

• מחר (חמישי) ב-17:00 ייערך ב מרכז השל מפגש סיכום של הכינוס, בו יתארחו דוידי, יעל ארמי מעמותת "קול האישה" ותמר קינן מארגון "ידידי כדור הארץ". הכניסה חופשית