ילדים - לעבור אחורה
צריך לזכור כלל זהב מבית היוצר המופלא של הטבע: קודם היית את, אחר כך חברת לגבר, ואחר כך באו הילדים. בסדר הזה יש היגיון, וחשוב מאוד לשמור עליו
"הילד שלי", חזרתי באוזניה פעם ופעמיים ואולי שלוש, עד שנעצרה לגמרי וקלטה שיש כאן משהו צורם. הרי היא נשואה, וזה הרי הילד שלהם, הבית שלהם.
"אין לך ממש זהות זוגית", הימרתי הימור לא ממש מפתיע. גם אני נהגתי פעמים רבות להתבטא בלשון יחיד כשהייתי נשואה. שמרתי גם על שם נעוריי ועל חשבון בנק נפרד. ככה זה כשאת בזוג אבל מרגישה לבד, וככה זה אצלה, אצל סמדר היפה עם העיניים הכחולות, שיש לה בעל ומאהב. הבעל קבוע, המאהב כל תקופה מתחלף. " לא יכולה בלי זה" היא אומרת בחצי חיוך מתנצל.
אבל את המקום הראשון במצעד הגברים תופס ללא עוררין הבייבי שלה, שכבר נושק ל-17.
"מתי הוא קיבל קידום להיות לפני בעלך?" שאלתי אותה על העולל. "הו, מזמן", ענתה, "נראה לי שאפילו לפני שהוא נולד". ומיד, רגילה בהתנצחויות מבית, הוסיפה: "אבל גם אצל בעלי זה ככה, הילד בא הרבה לפני". איכשהו, גם זה לא הפתיע אותי.
לפעמים קשה לזהות מה בא קודם, קלקול הזוגיות או הפיצוי הזה
אלא שצריך לזכור כלל זהב, שמקורו מבית היוצר המופלא של הטבע: קודם היית את, אחר כך חברת לגבר, ואחר כך באו הילדים.
הסדר הזה אינו מקרי, יש בו היגיון, וחשוב מאוד לשמור עליו.
הסדר הזה חייב להישמר בכל מקרה, גם אם בן הזוג אינו אבי הילדים.
הווריאציות שעושים בסדר הבראשיתי הזה תמיד נגמרות רע, גם אם קשה לנו לראות את זה לפעמים. לעתים קשה להפריד בין הביצה לתרנגולת, כלומר לזהות מה בא קודם, הזוגיות התקלקלה וכפיצוי על כך הילדים קודמו למקום הראשון, או שמא אירע ההפך - סדר העדיפויות שמיקם את הילדים במקום הראשון הביא לקלקול הזוגיות. את החטא הזה עושים לפעמים גם האשה וגם הגבר, שניהם יחד או כל אחד לחוד.
לקטיגוריה הזאת שייכות כל האמהות שילדו ילדים ובאחת השתנה עולמן לעולם חד-ממדי - מתן שירותים לרך הנולד, תוך זניחה טוטלית של כובעיהן האחרים: אדם בפני עצמו ואשה לבעלה.
מקור הטעות הזאת בתפיסה שגויה: כילדים אנחנו מקבלים מהורינו, או אמורים לקבל מהורינו, אהבה בלתי מותנית. העיקרון של אהבה בלי תנאים, באופן לגמרי לא מפתיע, נשמר גם ביחסים שלכן עם הילדים. אתן נותנות אהבה בלתי מותנית לילדיכן. אבל אם נדמה לכן שתקבלו מילדיכן אהבה בלתי מותנית - צפו מפח נפש. זו לא דרך הטבע, אז תפסיקו לצפות, ולא תתאכזבו.
יש נשים המחפשות ביחסיהן עם ילדיהן פיצוי לחסך במערכת הזוגית שלהן. את כל החום, האהבה והרוך הן מעניקות לילדים, שהם מושא אהבה קל הרבה יותר, וכל עוד הם קטנים, הם גם נוטים להחזיר אהבה בקלות. אבל האהבה והנתינה לילדים צריכות להינתן בלי לצפות לתמורה, מלבד ההנאה לראות אותם גדלים ומתפתחים לאנשים שלמים ומאושרים. במקרה הטוב, יש לקוות שיסעדו אותנו בזקנתנו. אסור בתכלית האיסור להטיל על ילדינו למלא את הצורך שלנו באהבה, אותה אהבה שאין לנו בזוגיות שלנו, ובכך למלא את החלל.
זוגיות, לעומת זאת, היא מערכת יחסים שמצפים בה לתמורה, ובצדק. יש וצריך לצפות לאיזון בנתינה ובקבלה. לאחר שהבהרנו את השוני המהותי בין האהבות האלה, אנחנו יכולים לחזור לעניין הסדר וחשיבותו. כיוון שהזוגיות היא רכיב הכרחי וראשון במעלָה לאושר שלנו, חובה עלינו לקדם אותה למקום הראוי בסולם העדיפויות שלנו, מה שאומר בהכרח שלפעמים הילדים עוברים לשבת מאחור. אגב, זה גם הרבה יותר בטיחותי.
סיגל גשורי היא מאמנת אישית לנשים, מנחת סדנאות ומרצה.
ניתן לשלוח שאלות באימייל ותשובות נבחרות יתפרסמו כאן בטשטוש הפרטים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפונים.
האתר של סיגל: www.forwomenonly.co.il
