WiMAX: אינטרנט אלחוטי בכל מקום

ההיסטוריה של הציוויליזציה היא, במידה רבה, סיפור של תשתיות. פעם, כשרציתם לשתות - הלכתם לבאר, עד שהומצאה התשתית להובלת מים (ואחריה הברז).

אחר כך, כשרציתם להאיר את הבית, חיכיתם שמוכר הנפט יעבור בשכונה, עד שפותחה תשתית להובלת גז, ואחריה החשמל והעברת האנרגיה הפכה לחלקה לחלוטין. הטלפון לקח את האבולוציה הזו שלב אחד קדימה.

מראשיתו, הוא נבנה על תשתית שהגיעה לבית הצרכן. כשהתשתית הזו מיצתה את הפוטנציאל, הוא זינק הלאה והפך נייד. אותה קפיצה עומדת היום בפני האינטרנט.

התרגלנו לחשוב על הרשת כעל מרחב מקביל, שאינו תלוי מיקום, אבל למעשה, עד עתה היא נותרה כבולה לנקודות קצה נייחות: לכל היותר יכולתם לגלוש ברשת Wi-Fi אלחוטית, בטווח של מטרים בודדים מה-HotSpot.

ה-WiMAX, שיאפשר נגישות מוחלטת לאינטרנט - ישנה את המצב. בכל מקום שבו תהיו תוכלו לפתוח את המחשב ולגלוש מיד: לא רק בחדרי הבית השונים ובבתי קפה, אלא גם בגן הציבורי, באוטובוס, ברחוב, בקניון. זה יהיה ממש כאילו הרשת כולה נמצאת בכל מקום.

וזו רק ההתחלה: ה-WiMAX יגרום להתנפחות אדירה של הרשת עצמה, שתיטמע בכל מרכיב בעולם הפיזי: אם שעון החשמל יכלול שבב WiMAX למשל, תוכלו לבדוק את רמת הצריכה מכל מקום. אם המכונית תכלול שבב כזה, תוכלו לעקוב אחר מיקומה, מהירותה ותנועתה, ממש כמו חברות האיתור. אם נגן המדיה יכלול שבב - לא תצטרכו לחברו למחשב: תעבירו את הקבצים אלחוטית.

בראשית היו הנקודות החמות

הדור הראשון של האינטרנט האלחוטי הגיע ב-1997, עם ה-Wi-Fi, תקן המאפשר חיבור אלחוטי של מחשבים וגלישה בטווח של עשרות עד מאות מטרים.

הטכנולוגיה הזו אחראית ל-HotSpots, שמאפשרות לגלוש בבתי קפה ובשדות תעופה, או להפעיל רשת ביתית שמאפשרת לגלוש מכל חדר בבית.

ה-WiMAX (ראשי תיבות של Worldwide Interoperability for Microwave Access) לוקח את הטכנולוגיה הזו, ומותח אותה: הוא עושה שימוש בשידור בתדרים 2.5-5GHz, ובאלגוריתמים מתקדמים ש"מנקים" את האות ומסננים ממנו הפרעות.

התוצאה היא רשת שמאפשרת שירותי תקשורת מלאים לטווח גדול מאוד של עד 50 ק"מ למכשירים נייחים, ועד חמישה ק"מ למכשירים ניידים (קיימים שני תת תקנים ל-WiMAX - נייח ונייד), ברוחב פס שישרת למעלה מ-1,000 משתמשים במקביל. בחישוב פשוט, אפשר לכסות את כל הנגב, למשל, באנטנות ספורות.

זה בדיוק מה שעשתה בזק בניסוי שערכה בקרב שבטי הבדואים: במרכזת שבעיירה רהט הותקנה אנטנת WiMAX בטווח כיסוי של 30 ק"מ. באמצעותה חיברו את חדר המחשבים של בית הספר אבן-סינא לרשת ADSL. הצלחת הניסוי הייתה מרשימה כל כך, עד שמשרד התקשורת הודיע שיעניק לבזק רישיון להפעלת רשת WiMAX ליישובי הבדואים.

גם כפר נידח בלאוס

אבל הנגב הוא רק פינה אחת קטנה בעולם גדול מאוד, שלמעלה מחמישה מיליארד מתושביו אינם מחוברים לטלפוניה ולאינטרנט. לאלה מהווה ה-WiMAX פתרון מדהים: תארו לכם כפר קטן בבורונדי או בלאוס, שהגישה אליו אינה נוחה. הנחת תשתית של עמודים וכבלי נחושת (וחפירה להנחת סיבים אופטיים) אל הכפר תהיה מסורבלת ובעיקר יקרה. לחברות הטלפוניה אין אינטרס להשקיע במאמץ.

אבל במקום למתוח קווי תקשורת פיזיים, אפשר לחבר את הכפר הקטן ואת כל המחוז סביבו באמצעות תחנת בסיס של WiMAX, שמחירה כרבע מיליון דולר, ועוד כמה אנטנות שמחירן כ-200 דולר לאנטנה. זו השקעה אפסית בעבור רשת יעילה, שעשויה לכסות שטח של כ-5,000 קמ"ר.

התהליך הזה כבר קורה: על פי מחקר עדכני, כמות משתמשי ה-WiMAX באסיה תגדל מ-80,000 כיום לכארבעה מיליון בתוך ארבע שנים. הקמת רשת גלובלית שכזו תממש, לראשונה, את חזון ה-World Wide Web.

אנחנו נוטים לראות את האינטרנט כרשת גלובלית המחברת את כולם בשוויוניות, אבל למעשה, הרשת היא הצעצוע היקר של העולם המערבי. הסטטיסטיקה קובעת ששליש מאוכלוסיית העולם לא ביצעו שיחת טלפון מימיהם - לא כל שכן השתמשו באינטרנט. ה-WiMAX יאפשר חיבור של כולם לכולם, ויקרב את העולם השלישי לראשון. אי אפשר להפריז בהשלכות של זה.

תתקשר ל-WiMAX שלי

אבל תקשורת נתונים היא רק ההתחלה. חומר הנפץ האמיתי הוא שילוב בין ה-WiMAX ל-VoIP (או Voice Over Internet), פרוטוקול לדיגיטציה של קול והעברתו על גבי רשתות נתונים.

המסלול הזה סמוי ממשתמש הקצה, שנהנה מטלפוניה איכותית במחיר מצחיק. WiMAX יעשה לחברות הסלולר מה שעשתה Skype לספקי השיחות לחו"ל.

הצירוף בין ה-WiMAX ל-VoIP יאפשר ליצור טלפון אלחוטי לא סלולרי, שייראה ויתנהג בדיוק כמו הסלולרי שלכם, אבל יעקוף את הרשת הסלולרית לחלוטין. במקום שהאות יעבור מהטלפון לאנטנת הסלולר וממנה לתשתית הטלפוניה, הוא ישודר לאנטנת WiMAX ויעבור ממנה לאינטרנט.

המכשירים יוציאו ויקבלו שיחות מכל טלפון רגיל, בעלות אפסית לעומת עלות השימוש בסלולר ואפילו בקו קרקעי. היתרונות עצומים: תחנת בסיס של WiMAX מכסה שטח גדול יותר ומספקת שירות ליותר משתמשים, כך שמספר התחנות (ומספר האנטנות) יהיה נמוך בהרבה. גם עלות הציוד נמוכה יותר.

התוצאה היא שההשקעה הראשונית בתשתית - החסם העיקרי בפני חברות - תקוצץ דרמטית. רשת WiMAX גם מספקת פס רחב בהרבה מרשתות הסלולר, שקצב העברת הנתונים שלהן, אפילו בדור השלישי, עומד על מגה ביטים ספורים לשנייה, לעומת 75Mb ב-WiMAX.

אינטל זיהתה פוטנציאל

המודל הזה קורץ במיוחד לחברות טכנולוגיה שלא קפצו על עגלת הסלולר, שהפכה לתעשיית ענק המגלגלת מיליארדי דולרים. ה-WiMAX מאפשר להן לפרוס רשת יעילה תוך חיסכון עצום בהשקעה.

כל אלה מסמנים את ה-WiMAX כשוק בעל פוטנציאל צמיחה ענק. הפוטנציאל הזה גבוה במיוחד בעולם השלישי, שם נוכחותן של רשתות מתחרות (קוויות וסלולריות) דלילה מאוד. כניסת שירותי טלפון WiMAX תכבוש את השוק העצום והפנוי הזה.

החברה הראשונה שזיהתה את הפוטנציאל היא אינטל, יצרנית השבבים הגדולה בעולם. אינטל זיהתה את שוק הסלולר באיחור, והניסיון היחיד שלה להשתלב בו היה מעבד הסנטרינו, ששילב חומרת מחשב

נייד עם Wi-Fi. ההצלחה של הסנטרינו עודדה את החברה, שמנסה כיום לדחוף את ה-WiMAX ולהחדירו למעבדיה.

החישוב הוא אסטרטגי: אינטל ביססה את מעמדה הודות לכך שהשבבים שלה שולטים בשוק המחשבים האישיים; אם ה-WiMAX יתפוס תאוצה - תחול "התפוצצות" בשוק המכשירים הניידים, שהוא שוק גדול בהרבה - ואינטל תהיה שם כדי לספק את החומרה. לפי תחזית החברה, שבבים ראשונים יגיעו לשוק בסוף 2006, ויצרכו רק כ-10% יותר אנרגיה ממעבדים תומכי Wi-Fi.

חברה אחרת שמתאמצת לדחוף את ה-WiMAX היא אלווריון הישראלית, יצרנית הציוד האלחוטי הקבוע הגדולה בעולם, שסיפקה לאחרונה ציוד WiMAX לניסוי שערכו מפעילת הסלולר הבריטית O2 וחברת סימנס הגרמנית.

מאחורי חברות השבבים והטכנולוגיה, מגיחות במהירות גם חברות התקשורת, במיוחד אלה שלא נכנסו לתחום הסלולר או יצאו מוקדם מדי. AT&T האמריקנית ו-BT הבריטית, למשל, כבר בוחנות כיצד לתקוף את חברות הסלולר מהאגף באמצעות ה-WiMAX.

וגם בארץ הגישה HOT, המתחרה של בזק, בקשה להקצאת תדרי WiMAX; ב-HOT לא מבקשים לחבר יישובים נידחים, אלא לפנות דווקא לאזורים עסקיים, בהם היא נמצאת בעמדת נחיתות מול תשתית ה-ADSL של בזק. בקשה לאישור ניסוי הוגשה גם על ידי 013 ברק, שתנסה את הטכנולוגיה בגוש דן.

ריב הענקים עוד לפנינו

ההתפתחויות האלה לא נעלמו, כמובן, מעיניהן של חברות הסלולר המודאגות. הסימן המובהק ביותר ללחץ הוא נסיונן להפחית בערך הפוטנציאל של ה-WiMAX. אד זנדר, יו"ר ומנכ"ל מוטורולה, אמר לפני שנה ל"הארץ", כי "טכנולוגיית ה-WiMAX תשפיע על הצרכן הביתי והעסקים, אבל לא תחליף את הסלולר".

דברים דומים השמיע בראשית השנה גם המגזין "אקונומיסט", שקבע ש"ההתלהבות מה-WiMAX היתה מוגזמת", מכיוון שעד אותו זמן פורום ה-WiMAX (גוף הפועל לסטנדרטיזציה של הטכנולוגיה), עדיין לא העניק תו תקן לשום מכשיר.

היבט אחר שעליו מצביעים הספקנים היא ההיסטוריה של אינטל: ענקית השבבים אינה עומדת בלוחות הזמנים של עצמה - ובמקרה של ה-WiMAX, עיכוב כזה יכול לטרפד את השוק כולו. עיון בלוח הזמנים של הסנטרינו מגלה שפיתוחו של השבב נמשך ארבע שנים תמימות.

זה עלול לאפשר לחברות הסלולר מספיק זמן כדי לשכלל ולשפר את יכולת העברת הנתונים של טכנולוגיות קיימות, כמו WCDMA או EV-DO ואולי אפילו להשלים את פיתוח הדור הרביעי בסלולר.

אבל הבעיה הבולטת ביותר היא הרגולטור. תדרי ה-WiMAX זולים מאוד: מחירם נע סביב אלפי שקלים בודדים לתדר, ועד מאות אלפי שקלים לטווח התדרים כולו. חברות הסלולר לא יקבלו בשקט מצב שבו המתחרים מקבלים הנחה כה גדולה.

מאחר והן שואפות לשמר את מחירה הגבוה של חבילת התדרים שלהן, כדי לחסום חברות חדשות, הן צפויות ללחוץ על הרגולטור להעלות את מחיר תדרי ה-WiMAX למחירים שיפגעו בכדאיות של הקמת הרשת.

הרגולטור וחברות הסלולר ייאלצו גם להתמודד עם הופעתם של שירותי שיחה שלא שילמו רישיון מפעיל. בסוף נובמבר עשו במשרד התקשורת צעד ראשון לריסון ה-VoIP, כשהודיעו על צעדי אכיפה שיינקטו כנגד פיראטים - חברות ששוכרות בזול חבילת רוחב פס, ומשתמשות בה בשיטת ה-Callback כדי להעביר שיחות VoIP בינלאומיות.