זה הכל בינתיים

יש לא מעט אמני היפ-הופ שמפצלים את עבודתם לשניים. פעם בכמה שנים הם מוציאים אלבום שמטרתו ברורה: לעשות קרוסאובר לקהל הרחב ולמכור מלאנתאלפים עותקים; תקופה קצרה אחר כך הם מוציאים אלבום לנרקומנים הכבדים של הסגנון, שעבורם הצלחה מסחרית שווה כישלון אמנותי.

זה מה שעושה עכשיו טליב קוולי, מי שהיה יחד עם מוס דף בצמד המצוין בלק סטאר, הוציא אלבום בכורה אדיר ואלבום שני מצוין, התארח בהמון הפקות אצל ראפרים אחרים ולאט לאט בנה את עצמו כדמות מרכזית בסצינה. המפיקים באלבומו הנוכחי הם לא שמות שתזהו, כמו קניה ווסט שעבד איתו בשני אלבומי הסולו שלו, אלא כאלה שיושבים עמוק בתוך הקהילה ומתמחים בהפקות שמיועדות לרחוב ולא לפלייליסט של תחנת הרדיו הוט 97.

לדברי קוולי, האלבום הזה הוא כשמו, אוסף של שירים שרלוונטיים לעכשיו: "כשאני מוציא אלבום אנשים יכולים לשמוע את מה שהייתי לפני שנה. השירים שבאלבום הזה נכתבו בעיקר עבורי, אבל עכשיו, כשהוא יוצא למכירה, הם כבר שייכים גם לכם".

האלבום הזה באמת נשמע כמו אוסף של שאריות ורעיונות חדשים שלא מצאו בית באלבומו האחרון – וזה בכלל לא רע כמו שזה היה עלול להישמע אם לא היה מדובר בטליב קוולי, שהוא גם ראפר שמעניין להקשיב למה שהוא אומר. למשל: "קפיטליזם הוא פיתיון והניגרז הם חמורים שרודפים אחרי גזר שתלוי על מקל" – הצהרה שלא הייתם שומעים מפיפטי סנט נניח. השיר החדש של בלק סטאר באלבום הזה, Supreme Supreme הוא יציאה סוחפת שמדגישה את שיתוף הפעולה המצוין שיש לו עם מוס דף. MS Hill שיר הערצה שלו ללוריין היל, הוא קטע פשוט מקסים למרות הרעיון המוזר שבכתיבת שיר כזה בכלל. ו-Drugs Basketball And Rap הוא היפ-הופ אותנטי, שכונתי אסלי.

האלבום משרת מצוין את המטרות של קוולי, להיפטר מעודפים שיושבים לו במגירה ושאין להם מקום בפרויקטים עתידיים. עבור המאזינים זה בונוס מאחד הראפרים הכי טובים שאפשר למצוא היום, שמספק להם תזונה בריאה בזמן שהם מחכים לאלבום הבא.