שתף קטע נבחר

ניו-יורק טיימס: עכשיו הזמן להיפרדות חד-צדדית

ביום שאחרי ניצחון החמאס מעריכים עיתוני העולם שהפלסטינים שבחרו בחמאס מאמינים שאין להם יותר מה להפסיד. השבועון "טיים" מאמין שקדימה תתחזק בעקבות חילופי השלטון ברשות הפלסטינית. "ניו-יורק טיימס" אומר שעכשיו, כשתהליך השלום נכנס להקפאה עמוקה, נוצרה הזדמנות טובה עבור ישראל להיפרד חד-צדדית

ניצחון החמאס שולט הבוקר (יום ו') בכותרות הראשיות, במאמרי המערכת ובעמודי הדעות של העיתונים המובילים בעולם. רבים מהפרשנים מנסים לחזות מה יקרה עכשיו. "ניו-יורק טיימס", למשל, כתב ש"עכשיו, כשתהליך השלום כנראה ירד מהפרק, ישראל צריכה לנקוט בסדרה של פעולות חד-צדדיות ולהתחיל להיפרד מהפלסטינים". וושינגטון פוסט מגלה אופטימיות ש"אולי החמאס יוכיח שאפשר אחרת". 

 

ניו יורק טיימס

 

באופן חריג, העניק האתר של העיתון את כותרתו הראשית (ליום שישי בבוקר) לכתבת פרשנות תחת הכותרת: "המסלול הסביר של ישראל" (After Hamas Victory, Israel's Likely Course).

 

ניצחון החמאס אולי הימם את הישראלים, אבל הוא גם הביא אותם לרגע נדיר של בהירות: עכשיו, כשתהליך השלום כנראה ירד מהפרק, ישראל צריכה לנקוט בסדרה של פעולות חד-צדדיות: למקם את גבולותיה שלה, ולהתחיל להפריד את עצמה מהפלסטינים, כתב גרג מאייר.

 

הישראלים עצמם החלו להתדיין סביב השאלה, האם עמדת הכוח של החמאס תביא להתמתנות של הארגון, ולחידוש המשא ומתן. אבל חידוש המו"מ לא יהיה פשוט גם אם החמאס יתמתן. שהרי החמאס וישראל מעולם לא נפגשו או דנו ביניהם בצורה ישירה. נציגים ישראלים ונציגים של החמאס מעולם לא החליפו מילים, רק כדורים ופצצות.

 

גם מאמר המערכת של העיתון מתייחס לניצחון החמאס תחת הכותרת "צעד ענק לאחור במזרח התיכון". במשך 20 שנה טענו אריאל שרון וניצים ישראלים נוספים שאין פרטנר למו"מ. וזה תמיד היה נתון לוויכוח, עד עכשיו.

 

נוסף לסיבות הפנים-פלסטיניות מוצא הניו-יורק טיימס את האשם במדיניות הישראלית. "למרות שרבים הכירו בכך שאבו מאזן הוא פרטנר פרגמטי בהרבה יותר מיאסר ערפאתף ראש הממשלה שרון לא התפשר ולא ויתר על שום דבר שאבו מאזן יוכל להציג כהישג. במקום זאת, ישראל עסקה בהמשך יישום הדוקטרינה של שרון של היפרדות חד-צדדית מהפלסטינים.

 

טיים

 

מאמר פרשנות: "ניצחון החמאס יחזק את יורשי שרון"

 

השבועון טוען שתוצאות הבחירות ברשות הפלסטיניות יחזקו את כוחה של קדימה בבחירות הקרובות לכנסת. לדבריו, הבוחרים הישראלים ינסו לחזק את הממשלה הקיימת ולפי הערכות של פרשני השבועון, קדימה תתחזק. כצעד ראשון, ישראל תחכה להתפתחויות ברשות הפלסטינית בעקבות עליית החמאס ורק אז היא תפעל.

 

שתי כתבות נוספות באתר האינטרנט של השבועון מנסות לנבא מה יהיו צעדיו של החמאס כמפלגת שלטון. אחת הכתבות מסבירה שהחמאס יאלץ לבחור בין התוקפנות לבין שלטון אחראי. מאמר אחר שואל "מה החמאס יעשה בשלטון?" - והתשובה היא ש"התנועה הראדיקלית מתכננת לסיים את התוהו ובוהו ברשות, כמו שוושינגטון דרשה בעבר מערפאת". 

  

וושינגטון פוסט

 

מאמר מערכת תחת הכותרת: "לחיות עם ניצחון החמאס"

 

הפוליטיקה של הכאב היתה אחראית לניצחון הסוחף של החמאס בבחירות לרשות הפלסטינית. ההצבעה של הפלסטינים היא סוג של תרפיית הלם עצמית, שנועדה לזעזע את עצמם ולזעזע את העולם, לאור העובדה שלחמאס אין כל עניין בשלום עם ישראל. הפלסטינים, בכאבם הגדול, בחרו בחמאס, שהוא הארגון שיכול להכאיב הכי הרבה למי שהם תופסים כאויביהם.

 

אבל לקהילה הבינלאומית, ולישראל, אין כל טעם לנסות ולמזער את חשיבות ההצבעה הפלסטינית, או להתחמק ממנה. גם אין שום טעם לנסות ולאיים על החמאס כדי שיאמץ עמדה מתונה יותר עוד לפני שהקים ממשלה ושלטון. במקום זאת, יש לאפשר לחמאס לנסות ולהביא לרווחה סוציאלית ולמעט סדר ברצועת עזה ששרויה בתוהו ובוהו. עם כל הכאב שלהם, הפלסטינים מאמינים שאין להם יותר מה להפסיד. אולי דווקא החמאס, יצליח להוכיח להם אחרת.

 

גארדיאן

 

מאמר מערכת תחת הכותרת: "לאחר רעידת האדמה של החמאס"

 

כל תומכי הדמוקרטיה ישמחו, ובצדק, לאור העובדה ש78% מהפלסטינים הגיעו להצביע שלשום בבחירות, שהיו שלוות הגונות וחופשיות בצורה יוצאת דופן. ג'ורג' בוש וטוני בלייר, שמנסים שניהם לקדם דמוקרטיה במזרח התיכון, צריכים לצאת מגדרם מרוב אושר.

 

הבעיה היחידה היא התוצאה: התוצאות מצביעות על ניצחון סוחף לחמאס, אבל החמאס היא איננה מפלגה רגילה. היא מעולם לא הייתה פוליטית ועד היום היא נודעה בתור הקבוצה שאחראית לרוב מעשי הטרור בישראל. מבחינה אידיאולוגית, החמאס הוא מפלגת הפתח לפני שלושים שנים – מפלגה התומכת בהשמדתה של ישראל.

 

אבל, רטוריקה ומציאות יכולות להיות שונות מאוד: סיסמת הבחירות של החמאס לא חזרה על הקריאה להשמדת ישראל, והארגון היה ממושמע דיו כדי לשמור, פחות או יותר, על הפסקת אש עם ישראל במשך שנה. כך שלמעשה, באופן פרדוקסלי, הניצחון הגדול של החמאס עשוי להיות הרבה יותר חיובי ממה שהוא נראה. עם 76 הקולות בפרלמנט, באה גם האחריות, והקלצ'ניקוב וחגורות הנפץ, יאלצו ללכת.

 

פייננשיאל טיימס

 

מאמר מערכת תחת הכותרת: "שפטו את ארגון החמאס על פי מעשיו"

 

הדבר המרגיז בדמוקרטיה הוא שלפעמים לבוחרים יש דיעה משל עצמם. לפעמים, אנחנו לא אוהבים את התוצאות. אף אחד לא לחץ יותר לקיום הבחירות הללו ברשות הפלסטינית יותר מארה"ב. הנשיא בוש דיבר על רגע היסטורי, וקונדוליזה רייס דחתה על הסף רעיונות לדחות את הבחירות. עכשיו, עם היוודע התוצאות, מועקה נפלה על האמריקנים. למעשה, המדינה היחידה שמוטרדת מהתוצאות יותר מארצות הברית, זו ישראל.

 

וכך, בבוקר שאחרי, זוהי תמונת המצב: עלייתה הפתאומית לכוח של תנועת החמאס, ששמה לה למטרה להביא להשמדתה של ישראל, הביאה לסופן של כל ההשערות הקודמות על התפתחות המצב במזרח התיכון. הדמוקרטיה הייתה אמורה להביא לפתיחת פרק חדש בשיחות השלום בין ישראל והפלסטינים – אך היא טרפה את הקלפים. 

 

אינדפנדנט

 

מאמר פרשנות תחת הכותרת: "זה קולו של העם הפלסטיני"

 

הניצחון המדהים של החמאס בבחירות הפרלמנטריות פותח עידן חדש במזרח התיכון. למרות שתמיד היה צפוי שחמאס יצליח בבחירות, אף לא אחד צפה את הניצחון המוחץ שלו על תנועת הפתח.

 

החמאס אמר לאורך כל קמפיין הבחירות כי נציגיו יהיו מוכנים לקבל על עצמם תפקידים מזעריים בממשלה בראשות הפתח. אבל כעת, עם רוב מוחלט של מושבים בפרלמנט, החמאס, בין אם הוא רוצה ובין אם לא, קיבל את כל האחריות שהושלכה לפתע לחיקו.

 

אין שום ספק בלגיטימיות של נצחון החמאס. 78% מהבוחרים הרשומים הגיעו להצביע בבחירות ברשות, ולא קיים שום חשש לזיופים או לאיומים או לאלימות. העולם מזמן רצה דמוקרטיה אמיתית עבור הפלסטינים, ועכשיו, קיבלנו את מה שרצינו.

 

טלגרף

 

העיתון הבריטי בחר להתייחס לאירוע הדרמטי קצת אחרת. לאחר כתבה על תוצאות הבחירות והקדמה כללית קצרה, ביקש העיתון מקוראיו לפרסם את דעתם שלהם על המצב הקיים, ופנה אליהם בזו הלשון:

 

"בבחירות הפרלמנטריות הראשונות שנערכו ברשות מזה 10 שנים, זכה ברוב מוחץ ארגון ששם לו למטרה להשמיד את מדינת ישראל. וכך, הניצחון הזה שם את תהליך השלום בסכנה. ישראל, בגיבוי העולם, מסרבת לנהל משא ומתן עם ממשלה שבה חבר ארגון החמאס. החמאס עצמו, לא מרכך עדיין את עמדתו לגבי ישראל. האם לישראל יש זכות להציב אולטימטום שכזה? האם ניצחון החמאס יהיה מכשול בדרך להסכם שלום? או האם הוא נקודת ציון חשובה בדרך להקמת מדינה פלסטינית? כתבו לנו מה אתם חושבים".

 

ואלו הן מקצת התגובות שפרסמו הקוראים:

 

"איך קורה שדמוקרטיה מאפשרת לקבוצה חמושה שרוצחת אזרחים בלי אבחנה להפוך למפלגת השלטון? הם עוברים ברחובות חמושים, רוצחים את מי שהם רוצים, ושמים עצמם מעל כל חוק. לחמאס אין שום לגיטימציה חוקית, וגם לא לתוצאות הבחירות. מה קרה לאנשים הנורמלים? האם כולנו השתגענו?"

 

"טוב שהם זכו. עדיף להגביל קבוצות טרור לנאומים לאומניים מתלהמים בפרלמנט, מאשר להותיר אותם מסתובבים חמושים ברחובות".

 

"אלו שמפקפקים בלגיטימיות של ניצחון החמאס, יעשו נכון אם יזכרו שכל הדמוקרטיות המערביות, כולל ארה"ב, בריטניה, צרפת וישראל, הוקמו בתחילה על ידי קבוצות שיחשבו היום, ובצדק, לקבוצות טרור".

 

"ניצחון החמאס היה נמנע אם ממשלת ישראל הייתה מנהלת משא ומתן בלב שלם ומתוך רצון טוב עם הפלסטינים, כדי לסיים את הכיבוש הלא חוקי של אדמתם. במקום זאת, ממשלת ישראל בוחרת לרצוח חפים מפשע, לבנות חומות ולגנוב אדמות. בסופו של דבר, הישראלים יכולים להאשים רק את עצמם במצב שנוצר".

 

"כששרון נבחר להיות ראש ממשלה לראשונה, פרשנים רבים אמרו שזה מסמל את העובדה שהישראלים לא רוצים שלום. כעת, כשהחמאס זכה, אני מאמין שצריך לתת לזה את אותה הפרשנות. הפלסטינים הצביעו עבור מפלגה ימנית קיצונית, והם יוכלו כעת להאשים רק את עצמם באלימות העתידית".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
חגיגות החמאס בעזה
צילום: רויטרס
מומלצים