סיפור אחד בשבוע: פיית השינה

פיית השינה

כשבר היה ילד ממש קטן (בין תינוק לילד), הוא לא אהב ללכת לישון. אפילו היום, כשהוא גדול יותר, הוא לא אוהב ללכת לישון. רק שהיום, במקום סתם לבכות, בר יודע להסביר (בשפה של גדולים), שהוא צריך לצחצח שיניים, ומוכרח לשתות עוד מים או שהוא מבקש לכסות אותו. אפילו שכבר מזמן הוא יודע איך להתכסות לבד, ומה עושים כשצריכים לעשות פיפי בלילה.

ערב אחד, אחרי שצחצחנו שיניים, טוב טוב (שלוש פעמים), ואחרי ששתינו המון מים קרים ועשינו מהמים פיפי בגינה; ואחרי ששתקנו יחד והקשבנו לעכברים לחלזונות ולארנבות שעשו קולות של ענפים שבורים, בשדה מעל הגינה שלנו, הסברתי לבר, שאם הילדים היו מכירים את פיית השינה, הם היו אוהבים להירדם וללכת לישון.

מי זאת פיית השינה? שאל בר ופער זוג עיניים מופתעות וגדולות, כשהוא עושה פיפי (עוד פעם), ליד השתיל הקטן של עץ הלימון, שנשאר שתיל דקיק ונמוך כבר המון שנים.

אפשר היה לראות בעיניים של בר שהוא לא מאמין שיש ילדים שאוהבים להירדם וללכת לישון. אז הסברתי לו, שפיית השינה היא די מבוגרת, אבל יש לה פנים חלקות ונעימות. כשהפייה מחייכת (והיא מחייכת המון), מופיעים לה קמטים עדינים וקטנים, כמו שבילים של נמלים קטנות, על המצח ובלחיים.

היא מריחה בריח מיוחד, כמו הריח של הגינה בלילה אחר שירד הגשם האחרון של החורף, בתחילת האביב; והקול שלה שקט ועדין כמו צלצול פעמונים רחוקים, מאוחר בלילה. אם רוצים לשמוע אותה, צריך להיות לגמרי בשקט, ולא לדבר בכלל. כי, דיבורים (אפילו בלחש) מפריעים לשמוע את הצלצול הנעים של פיית השינה (כזה מין "סווינג... צלינג... סווינג" עדין ושקט כמו הגלים הקטנים של הים, שמתגלשים ומתגלגלים אל החוף, מאוחר בלילה).

בר הביט בי ושאל בידענות: אם היא מריחה כל כך טוב, למה הילדים לא אוהבים אותה ולא רוצים ללכת לישון ולהירדם?

חיבקתי אותו כשהתיישב לידי על הדשא, קרוב קרוב (כי כבר התחיל להיות קצת קריר להסתובב עירום, ועוד בלילה), והסברתי לו שזה בגלל שלכל מקום שפיית השינה הולכת אליו, היא מפזרת אבקת שינה, שלפעמים מגרדת ומעקצצת, ומכריחה את הילדים לשפשף את העיניים חזק חזק, עד שהן נעשות אדומות ומלאות דמעות.

תדע לך, שהאבקה של פיית השינה הכי מרגיזה את הילדים שעושים דווקא ולא רוצים ללכת לישון, אפילו שהם עייפים מאוד. ילדים כאלה בוכים המון.

בר הסתכל עליי מודאג ושאל (כשהוא מתאפק לא לגרד את עיניו), מה אפשר לעשות כדי לא להתרגז כל כך מהאבקה של פיית השינה? אני חושב שפיית השינה מתקרבת, אמרתי לבר. אתה מתחיל להרגיש את העקצוצים של אבקת השינה? שאלתי אותו. אבל בר הסביר לי (בשפה של גדולים) שהוא מרגיש שהעיניים שלו מאוד עייפות ומתחילות להיסגר מעצמן.

זו בדיוק ההרגשה של אבקת השינה, אמרתי לו כשנכנסו יחד הביתה, והלכנו יד ביד למיטה של בר.

אחרי שבר נשכב במיטה, התכסה - לבד, הוא ביקש שאבדוק שהשמיכה מכסה אותו היטב (ואכניס חזק חזק את הקצוות של הסדין מתחת למזרן כדי שלא יברח), הוא שאל אותי: מה עושה פיית השינה אחרי שנרדמים?

ובכן, אמרתי לבר (כשמתחתי את השמיכה מקצות אצבעותיו עד הסנטר המפהק שלו), פיית השינה היא חברה טובה של נסיכת החלומות. מיד אחרי שנרדמים, שתיהן  - הפייה והנסיכה - רוקדות ביחד ריקוד קסום ומרחף, שנראה לפעמים כמו

 גיצים של מדורה שעפים ומרחפים בלילה, עד שהם נעלמים בחושך (לפעמים הריקוד שלהם הוא כמו זיקוקי דינור בשמיים שמתפוצצים בכל הצבעים שיש בעולם).

אחרי שפיית השינה מפזרת את אבקת שינה, לוקחת אותנו נסיכת החלומות למקומות נפלאים כמו גן החיות של החלומות (שם אפשר לראות אריות עם זנב של שפן, פילים בגודל של זבוב או זבובים בגודל פיל, ואפילו דינוזאורים) או אל חופי ים קסומים, שבהם בונים ארמונות של חלום ויש מיליון חברים להשתולל איתם.

אתה רוצה שאספר לך על נסיכת החלומות? שאלתי את בר. אבל בר העדיף שנהיה בשקט כדי שננסה לשמוע את פיית השינה, וביקש שאשב לידו על המיטה, כי הוא מרגיש איך העיניים שלו כבר מאוד מגרדות ותיכף נעצמות, וזה סימן שפיית השינה מאוד קרובה.

כמה דקות אחר כך, כששאלתי אותו אם הוא כבר שומע את פיית השינה או אולי מריח את הריח הנהדר שלה, בר לא ענה לי וחייך מתוך שינה.

פיית השינה ונסיכת החלומות שרו ורקדו לבר בחלום, ואם הוא היה מדבר איתי הוא לא היה שומע את ה"סווינג... צלינג... סווינג" העדין והנעים של פיית השינה.

לילה טוב, וחלומות פז, אמרתי לבר וליאור ורחרחתי את ריח האביב שהשאירה פיית השינה, שעפה לפזר אבקת שינה בכל הבתים בשכונה.

במשך 38 שנות חיי, אני עוסק בפעילויות שונות של התמודדות על לחצים. כספורטאי וכמאמן (סיוף), כחניך ומדריך בקורס חובלים (האקדמיה הימית של צה"ל), כמפקד ספינה בחיל הים, כמדריך פסיכומטרי, כיועץ משפטי וכעו"ד עצמאי. כל אלה, ביחד עם לחצי המשפחה כאבא לבר וליאור ובן זוגה של תמי רעייתי, לימדו אותי כי כולנו (כל בני האדם) מגיבים באופן אוטומטי (ולא מודע במקרים רבים) למוקשי הלחץ המפוזרים סביבנו.

כמאמן כושר מנטלי, אני מצביע על תגובות ההישרדות האוטומטיות ומציע זוויות מבט נוספות, אשר יתאימו את תגובות הלחץ שלנו, למציאות החיים המודרנית. כיום אני מאמן כושר מנטלי במסגרות שונות (ארגונים ואנשים פרטיים כאחד) ועו"ד עצמאי (אזרחי-מסחרי, גישור, ירושות וצוואות).

בסיפור פיית השינה משתלבים שני עקרונות חשובים של כושר מנטלי. עיקרון אחד, הוא פיתוח יצירתיות כלשהי (במקרה שלי מדובר בכתיבת סיפור), אשר מהווה כלי יעיל להתמודדות עם לחצים. העיקרון השני מתייחס לחשיבות האמונה, כמגן מפני מצבי לחץ (האמונה של בר בפיית השינה, סייעה לו להתמודד עם תסכולי ההירדמות, ואפשרה לו להתבונן בסיטואציה מזווית דמיונית ואחרת). למעשה, כושר מנטלי מאפשר לנו להתבונן על המציאות בפרספקטיבה שונה. בדיוק כפי שהצעתי לבר להתבונן על תסכוליו שלפני השינה.

• רוצים לקרוא את הסיפור הקודם בפרויקט? לחצו כאן