מנהרת הזמן: ביקור במנהרת הכותל
322 מטרים של מנהרה תת קרקעית שצלע אחת שלה היא נדבכיו הנמוכים יותר של הכותל המערבי מאפשרים ללכת בתוך ההיסטוריה של העם היהודי ושל ירושלים, בין מיתוסים ואמונות, לצד מבצע הנדסי שלא יאומן והכי קרוב שאפשר למה שהיה בית המקדש

אגדות, מיתוסים, מאגיה, כוחות אלוהיים, פוליטיקה, סינדרום ירושלים - כל אלה (ואחרים) נקשרים אל מנהרת הכותל, מנהרה 'מלאכותית' שנוצרה בשל הקמתו של הרובע המוסלמי על ואדי, רחוב הגיא של היום, על קיר תמך ענק ועתיק העונה לשם הכותל המערבי. דתי, חילוני, אתאיסט או בודהיסט - משהו במקום הזה גורם ליראת כבוד. אולי ההיסטוריה, אולי המתפללים ואולי זו העובדה שאנחנו מתחת לאדמה וקרובים לשרידי בית המקדש. כך או כך, מי שלא היה כאן חייב להמציא תירוץ הולם. 

 

(צילום וידאו: רון פלד)

 

אזור מנהרת הכותל נחשף כבר לפני כמאה וחמישים שנה על ידי החוקרים הבריטים ווילסוֹן, ווֹרן ואחרים, אבל רק בשנת 1984 נפתחה האתר לקהל ורק בשנת 1996 נפרץ ממנו שער יציאה אל ויה דולורוזה, בסוף המנהרות.

 

לרובנו הכותל מוכר כשריד בן 62 מטר בלבד, אבל המנהרה, ביחד עם החפירות בדרום מערב הר הבית, מוכיחים כי הכותל נמשך לאורך 488 מטרים. הר הבית אינו מתחם מַלְבּנִי מושלם, שכן הכותל המערבי ארוך מהכותל המזרחי (שבו נמצא שער הרחמים). מנהרת הכותל נמשכת לאורך מרבית הכותל המערבי - בסה"כ 322 מטר. הר הבית עצמו, אגב, משתרע כיום, בדיוק כמו לפני 2,000 שנה, על שטח של לא פחות מ-144 דונם, כמו 12 אצטדיוני בלומפילד. כדי ליצור את מתחם הר הבית חיבר הורדוס

שתי גבעות בעזרת מילוי עפר - הר המוריה, עליו נבנה גם בית המקדש הראשון בימי שלמה, והגבעה הצפונית לו, גבעת האנטוניה, על שמו של המקורב לקיסר מרקוס אנטוניוס. על ידי החיבור הכפיל הורדוס את שטחו של הר הבית.

 

מלבד בניית ארבעת כתלים להר שהקיף את המקדש המחוּדש, בנה הורדוס גם קשתות וקמרונות כתמיכה הנדסית למתחם. קשתות אלה, הנמצאות בדרום ההר, מכוּנוֹת מזה מאות בשנים "אורוות שְלמה", ובעשור האחרון הן הפכו למסגד 'אל מרווָאנִי'.

 

את הסיור במנהרות נתחיל בשער הכניסה הצמוד לרחבת הכותל, בחדר כניסה שכונה ע"י הבריטי צ'ארלס וורן, "אורוות החמורים". בחדר זה ניתן לראות על הקיר, בשרטוטים ובדגמים, את רחבת הכותל המוכרת לנו, כחלק מסך אורכו של הכותל המערבי, מעין הקדמה לבאות.

  

מעבר הסתרים

 

עוד בטרם נגיע אל הכותל עצמו נעבור ב'מעבר הסתרים', מעבר קשתות שקיבל את שמו מהקאדי, השופט, מוג'יר א-דין בן המאה ה-15, אשר האמין כי חלק זה היה מעבר סתרים שהוביל את דוד המלך ממצודתו (מגדל דוד שבשער יפו, ששויך בטעות לדוד המלך) אל הר הבית. ממש מעלינו

נמצא השוק שברחוב השלשלת ברובע המוסלמי. מעבר הסתרים שימש מאות בשנים כמאגר לבורות מים לתושבי העיר המוסלמיים.

 

המעבר מוביל אל הגדול שבאולמות מנהרות הכותל ובו דגם הר הבית, בית המקדש ואזור הכותל המערבי לכל אורכו. הדגם החשמלי מסביר מה היה כאן בתקופת המקדש וכן את מיקומו של הרובע המוסלמי שנמצא ממש מעלינו. ככל הנראה נבנה הרובע המוסלמי החל מהמאה ה-13, בתקופה המַּמְלוכִּית. בין הר הבית וכותלו המערבי לבין מבני העיר עצמה, היה באותם ימים ואדי - עמק הטירופיאוֹן, "גיא עוֹשי הגבינה" בעברית, וכיום רחוב הגיא. על מנת לבטל את ההפרדה, מילאו המוסלמים את הואדי בו אנחנו עומדים כעת, בקשתות בהן עברנו ומעליהן נבנו מבנים. 

 

ככה כן בונים חומה

 

נרד במדרגות אל הכותל עצמו. זה המקום להתבונן ולהבין את שיטת הבניה. הסיתות ההרודיאני בולט לעין - שוליים לכל אבן. שיטה זו אינה מוכרת בעולם וייחודית לתקופתו של הורדוס. נדבכי הכותל לא הוצבו אחד על השני במדויק, אלא עם מגרעת - דחיפה קטנה פנימה - של 2.5 סנטימטרים. ככה קיבל הכותל מראה משופע ומרשים למי שהביט בו מרחוק, וכמובן, חיזוק הנדסי. מי שיביט מהר הזיתים אל הפינה הדרום מזרחית של הר הבית יוכל להבחין בשיפוע.

 

רוב רובם של נדבכי הכותל גובהם אינו עולה על מטר ורבע. הנדבך הגדול ביותר - נדבך רבא - מכיל ארבע אבנים ענקיות ונועד כנראה לשמש כתמך ומייצב לנדבכים שתחתיו. הגדולה מבין האבנים שוקלת 570 טון. טנק מרכבה, לצורך ההשוואה, שוקל רק כ-70 טון. זה המקום

להזכיר שאת האבן חצבו במחצבה, משם היה צריך להוביל אותה וכאן היה צריך להרים אותה כדי להניח על כל השכבות שמתחתיה.

 

אז איך בונים חומה של חצי ק"מ ועד שלושים מטר גובה? הכותל נבנה ללא טיט או חומר מחבר, אלא פשוט בהנחה של אבן על אבן, כשכוח המשיכה הוא היחיד שעובד. תוסיפו למתכון אלפי עובדים, המון שנים, 'מהנדס' מגלומן העונה לשם הורדוס והמון המון אמונה דתית חזקה - וקיבלתם מִרְשָם מנצח.

 

ההשערה היא כי המחצבה בה נוצרו הסלעים נמצאת צפונית מערבית לנו, ובחלקה במערת צדקיהו הסמוכה לשער שְכם. איך חצבו? כמו שאפשר גם היום: לוקחים סלע, חוצבים בו חריץ ומכניסים פנימה כְפיס עץ אותו מרטיבים. העץ מתרחב והאבן נחצית לשניים. כל שנותר הוא לגלגל את האבנים על גבי כלונסאות, ולהעלותם למקומם על החומה על גבי סוללות עפר. 

 

מול קודש הקודשים

 

נתחיל ללכת צפונה בצמוד לכותל עד לשער וורן שחסום בבטון. זהו אחד מארבעת שערי הר הבית שבתקופת בית שני (שקיבל את שמו ב-1864). אילו יכולנו להכנס דרכו, היינו מגיעים אל קודש הקודשים, אבן השתייה, האבן ממנה הושתת העולם על פי האמונה. הסיבות לחסימת השער בבטון הן פוליטיות ודתיות גם יחד, וזה לא המקום לדון בהן.

 

אבן השתייה, עליה עמד ארון הברית בתקופות בית ראשון ושני, הוותה את מרכז בית המקדש - ההיכל, הדביר, קודש הקודשים, המקום אליו נכנס רק הכהן הגדול ורק פעם בשנה ביום כיפור. כיום האבן נמצאת במרכזו של מבנה כיפת הסלע (כיפת הזהב), אולם יש לזכור שגם זו רק השערה, שכן פני ההר שוּנוּ במשך הזמן. בעבר הרחוק (בתקופה המוסלמית, מאות 7-11) היה כאן בית כנסת - "המערה" - שככל הנראה היה מרכזי

ליהודי העיר וכיום כמעט תמיד נמצאות כאן נשים המתפללות לכיוון ההר. זהו כנראה מקום התפילה הקרוב ביותר בעולם אל בית המקדש. אבן השתייה נמצאת במרחק של כמה עשרות מטרים מכאן, בכיוון לב הר הבית. 

 

נמשיך במנהרה הצרה. הבטון שמעלינו ומשמאלינו נועד רק לשם חיזוק ותמיכה. חלק מהאבנים מאוחרות יותר, אולם כל האבנים בעלות המסגרת הנן מתקופת בית המקדש השני. מבעד לחלונות זכוכית נבחין בשני פירים ברצפה. בראשון עדוּת חיה לחורבן וההרס שזרעו הרומאים בשנת 70 לספירה. בפיר השני ניתן להבחין בעוד חמישה נדבכים נמוכים יותר של הכותל, עד אבן האם, עליה סתתו בנאיו של הורדוס את מסגרות הסלעים. "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' " נכתב בספר תהילים וכאן זה די מומחש.

 

עוד מימי החשמונאים

 

בסופה של המנהרה נגיע אל קטע מהרחוב ההרודיאני - אבני הריצוף מקוריות, וקל לדמיין מפגשים היסטוריים שהתרחשו כאן בין יהודים ממקומות שונים, סוחרים שניסו למכור את מרכולתם וביקורים של אנשי מלוכה רומיים. כנראה שגם יהודי מפורסם בן אותה תקופה, העונה לשם ישוּע הנצרתי, טייל כאן על אבנים אלה. כאן הכותל בולט מטרים בודדים מערבה. כנראה שבשלב זה הוקפאו עבודות הסיתות ובניית הרחוב והחציבה. האם זה בגלל מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה"ס? האם בכוונה או בשל נסיבות כאלה או אחרות? בליטה דומה נמצאת גם בכותל המזרחי, מעל לנחל קדרון, כך שייתכן שיש סיבה מושכלת לעניין, אך אולי לעולם לא נדע אותה. 

 

מכאן ניתן להמשיך אל תעלת המים החשמונאית המרשימה. מספר מדרגות יובילו אותנו אל התעלה מהמאה ה-2 לפנה"ס לערך,  כלומר, עוד לפני הורדוּס ובנייתו של הר הבית. ידוע שהתעלה שימשה בתקופה החשמונאית להובלת מים לבורות מים שבאזור הר הבית, והיא כוסתה בלוחות אבן אותם ניתן לראות מעל. פעולתה של התעלה הופסקה ע"י הורדוס בזמן בניית הר הבית. בסוף התעלה מגיעים אל בריכות העפרוני ("סטרותיון" ביוונית) שמתחת למנזר האחיות ציון.

 

פנייה ימינה במנהרה קצרה שנפרצה ב-1996 תוביל אל רחוב הויה דולורוזה שבעיר העתיקה. מימיננו הדרך אל שער האריות ומשמאלנו הדרך לכיוון רחוב הגיא וחזרה אל הכותל.

 

  • מנהרת הכותל: הכניסה בתיאום מראש בלבד, בקבוצות של עד 30 איש ובליווי מדריך. ניתן גם להצטרף כבודדים לקבוצות (עלות: 7-18 שקלים). האתר סגור בשבתות. לתיאום ופרטים: 02-6271333 

 

 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה מנהרת הזמן: ביקור במנהרת הכותל
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חוצלארץ בירושלים
    מבט מלמטה. יש עוד נדבכים
    צילום: רון פלד
    מבט מלמעלה. קצה קצהו
    צילום: רון פלד
    ynet ספיישל