שתף קטע נבחר

הפלסטינים בחרו - הפלסטינים ישלמו

ממשלות ומשקיעים זרים כבר נכוו באיראן, והם ידירו רגליהם מרשות חמאסית

האידיאולוגיה של חמאס מוכרת היטב לציבור הפלסטיני, שבחר בו בטיפשותו. "האמנה האיסלאמית של החמאס" חוברה על-ידי הנהגת התנועה עוד באוגוסט 1988, הופצה מאז באינספור עותקים ומצוטטת לעתים קרובות בתקשורת ובשיח הפלסטיני. היא קוראת לכינון מדינת איסלאם פלסטינית דוגמת איראן של חומייני. להלן כמה מובאות ממנה:

 

  • "פלסטין כולה - מהים ועד הנהר - היא רכוש דתי של המוסלמים לדורותיהם עד קץ הימים. כל ויתור על חלק מחלקיה של פלסטין הוא ויתור על חלק מדת האיסלאם".

 

  • "אין לבעיה הפלסטינית פתרון אלא בג'יהאד", שההשתתפות בו "מוטלת כחובה אישית על כל מוסלמי באשר הוא".

 

  • היהודים הם "אויב נורא, נאצי בהתנהגותו", הם רקמו מזימה עולמית שמטרתה "למוטט חברות, להרוס ערכים, לקעקע בריתות, לדרדר את המוסר ולחסל את האיסלאם". יהודים אשמים בפרוץ שתי מלחמות העולם ו"ייסדו את האו"ם כדי להשתלט על העולם".

 

  • "שעת הניצחון לא תבוא עד שיילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו בהם, עד כדי כך שכאשר יסתתר יהודי מאחורי עץ או אבן, יאמרו העץ או האבן: מוסלמי, עבד אל, יש מאחורי יהודי, בוא הרגהו!".

 

פרופ' בני מוריס (בספר "קורבנות") וד"ר ענת קורץ (בספר "טרור איסלאמי וישראל") מתארים את "אמנת החמאס" כמסמך אנטישמי מובהק, מלא בגידופים, נוטף שנאה ומסתמך ישירות על ה"פרוטוקולים של זקני ציון". פרופ' ברנרד לואיס רואה באמנת החמאס אחד הטקסטים הקשים ביותר של האנטישמיות המוסלמית הקנאית.

 

במערכת הבחירות לפרלמנט הפלסטיני ניסו דוברי ותעמלני החמאס להימנע מציטוטים מתוך ה"אמנה" ולעמעם את מסריה. לשם כך הציבו בראש האג'נדה שלהם את "המסר החברתי" ופיזרו הבטחות פופוליסטיות ללא חשבון וללא קשר למציאות. הם התחייבו להגדיל את תשלומי הרווחה, להשקיע בחינוך ובבריאות הציבור, להילחם בעוני, לשמור על היקף כוחות הביטחון ועוד כהנה וכהנה. אלו סיסמאות שווא מגוחכות. מצבה התקציבי האובייקטיבי של הרשות בכי רע; היא שקועה בגירעונות ותפקודה היומיומי תלוי בהזרמה של כספי סיוע ממדינות הסולדות מהחמאס. אשר למשקיעי חוץ, הקנאות הדתית (נוסח אייטוללה חומייני) והמהפכנות החברתית (נוסח פידל קסטרו) רק יבריחו אותם - ובצדק; הביצועים הכלכליים של המשטרים האיסלאמיים (באיראן, אפגניסטן, סודאן, ערב הסעודית) שליליים והרסניים מכל בחינה אפשרית.

 

לכך מתווסף החשש מחידוש הטרור. מאז אולץ החמאס לחדול מפעולות הטרור שלו, כתוצאה ממדיניות החיסולים הממוקדים, עלתה ההכנסה הלאומית ברשות הפלסטינית ב-25%, האבטלה הצטמצמה משמעותית, נוצרו מקומות תעסוקה חדשים, עלה השכר ואף החלה זרימה של השקעות. מסתבר שלא רק המשק הישראלי הרוויח מסיום האינתיפאדה, אלא גם המשק הפלסטיני.

 

לחמאס, כידוע, אין אפשרות להדפיס כסף, ואין לו עתודות נפט בחולות עזה. כדי לממש ולו מקצת הבטחותיו, הוא יזדקק לסיוע חוץ אדיר-ממדים. זהו מנוף להפעלת לחץ בינלאומי עליו, לא רק כדי ש"יסתייג מהטרור ויכיר בישראל", אלא כדי שיבטל את עיקריה של "האמנה האיסלאמית". כי כל עוד האמנה בתוקף, ומהווה, כמות-שהיא, את מסמך היסוד של החמאס - כל סיוע כספי וכל הכרה בינלאומית לתנועה זו יובילו להרס ההידברות בין ישראל לפלסטינים, להרס ניצני הדמוקרטיה הליברלית במזרח התיכון ולהרס הכלכלה והחברה הפלסטינית. הפלסטינים, לפני כולם, ישלמו את מחיר בחירתם.

 

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: איפה הפוליטיקאים שהבטחתם?

 

לפנייה לכתב/ת
צילום: רויטרס
מחיר הבירה
צילום: רויטרס
מומלצים