בצה"ל מעריכים: ימי הסכינאות לא חוזרים לרחובות

פיגוע הדקירה שארע הבוקר (יום א') בפתח תקווה, מתווסף לרשימה ארוכה של פיגועים ונסיונות דקירה שארעו בשנים האחרונות.

תופעת הסכניאות מוכרת בתקופה האחרונה היטב במחסומי צה"ל בגדה המערבית. בחודשים האחרונים ארעו מספר רב של נסיונות מצד פלסטינים לדקור חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב. לפני כחודש נדקר למוות חייל מיחידת המעברים של המשטרה הצבאית בקלנדיה שמצפון לירושלים. במקרים אחרים נדקרו חיילים ונפצעו באורח קל.

גורם צבאי העריך כי למרות הפיגוע בפתח תקווה שעדיין מצוי בחקירה, לא מדובר בחזרתה של התופעה לרחובות ישראל אלא במקרה יחיד. "אנחנו עדיין לא יודעים איזה מסלול עשה המחבל אבל זה נראה כמו פיגווע שלא תוכנן בצורה יסודית ונשלח על ידי מפעילים אלא כמו התארגנות עצמית". עם זאת ציין הגורם, כי הקושי להכניס לתוך ישראל חגורות נפץ עלול להביא מחבל לנסות לפגע בצורה שונה כמו במקרה הזה.

בתחילת שנות ה-90 הגיעה תופעת הסכינאות לשיא, עם הרצחה של הנערה הלנה ראפ בבת ים. במאי 1992 המתינה ראפ בת ה-15 בתחנת האוטובוס להסעה לבית הספר בו למדה, עם חברתה לספסל הלימודים. ליד הלנה עמדו שני ערבים והתלחשו ביניהם. החברה, שחששה שמשהו עלול לקרות, קמה ונעמדה בקצה התחנה, כשלפתע שלף אחד המחבלים, פואד מוחמד עמרין, בן 19 ממחנה הפליטים נוסיראת שבעזה, סכין מטבח והתנפל על הלנה. חברו נמלט, ונתפס מאוחר יותר. עמרין דקר את הלנה בחזה ובגבה. היא החלה לרוץ בכוחות אחרונים, כשהמחבל רודף אחריה, ולאחר 10 מטרים התמוטטה. חברתה פתחה בריצה וחצתה את הכביש. "אני בטוחה שאם לא הייתי קמה בזמן, הוא היה דוקר גם אותי", סיפרה אז. 

באותה שעה חלף במקום במכוניתו איש חיל האוויר, שהיה בדרכו לבסיסו. הוא ניסה לירות במחבל אך החטיא. המחבל הניח להלנה והחל נמלט לכיוון הנגדי. בינתיים עצר האוטובוס בתחנה, ואיש קבע שהיה במקום ניסה אף הוא לחסל את הדוקר, אך לא צלח. נהג מונית שעבר במקום, החל לרדוף אחר המחבל ובעזרת אדם נוסף הצליחו השניים ללכוד אותו.

על המדרכה נאבקה הלנה ראפ על חייה במשך דקות ארוכות. נמרוד אפויתי וחיילת שעברה במקום ניסו להנשים אותה, אולם ללא הועיל. הצוות הרפואי שהגיע למקום קבע את מותה. המחבל הועמד לדין ונגזר עליו מאסר עולם.

כבר בתחילת שנות ה-90 נרשמו ארועים דומים. באוקטובר 1990 חודש לאחר מכן הותקפו בדקירות שתי חיילות מדריכות גדנ"ע, סמל נעמה יקותיאל ורב"ט לימור בן שאול כשמחבל תקף את השתיים בצומת אלונים שבצפון. השתיים נפצעו וניסו לברוח אך המחבל דקר אותן שוב, עד שנחלץ לעזרתן עובר אורח שהצליח לעצור אותו בעזרת קבוצת חיילים, טרמפיסטים שהיו במקום. באותו חודש ניסתה צעירה ערבייה לדקור חייל בשער שכם בבירה, אך עירנותו ותגובתו המהירה הצליחו למנוע זאת. הוא ירה ברגלה ופצע אותה באורח קל.

חמישה חודשים לאחר מכן, במרס 1991 נדקר שמואל רבכה (74) בגבו בעיר העתיקה בירושלים. מחבלל ששלף סכין ופצע קשות את האיש הצליח להימלט מהמקום. באותו יום ארעו שני נסיונות דקירה נוספים בעיר: מחבלת צעירה יסתה לפגוע במתנדב משמר אזרחי בשכונת בקעה בעיר, ונער בן פלסטיני נתפס כשברשותו סכין, לאחר שהבחינו בו מתקרב לקבוצת ילדים בשכונת גילה במטרה לפגוע בהם.

בספטמבר1991 נרצח בדיקרה שלמה יחיא (76) ממושב קדימה, כששני פלסטינים מארגון "הג'יהאד האיסלמי" הגיעו למושב במטרה למצוא קורבן למעשה. הם דקרו את יחיא, עובד המועצה המקומית בגן ציבורי ביישוב, בכל חלקי גופו עד שמת. השניים נעצרו והועמדו לדין בישראל. 

בפברואר 1992 נרצחה גניה פרידמן (42), כשמחבל פלסטיני התנפל עליה ועל שלושה ישראלים נוספים, בהם אביה, כשטיילו יחד ברחובות כפר סבא. המחבל נורה למוות בידי קצין בקבע שעבר במקום. הארבעה, עלו ארצה חודשים ספורים לפני כן. הצעיר הערבי חצה את הכביש, רץ מאחוריהם ובתוך כך שלף סכין והתקרב אליהם. הוא שיסף את גרונה של פרידמן, ונעץ את הסכין גם בגבו של אביה.

ד"ר איבגני פיטרייקוב, שטייל עם השניים סיפר אז: "אשתי סובבה את הראש, וראתה גבר עם סכין מגואלת בדם. היא התחילה לצעוק. עוד לא הבנתי מה קורה, והרגשתי דקירה בכתף. ראיתי מולי צעיר עם סכין גדולה ביד. הוא היה אחוז טירוף.התחלתי להיאבק איתו והוא המשיך לדקור אותי. הוא הצליח להשתחרר מהאחיזה שלי, אבל הדפתי אותו למדרכה. הוא התחיל לברוח. ואז שמעתי ירייה. ראיתי גם שמכוניות עצדו לידינו. באו לעזור לנו. זה היה המזל שלנו". 

בספטמבר 1994 הצליח פלסטיני תושב בית צוריף שבשומרון לפגוע בחייל צה"ל אלעד סבן שעמד בצומת גהה. הוא נפצע באורח בינוני. המחבל נתפס על ידי חיילים שהיו במקום.