דמיינו לכם שאתם הולכים לדפוק ראש, כזה של יום חמישי בלילה, במקום הכי הזוי בישראל. מקום שממש, אבל ממש, לא מתאים לו המושג "לדפוק ראש". צעירי בני ברק, תלמידי ישיבות שסיימו זה עתה את מסכת לימודם, בעלי-בתים (החבר'ה הנשואים) ואנשים בגיל העמידה - יתפרקו להם בצורה הכי מסעירה באחת ממאורות הצ'ולנטים הפזורות בבני ברק.
על צלחת חמין מהבילה, ביד אחת אוחזים בכף חמין עסיסי, בשנייה לחמניה שזה עתה הגיעה מהמאפיה השכנה, כשלצידם גוהרים יודעי סוד, ממש לא חרדים, שבאים מכל רחבי גוש דן - מי כדי למלא מיכל של 3-2 ק"ג בצ'ולנט שיישב מחר בשבת על הפלטה לכל המשפחה, מי כדי להזמין מגשים של גפילטע-פיש, זה הממולא, שהפעם האחרונה שאתם ראיתם אותו היתה בסרט "אלכס חולה אהבה". בצד הם גם יעמיסו קיגלים ריחניים, כבד קצוץ פולני ויקנחו במאפיית ויז'ניץ, שם, אם תצליחו להידחק - תזכו בחלות הטובות ביותר שבאו אל פיכם. באחריות.
מסביב, למרות השעה המאוחרת, אנשים אצים רצים. אמהות דוחפות עגלות. מרפסות פתוחות. שם האשה תולה כביסה, תושבים עם סלים עמוסים לשבת ובני נוער
מצחקקים. גבירותי ורבותי, ברוכים הבאים לדאון טאון בני ברק.
התחלנו בשעה 10:30 בלילה של יום חמישי. היינו שלושה. חובב האריות שבדרך כלל רושם פרטיטורות מדהימות, אך נפל חיש קל חלל לאחר צלחת הצ'ולנט השנייה. השוטר, שגם הוא כרע ונפל - מיד תבינו איך - ועבדכם, שבסיומו של הערב פשוט עף הביתה. אני מציע לכם לבוא בחבורה ולעשות את כל המסלול המוצע. נתבקשנו רק לבקשכם לבוא בתלבושת צנועה.
תתחילו במסעדה הקטנה מוכן ומזומן (חזון איש 17, טל': 6188526). מסעדה הוא שם לא מתאים. בבני ברק המושגים הם אחרים. ציוריים יותר. המקום מלא על גדותיו. יוצאים ובאים תלמידי חכמים, לצידם עמך ישראל גלויי ראש. עומדים עליהם לשרתם שלושה יהודים עבדקנים, עם סינרים מוכתמים כמו שצריך, חבוטים מעייפות. רק סיור במטבח האחורי בינות לחמישה סירי צ'ולנטים ענקיים (כ-1.2 מ' עומק) - מסביר למה.
טפיפות הרגליים בקומה השנייה מעידות שהוודקה טובה או שפשוט היה קר. הקישקע (מעיים ממולאים בשומן אווז ובשאר "פותחי עורקים") טעים ומומלץ. המשכנו בגפילטע פיש הגון שלצידו הוריד לנו ישראל ברסלר, הבעלים, חזרת מלווה באזהרה: זה חריף. שאגות השוטר, שלא נזהר בכמות, נשמעו עד לתחנת המשטרה הקרובה. קינחנו ב"קומפוט" (היכן עוד תוכלו לשמוע את הכינוי הזה). על הכל תשלם משפחה ממוצעת בהצטיידות לשבת כ-150 שקל.
המשכנו לפרידמן (רש"י 28, טל': 5796826), מעין חנות מכולת דלה. פה כבר תוכלו למצוא צ'ולנט שהוא מהזן ההונגרי. דהיינו יותר חריף, חיוור למראה ועם מרכיב של שום. אני ממליץ דווקא על ה"פערפלך", שהם למעשה הקוסקוס ההונגרי. תוכלו לבחור בזה האפוי או המבושל בסיר. אהבנו יותר את האפוי. המקום, למרות מראהו החבוט משהו, הומה במביני דבר מקומיים.
המשכנו למסעדת יד עזרה (שלמה המלך 31, טל': 5745296). שם נמליץ לכם על הקיגל הירושלמי, על קיגל תפוחי האדמה, והחידוש - קיגל תפוחי עץ מאוד טעים. בצד נשנשנו קציצת עוף שמנמנה וטעימה. באשר לגפילטע פיש, הוא מת מחנק, המסכן. כמויות הקמח שנלוו אליו יכלו לחנוק להקת דגים שלמה.
קינחנו בקוניאק מקומי ושמנו פעמינו לניחוחות הדודאים (רבי עקיבא 11, טל': 5703031), המקום הכי קרוב לתיאור מסעדה שאתם מכירים. יוזמה מקומית של בחור צעיר, אבשלום אוחיון, עם אידיאולוגיה - מקום שלא ייראה כמו בית תמחוי. ואכן, המקום אסתטי ונעים לעין, עם שולחנות לישיבה. התפריט כמקובל בבני ברק וכמוזכר לעיל. הכל מוגש בשפע רב. רק פה תמצאו גם דגים שלמים מבושלים מסוגים שונים. החל מחצות תקבלו אותם במחירים יחסית מצחיקים: תשעה שקלים ליחידה במקום 16.
השעה כעת אחת אחר חצות. השוטר הודיע שאם עוד מישהו יציע לו כף צ'ולנט נוספת - הוא יורה. חשבתי לעצמי שזה זמן מתאים לסיים את הסיור. שבוע טוב.
