ביקורת: "לוקאס" - כמו ביקור בפאריז

חברתי העורכת היקרה ע' הציצה בערגה מחלון לשכתה בשמים האפרוריים, או יותר נכון, שמי אובך מדכדך, ופינטזה על פאריז. גם לה, כמו לחלק נכבד ממקורבי, יש אובססיה לבירה הצרפתית, ובכל הזדמנות היא קופצת לשם.

כשקלטתי את כמיהתה הנואשת הצעתי לה לנסות את "לוקאס", בראסרי חדש שהוקם בשכונה המצוחצחת החדשה "רובע לב העיר", שקמה על חורבות בית-החולים הדסה במתחם שינקין בתל-אביב. אולי לא פאריז, אבל עשוי להיות תחליף הולם.

ללוקאס אחראים שלושה שותפים: רונן ארדיטי, הבעלים של "בליני" השורדת כבר יותר מעשור בנווה צדק, לימור חדד, יהלומנית בדימוס, והיזם איתן מומן. הסו-שף הוא איתי וינוק, בוגר מוסדות קולינריים ירושלמיים ו"בויה" בנמל תל-אביב. הוא מנהל את המטבח בלוקאס תחת מטריית הייעוץ הקולינרי של השפית הנהדרת תמר בליי, ניצולת "ארקדיה".

המקום פתוח רק שישה שבועות, אבל בזכות העיצוב של עגנון גרנות המוכשר (האקס של נטלי עטייה) התחושה היא שלוקאס כבר פועלת הרבה יותר זמן. החלל המזמין כולל ארונות בסטייל של בית-מרקחת עתיק, תקרה דקורטיבית ברוח ארמונות הלואי'ם ומנורות עגלגלות נאות.

העסקית נקבעת על-פי מחיר המנה העיקרית (בנוסף תקבלו שתייה, מנה ראשונה או קינוח). ייאמר לזכות אנשי לוקאס שבניגוד למקומות רבים, התפריט הוא לא שעתוק של "קופי בר" ו"בראסרי", וניכר ניסיון לחרוג ולהיות שונים. וכך במנות הראשונות תמצאו סלט קינואה מפעים. כן, קבלו את הקינואה, הדגן הטרנדי שתפס את מקומה של הפסיפלורה על מחזיק המפתחות הקולינרי של כל מי שמעוניין לנפנף בהיותו מעודכן עד הצ'יפ האחרון. מנה מפתיעה, לימונית, ממכרת וחצופה במידה (בזכות שילוב מהוקצע של חמוציות, נענע ומיץ לימון טרי).

החתום מעלה גרס שצלחת האנטיפסטי (פלפלים אדומים, בטטות, קישוא, ארטישוק וסלק) היתה טובה ואפקטיבית אך שגרתית, ואילו ע' חלקה: "הם מטופלים היטב ומבהיקים תחת רדיד המשי של שמן זית מהכפר מרר".

בעיקריות חלקנו כבוד לכל המגזרים: פילה דניס (79 שקל) מן הים, ניוקי (52 שקל) מן האדמה, אנטרקוט (84 שקל) מהרפת וספריבס (74 שקל) מהגויים. אני חשבתי שהניוקי נפלאים, למרות שהיו נוקשים מדי, ואני דווקא נמנה עם חסידי הז'אנר האוורירי והנימוח. ע' פצחה בהתפייטות: "אם איטליה היא מעוז היופי, אז הניוקי של לוקאס זוכה אצלנו לתואר 'מיס תבל'. בנגיסה ראשונה נדמה כאילו הניוקי קשיחים מדי, משחקים אותה קשוחים, אבל ככל שמתמכרים לכדורוני הבצק הדחוסים, מבינים שכמו כל נערי סן רמו השרמנטיים, הקשיחות היא רק המעטה החיצוני, שמתחתיו שוכנת שירה אמיתית - הרמוניה מדויקת בין הרוטב לפרמזן, בין תלתלי המרווה לעגבניות הקצוצות".

קפיצת ראש אל המים העמוקים העלתה בחכתנו את פילה הדניס, שהגיע בליווי רטטוי סימפטי אבל לא מלהיב (אני מעדיף את הזן הגיבצ'י יותר). הדג לא קפץ לגבהים אך היה עשוי כהלכה, פריך וטעים. נגיעות של רוטב פלפלים באדום וצהוב קישטו את הצלחת והשלימו את העיצוב האסתטי.

הנפילה היתה דווקא מנת האנטרקוט. על ראשו של הנתח העשוי במידת מדיום נכונה הונח כתר של פטריית פורטובלו, והוא הושכב בתוך שלולית של ציר בקר ויין אדום. אבל לא כל מה שמדבר צרפתית ונושא כתר של זהב, יכול להיכנס לפנתיאון הקולינרי של עיר האורות. בהיותה פרנקופילית מכורה, ע' חשבה שנגיסה מהנתח המדמם תטיח אותה אל החללים ספוגי ניחוח היין והסיגריות של האתרים הפריזאיים האהובים עליה, "שה רנה" ו"לה-פונטיין", אבל כגודל הציפייה גודל האכזבה. אמנם ניכר בנתח שהוא היה משובח ויושן כהלכה, אבל הרוטב הרג אותו והפך אותו לבלתי אכיל. הסטייק הוחזר כשהוא אכול למחצה.

דווקא הספריבס החזירו את החיוך לפנים. כמו שמיעת אנגלית לאמריקני אחרי שבועיים תמימים בארץ הגבינות והיין, כך הם היו – בועטים, שמנמנים, מוכרים, מחבקים את הלשון כמו טעמו המוכר של הברביקיו שנצלה ביום העצמאות בחצר האחורית בהאמפטונס. את הרוטב הסודי והמופתי שליווה את המנה הזו צריך לבקבק ולמכור ליצרני הפטנטים.

את העיקריות ליוו שלוש תוספות: סלט עלים ועגבניות שרי כמו זה שאתם מכינים בבית, פירה מעולה שכדאי שתלמדו להכין בבית (הרבה חלב וחמאה הם הסוד) וצלחת לוהטת של ירקות שורש (גזר, לפת, שורש סלרי וארטישוק ירושלמי) שהגדירו מחדש את המושג "אמא אדמה" - פריכים, ריחניים, מנחמים.

נכון שהדיאטנית שלי, אותה לא ביקרתי כמעט שנה, ורופאת המשפחה שלי ישבו באותה שעה ממש בבניין הסמוך (קופת חולים של רחוב אלנבי), אבל העובדה שתמר בליי, מלכת הקינוחים, היא יועצת המסעדה, חייבה אותי להתעלם. ניסינו שני קינוחים. "סורבה השוקולד היה מהמצוינים שבקינוחי ישראל", נסחפה ע'. עוגת האגסים עם גלידת הווניל היתה טובה, ורק הבצק היה קצת יבשושי.

המקום פתוח כאמור רק מספר שבועות, אבל אם הבעלים יתמידו וישמרו על רמת ההשקעה, התור בכניסה, אם מותר להתנבא, יתחרה בזה של בראסרי. המקום מלא כוונות טובות, ובניגוד למקרים רבים אחרים, הן לא מובילות לגיהנום, אלא לפאריז.

• לוקאס, מזא"ה 3, תל-אביב, 03-5252565

• מחיר העסקית: בין 44 שקל ל-85 שקל
• מטבח: בראסרי
• שעות העסקית: א'–ו', 12.30-18.30
• ואם חורגים מהדיל: יין, כמובן
• חנייה: מגרש החנייה של "רובע לב העיר" (בעקבות הסדר עם המסעדה תוכלו לחנות תמורת 10 שקלים).
• ציון: 8.5