ה"וושינגטון פוסט" משבח מחזה על רצח רבין

"מות יצחק", שנכתב כבר לפני חמש שנים, הוצג בעבר בגרמניה, אך מעולם לא עלה על הבמה בישראל. המחזה מציג שברי דמויות שמאושפזות בכפייה במוסד לבריאות הנפש ובהן אשה שנעשתה נכה בעקבות פיגוע התאבדות, גבר שהתעוור במלחמת יום כיפור, קטוע איברים ממלחמת העצמאות וצעירים בוגרי מלחמת לבנון. ביחד הם מעלים הצגה על המאורעות שהובילו לרצח רבין וחושפים תוך כדי את הטירוף, את היחס של הישראלים כלפי הערבים, כלפי האמונה וכלפי המלחמה. לרנר עצמו אמר בעבר על המחזה: "הוא חושף את המציאות הישראלית על הגיחוך, הטירוף והזוועות שבה ומביא קולאז' של חוויות טראומטיות פרטיות המשקפות את מגוון החרדות הקיים בתת המודע הקולקטיבי הישראלי ומזינות את הפונדמנטליזם, הגזענות והפאשיזם המקננים בתוכנו".

"בכאוס האמנותי שמביאה ההפקה, של איירין לואיס, אפשר לראות איך סגנונו המגרה של המחזאי – שבכוונתו, כך נדמה, להבעיר את הכל – יכול להתפרש כצדקני ואפילו פומפוזי", כותב מרקס ומוסיף, "לרנר קשוח עם אנשים שעברו הרבה. הוא מסרב, עם זאת, להשתמש בסבל כתירוץ. הוא מלגלג ולועג, מתריע ומטיף בלשון מצליפה ובקול חריף של נביא כועס. נדמה כי לרנר רוצה לחשוף את עד אחרון הפריטים בכביסה המלוכלכת של האומה הישראלית ולהוציא לאור את הפרוגנוזה העגומה שלו לטובת המצפון של ארצו... לרנר לעתים קובר אותנו ברטוריקה... בשיגורה של כל האומה הישראלית לבית הבראה לרנר כתב מחזה מלכלך, כועס ובאופן ראוי להערצה וקשה לבליעה".