גם אם תחקיר ערוץ 10 על מכוני הסקרים חלקי ולקוי, הוא מעורר סימני שאלה כבדים על איכות השלטון בארץ. למי שמעורה בתחום, התחקיר של רביב דרוקר לא חידש, אלא רק אושש טיעונים מוכרים על כמה מן הליקויים היותר ידועים במכוני סקרים - המראיינים, איכות המידע והפיקוח המקצועי עליהם.
סקר בודק התנהגות באופן מילולי, ותלוי בשיתוף פעולה מצד המרואיינים למסור פרטים מדוייקים. יש לא מעט מקרים בהם האחרונים מסרבים להשיב, ובמצבים
כאלה, יש והמראיינים משלימים וממלאים את השאלונים בעצמם, ולו רק כדי לעמוד במכסת המינימום הנדרשת מהם. השיקולים העסקיים מקרינים גם בהמשך. לכאורה, אמור כל מכון סקרים לפקח על תהליך איסוף הנתונים ועל המראיינים בפרט, אך הדבר כרוך בהוצאה ניכרת, למשל: העסקת רכזים וראיונות חוזרים עם אותם מרואיינים. מטעמים עסקיים דומים, מעדיפים מכוני סקרים אחדים להעסיק כוח אדם זול - צעירים, סטודנטים ועקרי בית. לא נטעה אם נקבע כמעט בפסקנות, שאין מכון סקרים אשר יכול להתגאות בצוות מראיינים קבוע ומקצועי.
איכות הראיונות ואיסוף החומר הגולמי במכוני הסקרים חייבים להטריד ולו רק משום ההשלכות הפוליטיות. כידוע, הסקר הפך לא מכבר לאחד המכשירים המרכזיים בזירה הפוליטית. על פי ממצאיו, פוליטיקאים ותועמלנים גוזרים גורלות אישיים - האם לרוץ, כיצד ובאיזו רשימה, על מה לדבר בקמפיין, ואף החלטות הרות גורל - כן או לא התנתקות, הטלת מסים ועוד. במערכת הבחירות הנוכחית תרמו הסקרים לא מעט להבניית תחושה של "משחק גמור", כאשר רשימת קדימה מובילה בביטחה ובמספר מנדטים כפול (ולמעלה מכך) לעומת יריבותיה.
ככל שגובר משקלו של הסקר, מתרבים הקולות הדורשים לפקח על מכוני הסקרים. מספר אנשי אקדמיה - ביניהם כותב שורות אלו - ניסו בעבר להציע למכונים קוד אתי מחייב לסוקרים, בדומה למקובל בכל קהילה מקצועית - רופאים, פסיכולוגים, משפטנים וכדומה. לאחר דיונים ממושכים ומייגעים, לא הושגה הסכמה בין כל מכוני הסקרים. בהיעדר נכונות של סוקרים לפיקוח עצמי, נדרש המחוקק לסוגיה והסדיר פיקוח חלקי. מעטים יודעים שתיקון 22 בחוק הבחירות - דרכי תעמולה, מחייב לפרסם פרטים מדוייקים על שמו של הגוף שהזמין את הסקר, התאריך או התקופה שבה בוצע הסקר, האוכלוסייה שמתוכה נלקח מדגם המשיבים, מספר האנשים שהתבקשו להשתתף בסקר ומספר האנשים שהשתתפו בו בפועל, מרווח הטעות לגבי הנתונים שהושגו וגם את השאלות שנשאלו. הדבר נועד בין היתר לחייב מכוני סקרים לחשוף פרטים מתודולוגיים חיוניים לפיקוח מקצועי מינימלי. למרבה הצער, אם מתוך נוחות ואם מתוך מודעות צנועה לסעיפי התיקון, ממעטים מפרסמים למלא אחרי מצוות החוק.
לכאורה, נזקי הסקרים אינם שקופים ומיידים כמו במקצועות אחרים. אלא שבמציאות הישראלית, כאשר על-פי סקרים יישק דבר, ממצאים שגויים כן עלולים להכתיב גורלות אישיים, לחרוץ דינם של אישי ציבור ולהוביל להחלטות שגויות. משום מה, המודעות הציבורית הגוברת להתרשלות המקצועית של רופאים או משפטנים פוסחת על הסוקרים ומעשי מכוניהם.
פרופ' דן כספי, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון
