איך שמירת הטבע הפכה לנטל שפוגע בעסקים

שמירת הטבע כשלעצמה לא עניינה את ממשלות ישראל מאז ומתמיד. "רשות שמורות הטבע" הוקמה בשנת 1964 כ"סידור עבודה" לקצינים בדימוס, ולמעשה נותרה כזו גם היום. בשנת 1998 ממשלת ישראל הסירה את ידיה מהעיסוק בשמירת הטבע והחליטה שהיא אינה רוצה לממן עניין זה. אז גם אוחדה רשות שמורות הטבע עם רשות הגנים הלאומיים - וכאן החלה הבעיה המרכזית של רשות הטבע והגנים בשנים האחרונות.

לכאורה מדובר היה בצעד מבורך שיביא לחיסכון: איחוד מייעל בין רשות הגנים הלאומיים, גוף עם הכנסות, לרשות שמורות הטבע, גוף שיש לו כמעט רק הוצאות. בשנה בה נעשה צעד זה (98') היו הכנסות המדינה מרשות הגנים הלאומיים פחות או יותר שוות להוצאות על רשות שמורות הטבע, והחיבור ביניהן התבקש. הבעיה הגדולה של רט"ג

החלה זמן קצר לאחר מכן, בשנת 2000, עם פריצת האינתיפאדה: תיירים הפסיקו להגיע לישראל, ישראלים ותלמידים הפחיתו את מינון הטיולים בארץ - ההכנסות ירדו באופן דרסטי וההוצאות נשארו כשהיו.

זאת אחת הסיבות שראשי רט"ג לא עמדו בפני הפיתוי, והחליטו לממש את נכסי הטבע הנהדרים שיש "בידיהם", ואת זה מאוד פשוט לבצע: שמים גדר וקופה בכניסה, והנה יש עוד מקור הכנסה. הקשר הגורדי בין עסקי התיירות לבין שמירת הטבע הוא בגדר מחדל שיכול אף להביא לקריסה של שמירת הטבע בישראל. כשיש תיירות יש שמירת טבע, וכשאין אז אין?

הפתרון: הפרדת רשויות

ראשי רט"ג נכשלו בהבנת הבעיה, ובמקום לפנות לממשלה שתתקן את החוק כך שתנותק התלות שלהם בתיירות הם החליטו לשנות את המיקוד שלהם ולהפוך לגוף תיירותי. שינוי מיקוד זה אינו מתבטא אך ורק בסגירה של גנים ושמורות, אלא גם בכך שאנשי התכנון מתרכזים בפיתוח אטרקציות תיירותיות, שאנשי האכיפה הפכו ליותר ותרנים (למה להרגיז לקוחות פוטנציאלים?) ושהפרסומים של הרשות

בתקשורת הפכו למופעי יחצ"נות לגנים שבהם נגבה כסף בכניסה. שמירת הטבע הפכה מהערך העליון של רט"ג, לנטל שפוגע בעסקי התיירות.

הכותב הוא פעיל סביבתי וחבר במפלגת הירוקים