סרט לא אמין
הקמפיין של עוף טוב לשניצל פרגיות אמנם יפה ומושקע, אבל בפועל הוא חסר אמינות, מאולץ, ועוקב יותר אחרי הרעיון הקריאטיבי ופחות אחרי התובנות על קהל המטרה
לעומת מתחריה, בחרה הפעם עוף טוב להציג את המוצר הייחודי שלה באופן שונה: ראשית, את הארוחה מכין בעליצות האבא (ייתכן שהסיסמא הסוגרת "כבר עשית טוב", בלשון נקבה, מתכוונת לבחירה של האמא בבן זוג?) שנית, במשפחה גדלים "ילדי-גורמה" ולפי אביהם הקוצץ סלט, לא משנה כמה משקיעים בארוחה עבורם, זה לא מספיק להם "אם זה לא מסעדה, זה לא אוכל". והתשובה המתבקשת היא כמובן "שניצל פרגיות טעים ועסיסי, כמו במסעדה".
מתוך הקמפיין
עוף טוב הלכו עם השונות עד הסוף, לא עוד הורים שמעוניינים לתת לילדיהם אוכל מהיר ומזין, אלא הורים ההולכים עם הגחמות של הילדים עד הסוף. יוצרי הפרסומת, שהלכו עד הסוף על "כמו במסעדה", יצרו מטבח ההופך בלחיצת כפתור למסעדה באופן מקסים ומיוחד, אפקט ההופך את הסרט למשעשע עבור מבוגרים וילדים כאחד.
יחד עם זאת, למרות כל המרכיבים המיוחדים שיוצרים סרט מקסים המפרסם מוצר ששווה לבדוק אם הוא מקיים את ההבטחה, נראה לי שהסרט לא ממש אמין ועוקב יותר אחרי הרעיון הקריאטיבי ופחות אחרי התובנות על קהל המטרה.
החיבור התפיסתי בין "שניצל" ל"כמו במסעדה" ולילדים שרוצים לאכול רק במסעדה, נראה לי חסר אמינות ומאולץ. כי אם נחשוב על זה יותר לעומק, רוב המסעדות שמגישות פרגיות הן סטקיות דרכים (שנראות, בדרך כלל, פחות טוב מפינת האוכל בבית). שניצל, מה לעשות, נתפס בישראל כמאכל ביתי. ואם הילדים בסרטון הפרסומת מעדיפים תמיד לאכול במסעדה אז יש כמה אפשרויות: או שמדובר בפינוק חסר גבולות של הילדים, או שההורים עסוקים כל-כך שהם מעדיפים לקחת את הילדים למסעדות.
ואולי זה בעצם רמז עבה מאוד לגבי טעם האוכל שאותם "הורים משקיענים" מכינים בבית.
הכותבת היא יועצת ומרצה לשיווק ולפרסום
