הפוטנציאל הגדול של תעמולת הבחירות ברשת

קצת יותר מחודש לפני הבחירות ומערכת הבחירות רדומה. הסיבות לנמנום ידועות ומוכרות. מפלגת "קדימה" מובילה בפער גדול, האינטרס שלה הוא להעביר את הזמן בלי גלים ובלי טעויות.

המתמודדים האחרים עסוקים במאבקים פנימיים, מהססים להוריד את הכפפות ולתקוף בקמפיין נגטיבי בגלל חשש לפגיעה בתדמית שלהם עצמם וכן בגלל הרצון להשתתף בממשלת האחדות שתוקם אחרי הבחירות. לכן, אפשר להבין מדוע המודעות האחרונות בפרסום החוצות הן כה משעממות.

המשמעות היא שעדיין אין כאן תעמולת בחירות של ממש. אין קרבות רחוב חשופים ואין דם. כל מה שאנו רואים הוא משחק בתחפושות בעיקר אצל מרץ שמתחפשת ל"פוקס". וגם אצל קדימה שם התחפושת היא "משמעת קמפיין"

שעיקרה לא לומר דבר. התופעה המפתיעה והמאכזבת היא שגם באינטרנט אין סימנים של ממש לתעמולת בחירות אחרת.

מערכת הבחירות הזו היתה צריכה ויכולה להיות שעתה הגדולה של רשת האינטרנט. ואולי עדיין לא מאוחר. בשנים שחלפו מאז הבחירות הקודמות הפכה רשת האינטרנט למדיה של ממש. שיעור חדירה של 70% מבתי האב, למעלה מ-3.5 מיליון גולשים. גם המפרסמים המסחריים גילו בשנה האחרונה את הרשת. תקציבי פרסום זורמים לאינטרנט בהיקפים חדשים, ויש נתונים ראשונים שכמעט 5% מתקציבי הפרסום מגיעים לרשת. המדובר בסכום המוערך בכ-40 מיליון דולר.

הרבה כסף

ולא רק זה, באינטרנט נמצא קהל חדש, קהל צעיר שמצביע לראשונה, קהל שלא קורא הרבה עיתונים, קהל שממעט לצפות בטלוויזיה. זהו קהל חשוב ורלוונטי למועמד שמחפש באופן נואש קהלים חדשים. אפשר היה לצפות שמה שיודעים מפרסמים ופרסומאים שמוכרים מוצרים ושירותים, יודעים גם מנהלי הקמפיין של המועמדים בבחירות, אבל באופן מפתיע, הרשת עדיין די שקטה.

הפוטנציאל הטמון באינטרנט הוא גדול במיוחד בגלל חללים ולקונות בחוקי הבחירות. כידוע, חוקי תעמולת הבחירות מסדירים ומגבילים את יכולתן של המפלגות לנהל תעמולה. הזמן בטלוויזיה קצוב בהתאם לגודלה של הסיעה בכנסת היוצאת, גודל המודעות מוגבל (עד 40 אינץ'), מספר המודעות באותו עיתון מוגבל (לא יותר ממודעה אחת ביום לכל מפלגה) וגם התעמולה על שלטי החוצות מוסדרת באופן מפורט על ידי חוקים קפדניים.

באינטרנט מותר

רק לאחרונה קבעה השופטת דורית בייניש, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, כי אסורה תעמולת בחירות בדרך של שילוט חוצות ללא ציון שם רשימת המועמדים העומדת מאחוריה. גם לא בצורה של טיזר. זהו כמובן הכלל גם לגבי מודעות בעיתונים ולגבי התשדירים בטלוויזיה וברדיו. המשמעות היא שאי אפשר לנהל קמפיין חתרני או שלילי באמצעי התקשורת הישנים מבלי שהדבר ייוחס באופן גלוי וברור למפלגה מסוימת, אך ניתן לעשות זאת באינטרנט.

חוקי הבחירות, למרות שעודכנו לאחרונה בשנת 2002, עדיין לא החלו להתמודד עם המדיה החדשים: האינטרנט והסלולרי. המשמעות היא שאפשר לעשות תעמולת בחירות כמעט ללא הגבלות במדיה החדשים. אפשר לחרוג מגודל המודעות, אפשר לפרסם בלי צורך באיזון, אפשר לפרסם באופן אנונימי, כלומר אפשר לנהל קמפיין שלילי, בלי להודות

 במפורש במקורו.

עדיין אין שימוש מושכל ברשת

אפשר להפיץ תכנים של תעמולה במקומות בלתי צפויים, בצ'טים בפורומים, הפצה ויראלית בדוא"ל, וכמובן בטוקבקים. בימים האחרונים יש סימנים ראשונים להתעוררות ברשת. פה ושם מתחילה הפצה ויראלית של תשדירים בדואר אלקטרוני. אפשר גם לראות התחלה של מתקפת באנרים של מפלגות המחפשות קהל צעיר. לאחרונה ראינו גם חטיפה של אתר כאשר אתר שאמור לתמוך בקדימה הפנה את הגולשים אליו לאתר שכלל תכנים נגד אולמרט.

למרות סימנים ראשונים אלה, וגם אם יודעים על כך במטות הבחירות, עדיין לא מוציאים לפועל אסטרטגיה של שימוש מושכל במדיה החדשים. דומה שמי שישכיל להתעשת ראשון ולנצל לטובתו את המדיום יצליח להגיע לקהלים חדשים, ליצור פרובוקציות ועניין ואולי גם לרכוש לעצמו יתרונות והישגים של ממש.

זוהי ככל הנראה תקופת הבחירות האחרונה בה המצב המשפטי מוזר כל כך. הגבלות חמורות על תעמולת בחירות במדיה הישנים לרבות הטלוויזיה והרדיו, והעדר מוחלט של הגבלות על המדיה החדשים. זוהי הזדמנות שאולי לא תחזור. חבל לא לנצל אותה.