ביקורת: מסעדת טוטו - הימור מוצלח

ללכת על מסעדה חדשה ביום הולדת זה חתיכת הימור. בעיקר כשלמסעדה קוראים "טוטו". מצד שני, מתי אם לא ביום הולדת ישחק המזל. אז בבקשה: טוטו התגלתה כהימור מוצלח, הניחוש הנכון ממש, עד שנערת יום ההולדת קינחה וחייכה מאוזן לאוזן, כאילו באמת זכתה בפרס הגדול, ולא בארוחה. ואולי למזל אין יד בעניין. מנה שטרום, השף של האיטלקית התל-אביבית החדשה, כבר עשה כאן כמה דברים איטלקיים וטובים.

עכשיו זו מסעדה מודרנית ומוארת, בת חלל אחד, שפרטיות היא לא מעניקה לסועדיה (רציתי, דווקא), אבל אוכל מקורי ומוקפד באווירה טובה ובשירות מצוין בהחלט כן. מפעלות טוטו כוללים גם בר עשיר לרוחב המסעדה, שבקבוקיו מסודרים בתאים כבבית-מרקחת, ובית-קפה צמוד, כזה של לקחת-וללכת, בשעות היום. המחירים הממוצעים פלוס (כ-130 שקל לארוחה מלאה לנפש) מזכים בתמורה נאותה. בצהרי החול מוצעות גם עסקיות קורצות, בעלות תפריטים משלהן.

החשבון שלנו היתמר מעט יותר, בזכות כמה כוסות יין מהמבחר האיטלקי הנאה, בראשות פפולי קיאנטי קלאסיקו של אנטינורי (140/35 שקל), קיאנטי נהדר עליו התעקש, ובצדק, גיא המלצר. אם כבר מלצר, זה המקום לציון לשבח. למה? בזכות שילוב מדויק של שירות נכון ולא מעיק ואישיות חביבה - ומפני שנערת יום ההולדת ביקשה במיוחד. וזו משאלה מהסוג שאני עוד מסוגל למלא.

טוטו מעניקה לאכלניה סלסלה מענגת של לחמי הבית, המתמלאת מאליה באורח פלא וללא תשלום. גרסנו כמעט שתיים כאלה, בעזרת מטבל מקורי

של עגבניות ושום, עד שהבנו שהנשנוש מאיים על הקיבולת - והתמקדנו כאנשים בוגרים במנות הרשמיות. הראשונות היו פגיעות בול: "סוכריות" פסטה במילוי מחית בטטה צלויה, גבינת ריקוטה וליקר אמרטי - הברקה של פסטה אל-דנטה כזו, המתנגדת בתחכום לנוגסיה, צרורה בצורת סוכריות, ממולאת בשפע טעמים וטובלת ברוטב מתקתק ומתאים. וגם פיצה (סוף סוף מסעדה איטלקית שמגישה בלי להתבייש פיצות מצוינות למנה ראשונה) - דקיקה, פריכה, עדינה, כמו באיטליה הצפונית. הבחירה שלנו היתה הפונגי - רוטב עגבניות, פטריות בגריל וגבינת פרמזן - והיא הבהירה למי ששכח עד כמה מוצלח יכול להיות המאכל הפשוט כל-כך.

הדיוק בבישול ותשומת הלב לפרטים התבטאו גם בפסטה הסיציליאנית שהוזמנה כעיקרית - גרגנלי (קרובת משפחה של הפנה) בשילוב רב גוני ועשיר של ריבועי חציל קלוי, צנוברים, צימוקים וצלפים. הרוטב, שוב, כמו באיטליה, הוטח ככף גדושה בראש המנה, ולא הציף את כולה. הכל יחד עבד יופי. מעניינת היתה גם העיקרית הבשרית, אינבולטיני בקר, גלילות נתחי סינטה,

הממולאות אספרגוס וגבינת מוצרלה. הביחד הוכיח עצמו גם כאן, והתנאי ההכרחי - בשר איכותי - התקיים בוודאי, אלא שהבשר נעשה מעט יותר מדי (אולי כדי לאפשר את הגלילה) ובכך החמיץ משהו מחיותו. עדיין מנה טובה, חיננית עוד יותר בזכות התוספת, ירקות הקלויים בנעימים.

הקינוחים טעימים, גם אם לא מדהימים. קנולה סיציליאני הוא שתי גלילות ופל שוקולד ממולאות בקרם ריקוטה (מה-זה אוהבים למלא כאן דברים), המציגות שילוב נינוח ונחמד בין פריכות הבחוץ לנימוחות הבפנים. עוגת המסקרפונה עדינה נורא, על בסיס בישקוטי-ספוגי הטבול בליקר שקדים. המסקרפונה מתקתקה, כדרכה, ובלב העוגה נעוץ גרזן שקדים וקרמל, המעורר זיכרונות יפים של ממתקי ילדות. לגמרי לא רע, אבל אני מעדיף קינוחים עם יותר נוכחות. מלצרנו נפרד במחווה קטנה של זוג כוסות גראפה מענבי שרדונה. וזה צבט את הגרון, הוריד את האוכל ולא מחק את החיוך. אכן, חגיגה נחמדת.

• "טוטו", רחוב ברקוביץ' 4, תל-אביב. טל. 03-6935151/2.